מאירי על בבא בתרא קי״ד

1 צואה זו שאמרנו שאם רצו עושין דין ופירושו באותה שעה בעצמה או מ"מ בחיי המצוה וכמו שהקשו עליה ליחוש דילמא הדר ביה על כרחך אתה צריך לפרשה בצואה שאין המצוה יכול לחזור ממנה כגון צואה במקצת שיש בה קנין שדינה כמתנת בריא אבל צואת שכיב מרע דעלמא אינן עושין דין לא באותו מעמד ולא במעמד אחר שמא יחזור בו שכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו אף כשלא עמד ואין עושין דין אלא על דבר חתוך וברור וכל שעשה כן אע"פ שלא חזר אינו דין הילכך כותבין אותה וחותמין בתורת עדות ואין נעשין דיינין עליה לעולם ושמא תאמר ואף כתיבה היאך עושין בה ושמא יחזור אין לחוש לכלום שאם יתן לאחר הרי האחרון זוכה ומ"מ לאחר מיתה צריכין לחזור ולכתוב שהרי צריכין לומר שמת מתוך אותו חולי אף במקצת ובקנין אתה מפרשה בשפירשו מלדבר באותו ענין אע"פ שלא עמדו מישיבתם שהקנין אדם חוזר בו כל זמן שעסוקים באותו ענין ומאחר שיכול לחזור בו היאך עושין דין ושמא יחזור ואין דין אלא בדבר ברור וחתוך אלא דוקא בשנסתלקו מלדבר באותו ענין וכל שכן אם נעתקו משם אע"פ שחזרו לדבר באותו ענין:

2 גדולי מקצת רבנים כתבו שאף ביום ובמתנת מקצת בקנין ובנסתלקו מאותו ענין דוקא בשנכנסו לבקר אבל אם הוזמנו לעדות אין עד נעשה דיין אף בכל אלו ומביאין ראיה ממה שאמרו במסכת מכות בנמצא אחד מהם קרוב או פסול אמרינן למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו שאם באו בתורת עדות עדותן בטלה אלמא שביאתם לשם עדות עושה אותם עדים ומה שאמרו בראש השנה בסנהדרין שראו את החדש יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד והעמידוה בראוהו בלילה אבל ראוהו ביום לא תהא שמיעה גדולה מראייה דוקא בשלא באו להעיד אלא שבאו דרך מקרה הא אם באו להעיד אף ביום כן וחכמי התוספות חולקין עליהם לומר שאף בהוזמנו להעיד כן וכן בסנהדרין אע"פ שנתכונו לראות כדי להעיד לא תהא שמיעה גדולה מראיה וכן עיקר שמה שהביאוה ממסכת מכות אינה ראיה שלא להיות העד דיין אלא שאם הוא עד היתה עדות אחת ובטלה מקצתה בטלה כלה אבל ענין עד נעשה דיין יש דברים שראייתן לבד מפקעת את הרואים שלא להיות דיינין והיא דיני נפשות ומטעם שאמרו כיון דחזו דקטל לא חזו ליה זכותא ויש דברים שאין ראייתם מפקעת אפילו כוונו להעיד אא"כ הוזקקו להעיד בה או שחתמו בשטר לשם עדות וכל שכן שאם אחרים מעידין לפניהם נעשין בה דיינין וזהו כל דין שבדיני ממונות וזה בכלל כמו שכתבנו ויש דברים שאפילו העידו נעשין דיינין כגון קיום שטרות וכבר כתבנוה במסכת ראש השנה ואף אותה שבמסכת מכות פירושה בשהעיד ונעשה עד בעדותו וכל שבשעת הראייה לא באו לראות כדי להעיד אין פוסלין עדות האחרים:

3 אף הם נחלקו בקבלת עדות שגדולי הצרפתים כתבו שבית דין שהעידו בפניהם בלילה עדות גמורה היא ויכולין לדון על פי אותו עדות וחכמי התוספות כתבו בלילה כותבין ואין עושין דין ואין אומרין לא תהא שמיעה גדולה מראיה וכו' שאף שמועה בלילה אינה שאם שמעו העדות בלילה אין דנין למחר על פי אותו עדות שאין מקבלין עדות בלילה מפני שקבלת עדות תחלת דין הוא וכמו ואמרו בפרק ראוהו בית דין סלקא דעתך אמינא תהוי חקירת עדים כתחלת דין ומקדש מקדש כגמר דין וליקדשו בליליא קמ"ל אלמא אפילו בדיעבד אינו מקדש ומ"מ אפשר שלא אמרו כן אלא בעדות החדש שאין שם דין ודברים וטענות וקבלת העדות תחלת הדין בודאי אבל בדין אחר מקבלין עדותם בלילה ומ"מ אומר אני שקבלת עדות הנעשה מחשש שמא ילכו למדינת הים וכל שכן שהיה העד רדוף לילך מקבלין עדותו בלילה לדברי הכל:

