משנה תורה, מצוות לא תעשה רל״ג

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

233 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר משלח עבד עברי ריקם כשיצא לחירות בסוף שש שנים אבל נעניקהו דבר מהוננו עכ"פ והוא אמרו וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם. וכבר התבארו משפטי ההענקה בפ"א מקדושין. שם, הלכות עבדים פ"ג:

233 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְשַׁלֵּחַ עֶבֶד עִבְרִי רֵיקָם – שֶׁלֹּא נוֹצִיא עֶבֶד עִבְרִי בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת מֵעַבְדוּתֵנוּ כְּשֶׁיֵּצֵא בֶּן חוֹרִין לְסוֹף שֵׁשׁ שָׁנִים, אֲבָל נַעֲנִיקֵהוּ מֵהוֹנֵנוּ עַל כָּל פָּנִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים טו יג וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ וְכָל עִנְיָנָהּ וּמְקוֹם בֵּאוּרָהּ, כָּתוּב בְּמִצְוַת עֲשֵׂה דְּהַעֲנָקָה שֶׁבְּסֵדֶר זֶה מצוה תפב.

1 שלא לשלח עבד עברי ריקם כשייצא חופשי, שנאמר "לא תשלחנו, ריקם" דברים טו,יג.