משנה תורה, מצוות לא תעשה רי״ט

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

219 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו ממנוע הבהמה מאכול מהדבר שתעבוד בו עבודתה, כגון שתדוש בגורן או שתשא תבן על גבה ממקום למקום לא תמנע מאכול ממנו. והוא אמרו יתעלה לא תחסום שור בדישו, והתבאר שאחד השור ואחד כל בהמה בלאו דחסימה אלא שדבר הכתוב בהווה ושוה הוא הדיש או שאר המלאכות לא תמנע מאכול בשעת מלאכה מהדבר שתעבוד בו, וכל מי שמנע בה לוקה ואפילו חסמה בקול. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בבבא מציעא. שם, שם:

219 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לַחְסֹם בְּהֵמָה בִּשְׁעַת מְלַאכְתָּהּ – שֶׁלֹּא נִמְנַע הַבְּהֵמָה מִלֶּאֱכֹל מִמָּה שֶׁתַּעֲבֹד בּוֹ בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, כְּגוֹן שֶׁתָּדוּשׁ תְּבוּאָה אוֹ תִּשָּׂא תֶּבֶן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עַל גַּבָּהּ, שֶׁאֵין רְשׁוּת לָנוּ לְמָנְעָהּ מִלֶּאֱכוֹל מִמֶּנָּה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים כה ד לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְלַמֵּד עַצְמֵנוּ לִהְיוֹת נַפְשֵׁנוּ נֶפֶשׁ יָפָה בּוֹחֶרֶת הַיֹּשֶׁר וּמִדַּבֶּקֶת בּוֹ וְרוֹדֶפֶת אַחַר הַחֶסֶד וְהַחֶמְלָה, וּבְהַרְגִּילֵנוּ אוֹתָהּ עַל זֶה אַף עַל הַבְּהֵמוֹת שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ רַק לְשַׁמְּשֵׁנוּ, לָחוּס עֲלֵיהֶן לְחַלֵּק לָהֶן חֵלֶק מִיְּגִיעַת בְּשָׂרָן, תִּקַּח לָהּ הַנֶּפֶשׁ דַּרְכָּהּ בְּהֶרְגֵּל זֶה, לְהֵטִיב אֶל בְּנֵי אָדָם וְלִשְׁמוֹר אוֹתָם מֵהַעֲבִיר עֲלֵיהֶם הַדֶּרֶךְ בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁרָאוּי לָהֶם, וּלְשַׁלֵּם שְׂכָרָם כְּכָל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ טוֹב, וּלְהַשְׂבִּיעָם מֵאֲשֶׁר יִיגְעוּ בּוֹ. וְזֶה הַדֶּרֶךְ רָאוּי יֵלְכוּ בָּהּ עַם הַקֹּדֶשׁ הַנִּבְחָר. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"מ פט, א רמב"ם שכירות פי"ג הל' א ב שֶׁאִסּוּר חֲסִימָה הוּא כְּשֶׁעוֹשָׂה הַבְּהֵמָה בְּגִדּוּלֵי הַקַּרְקַע, בֵּין בִּמְחֻבָּר בֵּין בְּתָלוּשׁ. וְאֶחָד הַשּׁוֹר וְאֶחָד כָּל מִינֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה, בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים בִּכְלַל אִסּוּר זֶה. וְאֶחָד הַדָּשׁ וְאֶחָד כָּל שְׁאָר מִינֵי מְלָאכוֹת שֶׁל גִּדּוּלֵי קַרְקַע, וְלֹא נֶאֱמַר שׁוֹר בְּדִישׁוֹ אֶלָּא בַּהֹוֶה. וְהַחוֹסֵם אֶת הַפּוֹעֵל פָּטוּר. וְאֶחָד הַחוֹסֵם אוֹתָהּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה אוֹ קֹדֶם מְלָאכָה וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה חַיָּב מִשּׁוּם חֲסִימָה. וְדִין הַדָּשׁ בְּפָרָתוֹ שֶׁל גּוֹי שם צ, א, וְהָאוֹמֵר לְגוֹי חֲסֹם פָּרָתִי וְדוּשׁ בָּהּ, וְדִין אִם הָיָה רַע לִבְנֵי מֵעֶיהָ מָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בּוֹ, וְדִין פָּרוֹת הַמְּהַלְּכוֹת עַל הַתְּבוּאָה שם פט, ב, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִין בְּפֶרֶק שְׁבִיעִי מִבָּבָא מְצִיעָא ח"ה סי' שלח. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר שם צ, ב עַל זֶה וְחָסַם פָּרָתוֹ וְדָשׁ בָּהּ, חַיָּב מַלְקוּת. וַאֲפִלּוּ חֲסָמָהּ בְּקוֹל לוֹקֶה, כְּגוֹן שֶׁמּוֹנֵעַ הַפָּרָה מִלֶּאֱכוֹל בְּקוֹל גַּעֲרוֹתָיו, שֶׁעֲקִימַת שְׂפָתָיו בָּזֶה הוּא חָשׁוּב מַעֲשֶׂה גָּדוֹל לְהַלְקוֹתוֹ עָלָיו, כַּנִּרְאֶה בְּסַנְהֶדְרִין סה ב. וְתֵמַהּ הוּא מַאי שְׁנָא הָכָא מִשְּׁאָר דּוּכְתֵּי דְּאֵין לוֹקִין עַל לָאו דְּאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְהַשּׂוֹכֵר בְּהֵמָה וַחֲסָמָהּ לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים אַרְבַּעַת קַבִּין לַפָּרָה, וּשְׁלֹשֶׁת קַבִּין לַחֲמוֹר.

1 שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית, שנאמר "לא תחסום שור, בדישו" דברים כה,ד.