4 יש מי שאומר שכל שאמרנו בו רצו עושין דין לא סוף דבר באותו מעמד אלא אף לאחר זמן ומפרשים שאפילו במתנת שכיב מרע גמורה אם רצו לעשות דין לאחר שמת ולא חזי עושין דין וזה שאמרו ליחוש דילמא הדר ביה פירושו וכיון שיכול לחזור אי אפשר להקבע דיינין באותה ישיבה והיאך עושין בה דין לעולם בלא עדות אחרים והרי ישיבתם היתה כישיבה של לילה שאין ראויה לדין ותירץ בשעמדו וחזרו וישבו או שנסתלקו מאותו ענין והרי היתה שעה הראויה להם להקבע דיינין אלו היה ענין שאין יכול לחזור בו כגון קנין והילכך רשאין לדון בה היום או לזמן מרבה הואיל ומת ולא הזר בו יש מי שאומר שלא נאמר עושין דין אלא בשכיב מרע אבל לא בבריא ואע"פ שבשכיב מרע פירשנוה כעין בריא מ"מ אינה דומה לבריא אלא לענין חזרה אבל להיות דבריו ככתובים כשכיב מרע הוא שהרי מ"מ אפשר שלא מדעת מיושבת הקנה וכן דעת גדולי המפרשים:

5 זה שביארנו בעסוקים באותו ענין שיכול לחזור יש אומרים דוקא בקנין אבל בקניית כסף ושטר ומשיכה ומסירה אינו חוזר אלא תוך כדי דבור וכן כתבוה גדולי המחברים וחכמי צרפת כתבוה אף בשאר קניות ושמועת פירקן והכניסן לתוך ביתו קשה לפרש לדעתם שהרי עסוקים באותו ענין הם וחכמי פרווינשאה כתבו שאף בקנין לא נאמר אלא בקנין מתנות ומכירות אבל דיינין שנתקבלו לדין או לפשרה בקנין אין חוזרין אלא בתוך כדי דבור ויש מי שחולק לומר שבכלם נאמר שהרי סתמא נאמרה ושמא תאמר נכתב ביום ונחתם בלילה שפסול ואמרו עליו לא שאנו אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקים באותו ענין כשר ומכיון שיכול לחזור הרי נמצא שלא נגמר הענין עד הלילה והיאך הוא כשר אין הענין שם אלא מדין קדימה שלא לטרוף שלא כדין שאין לדבר קול עד שעת חתימה ולא היה ללקוחות להזהר וכל שעסוקין בענין ובאים מן היום עד הלילה קול יוצא לענין ויש להם ללקוחות להזהר או שמא עסוקים באותו ענין האמור שם פירושו בעדים שהיו עסוקים בענין החתימה מבעוד יום ולא הספיקו לחתמו עד הלילה וענין עסק החתימה הוא שמוציא את הקול:

6 אותם רבנים שהזכרנו למעלה נמשכו לשטתם וכתבו שיש ללמוד מכאן שעידי צואה אין צריך לומר בהם אתם עדי שאלו אמר להם אתם עדי היאך היו עושין דין הרי אין עד נעשה דיין אלא ודאי שלא אמר להם אתם עדי ואעפ"כ עדותן עדות ובאמת הדין כך הוא אלא שלדעתנו אין ראיה מכאן שלפי שיטתנו אפילו אמר להם אתם עדי רשאין לעשות דין ויש לפקפק בה שמא אף לשטתנו שבענין עד נעשה דיין מ"מ באמר להם אתם עדי הרי הוא כמי שאמר להם איני רוצה בכם אלא לעדות ומ"מ לחכמי הדורות ראיתי שאין מקום לומר אין עד נעשה דיין אלא עד הצריך להעיד בפיו ומפני שאין זה עדות הבא להזמה שהרי לא יקבלו על עצמם אבל מה שאין עדות בפיו מה לנו אם נתכוון להעיד שלא יהא דיין עליו:

7 כל זה שכתבנו דוקא בשלשה שנכנסו אבל אם אינם אלא שנים כותבין ואין עושין דין ואף לדעת האומר שנים שדנו דיניהם דין לא נאמר אלא בשבאו מתחלה לשם עשיית דין וכל שכן שהלכה בכל מקום שנים שדנו אין דיניהם דין:

