משנה תורה, מצוות עשה קי״א

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

111 ספר המצוות פתח ↗

היא שצוה המצורע לגלח והיא הטהרה השניה לה כמו שהתבאר בסוף נגעים, והוא אמרו וביום השביעי יגלח. וכבר קדם *מצוה צ"ג. תורף לשונם שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה המצורע והנזיר והלוים. וכבר התבארו דיני מצוה זו בסוף נגעים. ובכאן אבאר לך מה הסבה במנותנו תגלחת המצורע מצוה בפני עצמה והבאת קרבנותיו מצוה בפני עצמה, וזה כי המצורע אין קשר לתגלחת עם הבאת קרבנותיו והתכלית מתגלחתו זולת התכלית המגעת מהבאת קרבנותיו, וזה כי המצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. ובששי מנזיר דף מ"ד: אמרו מה בין נזיר למצורע אלא שזה טהרתו תלויה בימים וזה טהרתו תלויה בתגלחתו, רוצה לומר המצורע, וכשגלח המצורע ונשלמה תגלחתו השניה טהור מלטמא כשרץ כמו שהתבאר בסוף נגעים פרק י"ד, וישאר מחוסר כפורים עד שיביא קרבנותיו כשאר מחוסר כפורים כמו שהתבאר שם, והיה תכלית תגלחתו שהוא טהור מלטמא כשרץ הביא קרבנותיו או לא הביא, ותכלית הבאת קרבנותיו תשלום כפרתו כשאר מחוסרי כפרה כלומר זב וזבה ויולדת. וכבר קדם לנו אמרם כריתות ח': ארבעה מחוסרי כפרה, ושם נתבאר שהנזיר אינו מחוסר כפרה, אבל המעשה ההוא בכללו כלומר הנלוה והבאת קרבן יתיר לו שתיית היין ולא יספיק מהם האחד בלתי חבירו, אבל הגלוח נקשר בקרבן והקרבן נקשר בגלוח ובקבוצם יגיעו לתכלית אחד, והוא שיותר לו הדברים שהיו אסורים עליו בימי נזרו. ובששי מנזיר דף מ"ו: אמרו גלח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. הנה התבאר לך כי התגלחת הוא מתנאי הזבח והזבח מתנאיה. ובתוספתא גם כן התבאר שנזיר שכלו ימיו אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים עד שיעשה מעשה ההוא כלו והוא תגלחת טהרה, כמו שהתבאר בששי מנזירות דף מ"ה והוא שיתגלח פתח אהל מועד וישליך שערו תחת הדוד ויקריב הקרבנות כאשר באר בכתוב, ואתה תמצאם ברוב מקומות ויקראו הבאת הקרבנות תגלחת. ובביאור אמרו במקום המשנה שם דף י"א: הנני נזיר ועלי לגלח כו', רוצה בזה שיביא קרבנות נזיר ויקריבם בעדו. הנה כבר התבאר לך שהתגלחת נופלת על הבאת הקרבנות, והסבה בזה היותה חלק מהם כמו שבארנו, ובקבוצם יסתלק דין הנזירות וישתה הנזיר יין. אמנם תגלחת טומאה היא מדין המצוה כמו שבארנו במה שקדם. מצורע, טהרה הלכות טומאת צרעת פי"א:

