משנה תורה, מצוות לא תעשה קל״ז

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

137 ספר המצוות פתח ↗

שהזהיר החללה מאכול את הקדש שהיה מותר לה לאכול תרומה וחזה ושוק. והוא אמרו יתעלה ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא וגו'. ובגמרא יבמות דף ס"ח אמרו לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ואמרו היא בתרומת הקדשים במורם מן הקדשים לא תאכל רוצה לומר חזה ושוק, ושם נאמר לכתוב קרא היא בקדשים לא תאכל מאי תרומת הקדשים שמע מיניה תרתי, כלומר כיון שנבעלה לפסול לה נפסלה בתרומה ושהיא כשתהא נשואה לזר ומת חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק, ויהיה זה הלאו שהוא לא תאכל כולל שני ענינים אחד מהם אזהרה לחללה מאכילת קדשים, והשני אזהרה לכהנת שנשאת לזר מאכילת חזה ושוק ואע"פ שמת בעלה או גרשה. ואולם איסור אכילתה בתרומה והיא תחת הזר אינו מזה הכתוב, ואמנם הביאו ראיה עליו מאמרו וכל זר לא יאכל קדש, ואמרו מי שהיא תחת הזר הוי אומר היא כזר. וכשעברה לאו זה גם כן היא לוקה. שם, הלכות תרומות פ"ו:

137 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא תֹּאכַל חֲלָלָה מִן הַקֹּדֶשׁ – שֶׁלֹּא תֹּאכַל חֲלָלָה מִן הַקֹּדֶשׁ. כְּלוֹמַר מִן הַתְּרוּמָה וְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁרְאוּיוֹת בְּנוֹת אַהֲרֹן הַכְּשֵׁרוֹת לְאָכְלָן, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כב יב וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִיא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל. וְאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא יְבָמוֹת סח, א כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר כְּגוֹן שֶׁנִּבְעֲלָה לְפָסוּל לָהּ שֶׁפְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. וּמֵאֲשֶׁר כָּתוּב בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ב בַּמּוּרָם מִן הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל, כְּלוֹמַר מֵחָזֶה וָשׁוֹק, וְשָׁם נֶאֱמַר לִכְתוּב קְרָא בַּקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל, מַאי בִּתְרוּמַת הַקָּדָשִׁים? שָׁמְעַת מִנַּהּ תַּרְתֵּי, חֲדָא שֶׁהִיא כְּשֶׁנִּבְעֲלָה לְפָסוּל נִפְסְלָה מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה וְחָזֶה וָשׁוֹק, וְעוֹד אַחֶרֶת, שֶׁהִיא כְּשֶׁתִּהְיֶה נְשׂוּאָה לַזָּר וּמֵת בַּעְלָהּ שֶׁחוֹזֶרֶת לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת לְחָזֶה וָשׁוֹק. וְנִמְצָא שֶׁיִּהְיֶה בִּכְלַל זֶה הַלָּאו אַזְהָרַת הַחֲלָלָה מִלֶּאֱכֹל הַקֹּדֶשׁ, וְאַזְהָרַת כֹּהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְזָר שֶׁלֹּא תֹּאכַל חָזֶה וָשׁוֹק אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ אוֹ גֵּרְשָׁהּ, מָה שֶׁלֹּא נָדִין כֵּן בִּתְרוּמָה, שֶׁכֹּהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְזָר וּמֵת בַּעְלָהּ חוֹזֶרֶת הִיא לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב כֵּן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל. כְּלוֹמַר כְּשֶׁתִּבָּעֵל לְאִישׁ זָר, כְּלוֹמַר, שֶׁהוּא פָּסוּל לָהּ, וְזֶהוּ זָרוּתוֹ לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים, דְּהַיְנוּ תְּרוּמָה וְחָזֶה וָשׁוֹק כִּדְפָרֵשִׁית. וְעוֹד יֵשׁ גַּם כֵּן בְּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר לְמִי שֶׁאֵינוֹ כֹּהֵן, וְכֵן כָּתַב רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאִישׁ זָר לְלֵוִי אוֹ לְיִשְׂרָאֵל, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא זָר מִן הַכְּהֻנָּה בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בְּעֵת הֱיוֹתָהּ לוֹ, אֲבָל אַחַר מוֹתוֹ אוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים, שֶׁהֲרֵי יָצָאת מִתַּחַת יְדֵי הַזָּר לֹא תֹּאכַל בְּחָזֶה וָשׁוֹק, דְּמִכֵּיוָן שֶׁנִּשָּׂאת לַזָּר נִפְסְלָה בְּחָזֶה וָשׁוֹק לְעוֹלָם. וְאוּלָם תֵּדַע, כִּי אִסּוּר אֲכִילַת כֹּהֶנֶת בַּתְּרוּמָה בְּעוֹדָהּ תַּחַת בַּעְלָהּ יִשְׂרָאֵל לֹא לְמַדְנוּהוּ מִזֶּה הַכָּתוּב כְּלָל, שֶׁלֹּא בָּא עָלָיו הַפֵּרוּשׁ לִדְרֹשׁ בּוֹ כָּךְ אֶלָּא מָה שֶׁכָּתַבְנוּ, אֲבָל זֶה הָאִסּוּר לְמָדוּהוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם בַּעֲלֵי הַקַּבָּלָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מִדִּכְתִיב וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ, שֶׁבָּא עָלָיו הַפֵּרוּשׁ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאִשָּׁה תַּחַת בַּעְלָהּ דְּהַיְנוּ בַּעְלָהּ הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּא זָר מִן הַכְּהֻנָּה לֹא תֹּאכַל קֹדֶשׁ, כִּי אֵשֶׁת הַזָּר נֶחְשֶׁבֶת כְּזָר, וַהֲרֵי הִיא כְּמוֹ אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו. וְדַע זֶה וְקַבְּלֵהוּ, כִּי כֵן הָאֱמֶת הַמְקֻבָּל. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁם תְּרוּמָה דְּאוֹרָיְתָא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בַּמִּצְוֹת הַקּוֹדְמוֹת. עָבְרָה הַכֹּהֶנֶת וְאָכְלָה תְּרוּמָה אוֹ חָזֶה וָשׁוֹק וְהִיא חֲלָלָה כְּלוֹמַר, שֶׁנִּבְעֲלָה לְמִי שֶׁפּוֹסְלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה, וְכֵן אִם עָבְרָה וְאָכְלָה חָזֶה וָשׁוֹק אַחַר שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ הַיִּשְׂרָאֵל אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ, וְכֵן אִם עָבְרָה וְאָכְלָה תְּרוּמָה אוֹ חָזֶה וָשׁוֹק בְּעוֹדָהּ תַּחַת בַּעְלָהּ הַיִּשְׂרָאֵל, בְּכָל צְדָדִין אֵלּוּ חַיֶּבֶת מַלְקוּת.

1 שלא תאכל חללה קודש, לא תרומות ולא חזה ושוק, שנאמר "ובת כוהן--כי תהיה, לאיש זר" ויקרא כב,יב.