ספר מצוות גדול, לאוין קצ״ה

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 194 ספר מצוות גדול Negative Commandments 196 »

1 שפתי חכמים פתח ↗

אם גנבת סופך לכחש וכו'. נראה דיוקו דהל"ל לא תכחשו בלא וי"ו, דהא לא תגנובו בין מישראל בין מגוי איירי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל רפ"א מהלכות גניבה, וכמו שכתב סמ"ג לאוין קצ"ה, דלא תגנובו לא קאי אבעמיתו במליצת הלשון, דא"כ הל"ל מעמיתו ולא בעמיתו, ועוד כי ניגון טעם מפסיקו, ר"ל האתנח תחת לא תגנובו, אלא להכי כתיב ולא תכחשו ולא וגו', לרמז ששייכים להדדי, וזה גרם לזה שסופך וכו'. נלי"ט:

1 ראה מצוה קצו:

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ואמנם יש לתמוה טובא לכאורה לרבינו הגאון ז"ל וסייעתו מדתנן ריש פ"ק דסנהדרין ממשמע שנאמר לא תהי' אחרי רבים לרעות שומע אני שאהי' עמהם לטובה. א"כ למה נאמר אחרי רבים להטות. לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה. הטייתך לטובה ע"פ אחד הטייתך לרעה ע"פ שנים עיי"ש. והשתא לרבינו הגאון ז"ל וסייעתו דאחרי רבים להטות הוא מצות עשה להטות אחרי רבים ואי לא עביד הכי עובר בעשה. א"כ מאי קאמר א"כ למה נאמר אחרי רבים להטות. והא מיבעי לי' לעשה. דמקרא דלא תהי' אחרי רבים לרעות ליכא למשמע אלא דלטובה יש לסמוך על הרוב. ולית בי' איסורא כמו לרעות. אבל חיובא ושיעבור עלה בעשה אי לא סמיך על הרוב. לא שמענו אי לאו דגלי קרא דאחרי רבים להטות. וא"כ ודאי צריך ליאמר. ואמנם בעיקר הך קרא דלא תהי' אחרי רבים לרעות נחלקו הראשונים ז"ל. דהבה"ג וכל סייעתו מנאוהו במנין הלאוין. וכן הרמב"ם וסייעתו מנאוהו כמבואר בסה"מ לאוין רפ"ב ובסמ"ג לאוין קצ"ה ובחינוך מצוה ע"ו ובזה"ר להרשב"ץ לאוין ס"ה עיי"ש. אבל רבינו הגאון ז"ל לא מנה לאו זה והמתבאר מדבריו דס"ל דאין זה לאו. כנראה מדבריו בפירושו עה"ת שהביא הראב"ע בפרשת משפטים שהבאתי לעיל. שכתב כי שתים מצות יש בפסוק הזה האחת מצות ל"ת והשנית מ"ע וכו' עיי"ש. ומאחר שמנה הגאון כאן עשה דאחרי רבים להטות וגם מנה לקמן במנין הלאוין לאו דלא תענה על רב ע"כ צריך לומר דלא תהי' אחרי רבים לרעות אין בו מצוה. דאל"כ נמצא שיש בפסוק הזה שלש מצות שני לאוין ועשה. וכן נראה מדברי הראב"ע גופי' שם. שכתב שהמצוה ללכת אחר הרוב לא שמענו אלא ממה שאמר הכתוב לא תהי' אחרי רבים לרעות. מזה נלמוד כי אם יהיו הרבים לטובה שהיא מצוה ללכת אחריהם עיי"ש בדבריו. ואם הוה ס"ל דלא תהי' אחרי רבים לרעות הוא אזהרת לאו. ע"כ ליכא למשמע מיני' מצוה ללכת אתר הרוב לטובה. אלא דלטובה ליכא איסור ללכת אחר הרוב כמו שאסר הכתוב להיות אחרי רבים לרעות אבל מצוה מהיכא תיתי לן. אלא ודאי משמע לו דלא תהי' אחרי רבים לרעות אינו אזהרת לאו. אלא הוא מלאוי השלילה. דלא בא הכתוב אלא לומר דלרעות אין הרוב מחייב ומכריע לילך אחריו. ועדיין הדבר שקול כמו במחצה על מחצה. ומזה משמע שפיר דלטובה הרוב מחייב ומכריע ללכת אחריו. וזש"כ הראב"ע דמזה נלמוד כי אם יהיו הרבים לטובה מצוה ללכת אחריהם. והשתא לפ"ז שפיר קאמר תנא דמתניתין ממשמע שנאמר לא תהי' אחרי רבים לרעות שומע אני שאהי' עמהם לטובה. א"כ למה נאמר אתרי רבים להטות. משום דגם מדכתיב לא תהי' אחרי רבים לרעות שפיר איכא למשמע דאיכא מצוה ללכת אחר הרוב. ובפרט לפי מה שביארנו במק"א בדעת רבינו הגאון ז"ל דס"ל דלאו הבא מכלל עשה הוא לאו. ולא אמרו לאו המכ"ע עשה אלא לענין שאין לוקין עליו. וא"כ עשה הבאה מכלל לאו הוא עשה ואכמ"ל בזה. וא"כ גם מדכתיב לא תהי' אחרי רבים לרעות שמעינן מצות עשה ללכת אחר הרוב לטובה:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 194 ספר מצוות גדול Negative Commandments 196 »