משנה תורה, מצוות לא תעשה ע״ג

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

73 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מהכנס למקדש או להורות באחד מדיני התורה בהיותנו שכורים, והוא אמרו יתעלה יין ושכר אל תשת וגו' וסמיך ליה להורות את בני ישראל וגו'. ולשון התלמוד שתה רביעית יין אל יורה. ויש חלוק בעונש לאו זה כי שתוי יין אי אפשר להכנס מבין האולם ולמזבח עם כל ההיכל ואם עבר ונכנס חייב מלקות ואם עבד והוא שתוי יין חייב מיתה בידי שמים. ואם שתה מן המשקים המשכרין זולת יין ועבד חייב מלקות לבד ולא מיתה, וכל מי שיורה והוא שתוי יין בין כהן בין ישראל עובר על לאו בין שהיה שתוי יין או שאר משקין. ולשון ספרא יין אל תשת אין לי אלא יין שאר משקין המשכרין מנין תלמוד לומר ושכר אם כן למה נאמר יין על היין במיתה על שאר משקין במלקות, ושם נאמר מנין שאינו חייב אלא בשעת עבודה תלמוד לומר אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו. ושם אמרו יכול יהו ישראל חייבין מיתה על ההוראה תלמוד לומר אתה ובניך אתך ולא תמותו, אבל ישראל אינם במיתה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשני מזבחים. ויהי ביום השמיני, הל' ביאת מקדש פט"ז:

73 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס שְׁתוּיֵי יַיִן בַּמִּקְדָּשׁ וְכֵן שֶׁלֹּא יוֹרֶה שָׁתוּי – שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס שָׁתוּי בַּמִּקְדָּשׁ. וְכֵן שֶׁלֹּא לְהוֹרוֹת. כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נָדוּן בְּדָבָר מִדִּינֵי הַתּוֹרָה בְּעוֹד שֶׁיְּהֵא הָאָדָם שִׁכּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא י ט יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ' בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. וּלְשׁוֹן הַתַּלְמוּד עירובין סד א שָׁתָה רְבִיעִית אַל יוֹרֶה. וּלְשׁוֹן סִפְרָא שמיני א ב יַיִן אַל תֵּשְׁתְּ אֵין לִי אֶלָּא יַיִן, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר הַמְשַׁכְּרִים? תַּלְמוּד לוֹמַר וְשֵׁכָר. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר יַיִן? עַל הַיַּיִן בְּמִיתָה, וְעַל שְׁאָר הַמְשַׁכְּרִין בְּלָאו. וְשָׁם נֶאֱמַר מִנַּיִן שֶׁאֵין חַיָּב אֶלָּא בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה? תַּלְמוּד לוֹמַר שם אַתָּה וּבָנֶיךָ וְלֹא תָמֻתוּ אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּמִיתָה וְאֵין יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין מִיתָה עַל הַהוֹרָאָה. שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, שֶׁאֵין רָאוּי לְהִתְעַסֵּק בַּדְּבָרִים הַיְּקָרִים בְּתַכְלִית הַיֹּקֶר כְּמוֹ עִנְיְנֵי הַמִּקְדָּשׁ וְדִבְרֵי הַתּוֹרָה רַק בְּעֵת שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ וּמְכֻוָּן בְּכָל מַעֲשָׂיו, אֵין לְהַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מֶה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכָּל כֹּהֵן הַכָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה, אִם שָׁתָה יַיִן הֲרֵי זֶה אָסוּר לוֹ לְהִכָּנֵס מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים, וְאִם נִכְנַס וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם סנהדרין כב ב שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָמוּתוּ. וְכֵן אָסוּר לְכָל אָדָם, בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ מִתְּחִלַּת עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְלִפְנִים כְּשֶׁהוּא שְׁתוּי יַיִן אוֹ שֵׁכָר אוֹ פְּרוּעַ רֹאשׁ דֶּרֶךְ נִוּוּל, כְּלוֹמַר, שֶׁשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, אוֹ קְרוּעַ בְּגָדִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְּאַזְהָרָה, אִסּוּר יֵשׁ בַּדָּבָר, וְהָאִסּוּר אֵינוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי כְּבוֹד הַבַּיִת. וּלְפִיכָךְ יִשְׂרָאֵל מֻתָּר לִכָּנֵס שָׁם בִּשְׂעָרוֹת רֹאשׁוֹ מְגֻדָּלוֹת יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, שֶׁאֵין זֶה נִוּוּל אֵצֶל בְּנֵי אָדָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּהֲנִים הֻזְהֲרוּ בָּזֶה לְגֹדֶל קְדֻשָּׁתָן וְקִרְבָתָן בַּבַּיִת הַקָּדוֹשׁ שֶׁרָאוּי שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶם דָּבָר יָתֵר כְּלָל, רַק שֶׁיְּהוּ כֻּלָּם יָפִים וּמוּם אֵין בָּם אֵין שְׁאָר כָּל אָדָם בַּגֶּדֶר שֶׁלָּהֶם רַק שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ שָׁם בִּשְׂעָרוֹת גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְשִׁעוּר הַיַּיִן כריתות יג ב שֶׁיִּשְׁתֶּה הָאָדָם וִיהֵא אָסוּר לִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ לְהוֹרוֹת הוּא רְבִיעִית לֹג שֶׁהוּא בֵּיצָה וּמֶחְצָה וְשֶׁיִּשְׁתֶּה אוֹתוֹ חַי וּבְבַת אַחַת, וּבִתְנַאי שֶׁעָבְרוּ עַל הַיַּיִן אַרְבָּעִים יוֹם מִשֶּׁנַּעֲשָׂה. חָסֵר אֶחָד מֵאֵלּוּ פָּטוּר אֲבָל אָסוּר, וְאֵינוֹ מְחַלֵּל עֲבוֹדָה בְּכָךְ. שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית מִן הַיַּיִן אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מָזוּג וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק וְשָׁתָה מְעַט מְעַט חַיָּב מִיתָה וּפוֹסֵל הָעֲבוֹדָה. הָיָה שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר הַמְשַׁכְּרִים אָסוּר לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ. וְאִם נִכְנַס וְעָבַד וְהוּא שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר הַמְשַׁכְּרִים, אֲפִלּוּ מִן הֶחָלָב אוֹ מִן הַדְּבֵלָה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה וַעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה, שֶׁאֵין חַיָּבִין מִיתָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה, וְאֵין מִתְחַלֶּלֶת אֶלָּא בְּשִׁכּוֹר מִן הַיַּיִן. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לְכֹהֵן לָבוֹא לַמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַשִּׁכְרוּת, כָּךְ אָסוּר לְכָל אָדָם בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל לְהוֹרוֹת כְּשֶׁהוּא שָׁתוּי אֲפִלּוּ שָׁתָה דְּבַשׁ תְּמָרִים אוֹ חָלָב וְנִתְבַּלְבְּלָה דַּעְתּוֹ אַל יוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִם הוֹרָה בְּדָבָר שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיּוֹדוּ שֶׁיּוֹדִעוּהוּ בּוֹ הַצְּדוֹקִין מֻתָּר. כְּגוֹן שֶׁהוֹרָה שֶׁהַשֶּׁרֶץ טָמֵא וְהַדָּם אָסוּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּמֻתָּר לְשִׁכּוֹר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ הֲלָכוֹת וּמִדְרָשׁוֹת. וְהוּא שֶׁלֹּא יוֹרֶה. וְאִם הָיָה חָכָם קָבוּעַ לְהוֹרָאָה, לֹא יְלַמֵּד שֶׁלִּמּוּדוֹ הוֹרָאָה הִיא. שָׁתָה כְּדֵי רְבִיעִית בִּלְבַד וְהָיָה בָּהּ מַיִם כָּל שֶׁהוּא, אוֹ יָשַׁן מְעַט אוֹ אִם הָלַךְ כְּדֵי מִיל, כְּבָר עָבַר הַיַּיִן וּמֻתָּר לַעֲבֹד. אֲבָל אִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית, אֲפִלּוּ מָזוּג, אִם יָשַׁן שֵׁנָה מְעַט אוֹ הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ מוֹסִיפִין בְּשִׁכְרוּתוֹ, אֶלָּא יִשְׁהֶה לְפִי הַשִּׁכְרוּת עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִשִּׁכְרוּתוֹ שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מֻתָּרִין לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת אֲבָל לֹא בִּימֵי שַׁבַּתָּן תענית טו ב וַאֲפִלּוּ שְׁאָר בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁל מִשְׁמָר שֶׁאֵין עֲבוֹדָתָן אוֹתוֹ הַיּוֹם אֲסוּרִין, שֶׁמָּא תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל אַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם וְיִצְטָרְכוּ לַאֲחֵרִים מֵאַנְשֵׁי מִשְׁמָרָן לְסַיְּעָן. וְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם אֲסוּרִין לִשְׁתּוֹת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, שֶׁמָּא יִשְׁתֶּה בַּלַּיְלָה וְיַשְׁכִּים לַעֲבוֹדָתוֹ וַעֲדַיִן לֹא סָר יֵינוֹ מֵעָלָיו. כֹּהֵן שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה בֵּית אָב הוּא וְיוֹדֵעַ שֶׁבָּתֵּי אֲבוֹתָיו קְבוּעִים הֵם בַּעֲבוֹדַת הַיּוֹם, אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. הָיָה יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מִשְׁמָר הוּא וְאֵינוֹ מַכִּיר בֵּית אָב שֶׁלּוֹ, אָסוּר לִשְׁתּוֹת כָּל אוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁמִּשְׁמַרְתּוֹ עוֹבְדִין בָּהּ. לֹא הָיָה מַכִּיר מִשְׁמַרְתּוֹ וְלֹא בֵּית אֲבוֹתָיו, הַדִּין נוֹתֵן שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן לְעוֹלָם, אֲבָל תַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר לִשְׁתּוֹת תָּמִיד, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד עַד שֶׁיִּקָּבַע בְּבֵית אָב שֶׁלּוֹ וּבְמִשְׁמַרְתּוֹ. וְנוֹהֵג אִסּוּר בִּיאַת מִקְדָּשׁ בְּשִׁכְרוּת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וּמְנִיעַת הַהוֹרָיָה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, וְכֵן בְּאִשָּׁה חֲכָמָה הָרְאוּיָה לְהוֹרוֹת. וְכָל מִי שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל שֶׁבְּנֵי אָדָם סוֹמְכִין עַל הוֹרָאָתוֹ, אָסוּר לוֹ לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידָיו וְהוּא שָׁתוּי, שֶׁהַלִּמּוּד שֶׁלּוֹ כְּמוֹ הוֹרָאָה הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְנִכְנַס שְׁתוּי יַיִן מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים חַיָּב מַלְקוּת. וְאִם עָבַד עֲבוֹדָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְאִם שָׁתָה מִשְּׁאָר הַמְשַׁכְּרִין וְעָבַד חַיָּב מַלְקוּת לְבַד, לֹא מִיתָה. וְכֵן כָּל מִי שֶׁהוֹרָה וְהוּא שָׁתוּי, בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל עָבַר עַל לָאו, בֵּין שָׁתוּי מִן הַיַּיִן אוֹ שָׁתוּי מִשְּׁאָר הַמְשַׁכְּרִין. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב בסהמ"צ ל"ת עג כִּי מַעֲלָה הִיא מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ שְׁתוּי יַיִן. וְאֵין מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲבֹד שָׁתוּי.

1 שלא יכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין, שנאמר "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ בְּבוֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" ויקרא י, ט ונאמר "וּלְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ויקרא י, יא.