8 שתי כתי עדים שיצאו בצואת שכיב מרע זאת אומרת כך שמעתי וזאת אומרת לא שמעתי כתבו הגאונים שהולכין אחר זו שאמרה שמעתי אע"פ שעמדה שם האחרת מתחלה ועד סוף ואם אמרה אני שמעתי כך והוא הפך מה ששמעה הראשונה אין נזקקין לה:

9 זה שנאמר בכאן שכל שנחלקו רבה ורב יוסף הלכה כרבה חוץ משדה קנין ומחצה אין סומכין על הכללות שהרי בבבא קמא פרק הכונס פסקנו בענין שומר אבדה כרב יוסף שהוא נעשה עליה שומר שכר ומ"מ יש מפרשים שלא נאמר כלל זה אלא בדברים שנחלקו בהם במסכתא זו ואף בזה יש לחוש שהרי בפרק חזקת הבתים אמרו הלכתא כרב יוסף בזוזי ושמא הואיל ובמקצתה הלכה כרבה וכמו שאמרו והלכתא כרבה בארעא יצא שכרה של זו בהפסדה של זו ולא נכנסה בתוך הכלל וכבר כתבנו מענין זה בקמא פרק הכונס ושמועות אלו ר"ל שדה קנין ומחצה כלן במסכתא זו הראשונה בפרק ראשון בשמועת תרווייהו אחד ניגרא וכו' והשניה היא זו שלפנינו בקנין מאימתי חוזר והשלישית בפרק מי שמת בשמועת נכסי ליך ולבריך וכו' כמו שיתבאר אלא שאני תמה שהרי בשמועת מחצה לא חלק עליו רבה אלא אביי ושמא מתוך שאביי היה גדל עם רבה והיה ידוע בשניהם שהיו חולקין זה עם זה ר"ל רב יוסף ורבה ייחסו הענין לרבה:

10 כבר ביארנו שאין הבעל נוטל בירושת אשתו בראוי כבמוחזק ר"ל שאם מתה אשתו קודם מיתת מורישה ואח"כ מת המוריש אין הבעל יורש בנכסיו כלום ומ"מ הבן יורש את אמו כיורש גמור ואע"פ שמתה האם זכה הוא בנכסי מורישה במקומה ואע"פ שנשתנה הבן מדין הבעל בדין זה שוה הוא לו בדין אחר והוא שכמו שאין הבעל יורש את אשתו בקבר ר"ל שאם מת הבעל קודם לאשתו ואח"כ מתה היא אינו יורשה והוא בקבר כדי להנחיל לבניו שיש לו מאשה אחרת אף הבן שמת קודם אמו ואח"כ מתה היא אינו יורשה והוא בקבר כדי להנחיל אחים מן האב:

11 היתה מעוברת ומתה ויצא הבן חי אע"פ שמת ביומו מנחיל שכך אמרו בגמ' נדה פרק דופן תינוק בן יומו נוחל בנכסי האם להנחיל אחים מן האב אבל אם יצא מת אינו מנחיל שהעובר אינו מנחיל שכך ידוע שכל שמתה המעוברת העובר מת תחלה והרי אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחים מן האב ואפילו ראינו שמפרכס אחר מיתת האם אין זה אלא כזנב הלטאה שמפרכסת ושמא תאמר אם העובר מת תחלה היכן הוא בן פקועה פירשו בה שכל שבידי אדם אפשר שהיא מתה תחלה אבל כל שעל ידי חולי העובר מת תחלה ויש מתרצים שהבהמה מתוך שאין לה פרזדור אפשר שהולד חי אח"כ אבל באשה שיש לה פרזדור העובר מת תחלה ומה שאמרו האשה שישבה על המשבר ומתה מביאין סכין דרך רשות הרבים וקורעין אותה אפילו בשבת כדי להציל את העובר אפשר בשיצא ראשו חוץ לפרזדור:

12 האם כבר ביארנו שאינה יורשת את בנה ואע"פ שאנו דורשין מלה מטות להקיש בו נחלת אם לנחלת אב שאף בנחלת אם הבן קודם והיה לנו להקישם גם כן לירש האם את בנה כמו שהאב יורש את בנו מ"מ כבר נאמר וכל בת יורשת נחלה ממטות יורשת היא משני מטות ר"ל מאב ומאם אבל אינה מורשת שני מטות אלא אחד ומנו אב: