ספר מצוות גדול, לאוין שנ״ג

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 352 ספר מצוות גדול Negative Commandments 354 »

1 תוספות על יבמות פתח ↗

ואין המרת דת פוסלת במעשר - בסוף מי שהיה טמא פסחים דף צו. ושם גרסי' בכל הספרים ואין המרת דת פוסלת בתרומה ושפיר ממעטינן תרוייהו מחד בו דבו משמע בו ולא בדברים אחרים ואיצטריך למעוטי תרוייהו תרומה דלא נילף בגזירה שוה דתושב ושכיר ומעשר בגזירה שוה דממנו ממנו:

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

נכר. וערל. ותושב. לא יכרו עליו. כתיב בפרשת בא כל בן נכר לא יאכל בו. וכתיב שם וכל ערל לא יאכל בו. וכתיב שם תושב ושכיר לא יאכל בו. והנה אזהרה דבן נכר באה להזהיר אפי' על ישראל מומר לע"ז. וכמו שתרגם המתרגם בר ישראל דאשתמד. וכן הוא במכילתא כל בן נכר לא יאכל בו אחד ישראל מומר ואחד עכו"ם במשמע שנאמר כל בן נכר ערל לב וגו'. וכן הוא במכילתא דרשב"י. כל בן נכר לא יאכל בו זה מומר ישראל שעבד ע"ז עיי"ש. וכ"כ הרמב"ם בסה"מ לאוין קכ"ח. ובפ"ט מהלכות ק"פ ה"ז עיי"ש. ובסמ"ג לאוין שנ"ג עיי"ש. אלא דרש"י ז"ל בפרשת בא פי' דבן נכר היינו שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אפי' באחד משאר עבירות עיי"ש ובמש"כ הרא"ם ז"ל שם. וכן מבואר בפירש"י פ"ב דפסחים כ"ח ע"ב בד"ה בן נכר עיי"ש. וכן מתבאר מדברי רש"י בפ"ב דזבחים י"ח ע"ב בד"ה בן נכר עיי"ש. והוא תמוה ודברי רש"י גופי' סותרין זא"ז בסנהדרין פרק הנשרפין פ"ג סוף ע"ב ובפירושו ליחזקאל מ"ד עיי"ש. ובפסחים פרק מי שהיה טמא צ"ו ע"א וכן ביבמות פרק הערל ע"א ריש ע"א דרשו מקרא דבן נכר לא יאכל בו בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת במעשר עיי"ש. הרי דבן נכר היינו שהמיר דתו. וכן פירש"י בהדיא ביבמות שם. וז"ל אם המיר דתו ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אמר רחמנא לא יאכל בו עכ"ל עיי"ש. ועי' בצידה לדרך פרשת בא מש"כ על פירש"י והרא"ם שם. ומיהו פירש"י שם בפרשת בא אפשר ליישב קצת דדבריו אזלי אליבא דר"מ דאמר מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה. ולדידי' ודאי גם בשאר עבירות שבתורה הוי בכלל בן נכר. וכ"כ בט"א בחגיגה ד' ע"א עיי"ש. ובזה הוה ניחא שלא יהיו דברי רש"י סותרין זא"ז. אלא דבפ"ב דפסחים שם פירש"י בהדיא דאע"פ שאינו מומר לכל התורה כולה בכלל בן נכר הוא עיי"ש. וזה ודאי תמוה ואין להאריך בזה. ועכ"פ מבואר דלכ"ע בכלל בן נכר אף ישראל מומר במשמע. ולפ"ז יש לתמוה במש"כ רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות בדבור זכור באזהרה זו נכרי במקום בן נכר עיי"ש. ומשמע דס"ל דבנכרי ממש הכתוב מדבר. וזה תמוה מאוד דהדבר פשוט ומבואר איפכא בכל דוכתי. ואולי ט"ס הוא שם וצ"ל לנכר במקום לנכרי:

1 שלא א יאכל משומד בפסח שנ' כל בן נכר לא יאכל בו ומפרש בפ' הערל יבמות דף ע"א ובפסחים דף צ"ו שבן נכר הוא משומד שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ובפרק הערל יבמות דף ע"א דרשינן בו משמדות פוסלת ואין משמדות פוסלת בתרומה עיין שם בתו' בד"ה ואין:

1 ברית משה פתח ↗

שלא א יאכל משומד בפסח כו'. בפ' בא פי"ב פמ"ג כתיב כל בן נכר לא יאכל בו ומתרגם התרגום כל בר ישראל דאשתמד לא ייכול ביה ונ"ל בס"ד דאין כוונת התרגום לאפוקי נכרי אלא כוונתו דגם ישראל משומד דינו כנכרי וכ"כ רש"י שם בשם המכילתא וז"ל כל בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואחד נכרי ואחד ישראל מומר במשמע ועי' במזרחי ובג"א שם וכן מוכח מעובדא דההוא ארמאה פסחים דף ג' ע"ב מדאמר כתיב כל בן נכר לא יאכל בו כל ערל לא יאכל בו ומה שנקט תרי קראי י"ל מחמת חוזק הקושיא ואח"כ ראיתי בתשו' יהודא יעלה או"ח סי' נ"ה שג"כ עמד ע"ז עי"ש מה שתירץ עכ"פ זה מוכח מגמ' זו דגם נכרי לא יאכל בו וכן מוכח ממ"ש רבינו ז"ל לקמן מל"ת שנ"ד בשם המכילתא עי"ש ותבין וכ"כ רבינו בפי' בקיצור והסמ"ג שלו וז"ל שנ"ג לא יאכל מומר בפסח שנ' כל בן נכר לא יאכל בו בין הוא נכרי בין הוא ישראל מומר עכ"ל וא"כ צ"ל דמ"ש רבינו בחיבורו כאן שלא יאכל משומד כו' כוונתו כמו שכתבנו אליבא דהתרגום, וכ"ס כל המוני מצות ז"ל הסה"מ. מל"ת קכ"ח היראים סי' תי"א החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' י"ג הזה"ר מל"ת ק"ד אות מ"ב הפוע"צ מל"ת ו' הדה"מ שער ב' פקמ"ב המעי"ח דף ט' ע"א אות נ"ז ולענין מלקות הרמב"ם הל' ק"פ פ"ט הל"ז כתב דאינו לוקה והחינוך כתב הטעם לפי שאין בו מעשה אבל הכ"מ כתב טעם אחר ועי' בנר מצוה סי' י"א אות מ"ט מה שמפלפל בזה:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 352 ספר מצוות גדול Negative Commandments 354 »