111 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת תִּגְלַחַת מְצֹרָע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – שֶׁיְּגַלֵּחַ הַמְּצֹרָע אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְהִיא הַטַּהֲרָה הַשְּׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּנְגָעִים יד ג שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְגוֹ', וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ד שְׁלֹשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה הַנָּזִיר וְהַמְּצֹרָע וְהַלְוִיִּם. וּלְוִיִּם צְרִיכִים תִּגְלַחַת כִּמְצֹרָע, וְזֶה הָיָה בַּמִּדְבָּר. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. קְצָת מִן הַטַּעַם שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה מצוה קעג בַּמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה הָאָדָם כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִבְרָא וְהַיּוֹם מַתְחִיל שְׂעָרוֹ לִצְמֹחַ וִיחַדֵּשׁ מַעֲשָׂיו לְטוֹב, כִּי בִּהְיוֹת הָאָדָם מְנֻקֶּה מִכָּל שֵׂעָר אָז יִנָּקֶה יָפֶה מִכָּל לִכְלוּךְ, וְלָכֵן רָאוּי לוֹ לַעֲלוֹתוֹ מִטֻּמְאַת צָרַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמוֹ מַעֲשֵׂה הַנְּקִיּוּת בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּנַקֶּה מַעֲשָׂיו גַּם כֵּן בְּכָל כֹּחוֹ וְיַהַפְכֵם מֵרָעָה לְטוֹבָה וּלְהֶכְשֵׁר. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוטה טז א כֵּיצַד הוּא הַגִּלּוּחַ? מַעֲבִיר תַּעַר עַל כָּל בְּשָׂרוֹ הַנִּרְאֶה, וַאֲפִלּוּ בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה וְכָל שְׁאָר הַגּוּף עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה כִּדְלַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר אֶת כָּל שְׂעָרוֹ. וּכְשֶׁהוּא מְגַלֵּחַ בִּשְׁתֵּי הַתִּגְלָחוֹת אֵינוֹ מְגַלֵּחַ אֶלָּא בְּתַעַר, וְאִם גִּלַּח שֶׁלֹּא בְּתַעַר אוֹ שֶׁהִנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּמַסֶּכֶת נְגָעִים הלכות טומאת צרעת פ"י וְאָמַר הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַמִּצְוָה עשה קיא וְזֶהוּ לְשׁוֹן הַמַּעְתִּיק וַאֲבָאֵר עַתָּה מַה הַסִּבָּה אֶצְלֵנוּ בְּתִגְלַחַת מְצֹרָע מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וַהֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְלֹא עָשִׂינוּ כֵּן בְּנָזִיר מצוה שעז, אֲבָל שַׂמְנוּ תִּגְלַחְתּוֹ וַהֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו מִצְוָה אַחַת, וְזֶהוּ שֶׁהַמְּצֹרָע אֵין קֶשֶׁר לְתִגְלַחְתּוֹ עִם הֲבָאַת הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו, וְתַכְלִית הַמַּגַּעַת מִתִּגְלַחְתּוֹ בִּלְתִּי הַתַּכְלִית הַמַּגַּעַת מֵהֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו. וְזֶהוּ שֶׁהַמְּצֹרָע טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בְּתִגְלַחְתּוֹ, וּבְפֶרֶק שִׁשִּׁי מִנָּזִיר מד ב אָמְרוּ מָה בֵּין נָזִיר לִמְצֹרָע? אֶלָּא שֶׁזֶּה טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בְּיָמָיו, כְּלוֹמַר הַנָּזִיר, וּמְצֹרָע טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בְּתִגְלַחְתּוֹ, וּכְשֶׁיְּגַלֵּחַ הַמְּצֹרָע וְתִשְׁלַם תִּגְלַחְתּוֹ הַשְּׁנִיָּה טָהַר מִלְּטַמֵּא כְּשֶׁרֶץ, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בְּסוֹף נְגָעִים יד ג וְיִשָּׁאֵר מְחֻסָּר כִּפּוּרִים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹתָיו כִּשְׁאָר מְחֻסְּרֵי כִּפּוּרִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְהוּא תַּכְלִית תִּגְלַחְתּוֹ טָהֳרָתוֹ מִלְּטַמֵּא כְּשֶׁרֶץ, הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אוֹ לֹא הֵבִיא, וְתַכְלִית הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו תַּשְׁלוּם כַּפָּרָתוֹ כִּשְׁאָר מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה, כְּלוֹמַר זָב וְהַזָּבָה וְיוֹלֶדֶת. וּכְבָר קָדַם לָנוּ לְשׁוֹן מַאֲמָרָם כריתות ח ב אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה, וְשָׁם נִתְבָּאֵר שֶׁהַנָּזִיר אֵינוֹ מְחֻסָּר כַּפָּרָה, אֲבָל הַמְּלָאכָה הַהִיא בִּכְלָלָהּ כְּמוֹ הַתִּגְלַחַת וַהֲבָאַת הַקָּרְבָּן יַתִּירוּ לוֹ שְׁתִיַּת הַיַּיִן, וְלֹא יַסְפִּיק הָאֶחָד מֵהֶם בִּלְתִּי הָאַחֵר, וְתִגְלַחַת קְשׁוּרָה בַּקָּרְבָּן וְהַקָּרְבָּן תָּלוּי בַּתִּגְלַחַת, וּבְקִבּוּצָם תַּגִּיעַ הַתַּכְלִית בְּאַחַת וְהוּא שֶׁיֻּתְּרוּ לוֹ הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ נִמְנָעִים מִמֶּנּוּ בִּימֵי נִזְרוֹ. וּבְפֶרֶק שִׁשִּׁי מִנְּזִירוּת מו ב אָמְרוּ, גִּלַּח עַל הַזֶּבַח וְנִמְצָא פָּסוּל תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. וְהִנֵּה הִתְבָּאֵר שֶׁהַתִּגְלַחַת הִיא מִתְּנָאֵי הַזֶּבַח, וְהַזֶּבַח מִתְּנָאֶיהָ. וּבַתּוֹסֶפְתָּא נזיר פ"ב נִתְבָּאֵר כְּמוֹ כֵן שֶׁהַנָּזִיר שֶׁכָּלוּ לוֹ יָמָיו אָסוּר לְגַלֵּחַ וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וּלִטַּמֵּא לְמֵתִים עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמְּלָאכָה הַהִיא כֻּלָּהּ, וְהִיא תִּגְלַחַת טָהֳרָה כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מִנָּזִיר מה א ב וְהוּא שֶׁיְּגַלֵּחַ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְיַשְׁלִיךְ שְׂעָרוֹ תַּחַת הַדּוּד, וְיַקְרִיב הַקָּרְבָּנוֹת כְּפִי מַה שֶׁבָּא בַּכָּתוּב, וְאַתָּה תִּמְצָאֵם בְּסוֹף הַמִּצְוֹת עשין קיא יִקְרְאוּ הֲבָאַת הַקָּרְבָּנוֹת תִּגְלַחַת וּבְבֵאוּר אָמְרוּ בְּמִצְוַת הַמִּשְׁנָה שם יא ב הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר, יִרְצֶה לוֹמַר בָּזֶה שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹת נָזִיר וְיַקְרִיבֵם בַּעֲדוֹ. הִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁהַתִּגְלַחַת נוֹפֶלֶת עַל הֲבָאַת הַקָּרְבָּנוֹת. וְהַטַּעַם בָּזֶה, הֱיוֹתָהּ חֵלֶק מֵהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּבְקִבּוּצָם יוּסַר דִּין הַנְּזִירוּת וְיִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יַיִן, אָמְנָם תִּגְלַחַת טֻמְאָה הִיא מִדִּקְדּוּק, פֵּרוּשׁ מֵעִנְיַן הַמִּצְוָה וְלֹא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמָה שֶׁקָּדַם, עַד כָּאן. וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ כֹּהֲנִים חֲכָמִים גְּדוֹלִים רְאוּיִים לְהוֹרוֹת בְּצָרַעַת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא גִּלַּח בִּטֵּל עֲשֵׂה, וְהוּא טָמֵא.

1 להיות המצורע מגלח כל שערו, שנאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" ויקרא יד, ט.