מאירי על בבא בתרא קל״א

1 זה שביארנו שכל שהעביר הנחלה מראוי לראוי אף בלשון ירושה דבריו קיימים דוקא בשכיב מרע שמתנתו דרך ירושה והתורה זכתהו להנחיל מי שירצה מן הראויים לירש בשוה אבל בריא שמתנתו אינה דרך ירושה כל שהקנה לאחד מבניו בקנין שלא בלשון מתנה אלא לירש כל נכסיו מעכשו ולאחר מיתה כתבו גדולי הפוסקים שהדבר ספק אם דבריו קיימין אם לאו ואין מגבין לו ואם תפש אין מוציאין הימנו ומ"מ יראה לפי הסוגיא שאף בבריא כן חדא שהרי מסוף הסוגיא עולה לנו כן ואפילו נאמר שאין ללמוד ממשא ומתן ודחייה בעלמא מ"מ מאחר שאמר שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקא אלמא פשוט היה לו שר' יוחנן בן ברוקא היה סובר כן ולא נשאר הספק אלא אם משנת בנין דיכרין באה לדבריו או לדברי הכל:

2 אע"פ שהבעל יורש אשתו תקנו חכמים שאם מתה ונשארו לו בנים ממנה ונשא אחרת ולו בנים מן השניה גם כן ומת הוא שיהו הבנים יורשים כתבת אמן המתה יתר על חלקם שעם אחיהם וכתבה זו אינה נגבית מן המשועבדים שלא אמרוה אלא בתורת ירושה ר"ל אינון יירתון כסף כתבתיך וכו' ושמא תאמר ואפילו אמרו יסבון תנן היאך טורף ממשעבדי והלא מתנה הוא ומתנה אין לה אחריות מתנה זו הואיל ולא משלו נתן שהרי אף ירושת הבעל אינה אלא מדברי סופרים הרי היא כחוב גמור ואין לדמותה לשאר מתנות ומתוך כך אתה צריך לבא בה מטעם לשון ירושה שמא תאמר והלא כתבה זו לא באה לעולם שאע"פ שהנכסים בעולם מ"מ הוא מתנה שכשיירשם הוא וימות יורישם לבניה והלא עדין לא ירשם הוא ועוד שהרי אותם שהוא מקנה להם לא באו לעולם מ"מ תנאי בית דין הוא וכל שהוא תנאי בית דין אין מדת הדין מעכבתהו ויש מפרשים בה מפני שהנכסים באים לעולם ולא כתבו בכאן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא להתגלגל לדין שאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם:

3 הבנות ניזונות אחר מיתת האב מנכסי היתומים עד שיבגרו או שיארסו מכח תנאי בית דין גם כן וכל שהוא תנאי בית דין אינו יכול להעבירו מן הראוי ר"ל שאם צוה שלא ליזון אלמנתו ובנותיו או שלא ליטול הבנים כתבת אמן אין שומעין אבל לדעת גדולי הפוסקים שנסתפקו בבריא אם לשון ירושה מועלת בו מ"מ אם כתב לשון ירושה ולשון מתנה אף בשני בני אדם ושתי שדות פשוט הוא שדבריו קיימים אחר שבדבור אחד נאמרו שהרי אמרו כאן בפירוש כל לזה במתנה ולזה בירושה אפילו רבנן מודו:

4 מזון הבנות כבר ביארנו שאין חיובו אלא לאחר מיתת אביהם והוא שאמרו הבנים יירשו ר"ל כתבת בנין דיכרין והבנות נזונות מה בנים אין יורשין כתבה זו אלא לאחר מיתת אביהם כמו שביארנו אף בנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן וכל שבחיי האב אין כופין אותו אלא בקטני קטנים עד בן שש כמו שיתבאר במקומו בע"ה:

5 הכותב כל נכסיו לאשתו אע"פ שבלשון מתנה כתב שאלו לגבי אחר היתה לו מתנה גמורה לגבי אשתו אינה כלום הואיל וכל נכסיו כתב לה בלא שום שיור אמדן הדעת הוא שלא עשאה אלא אפטרופא כדי להנחילה כבוד על הבנים או על היורשים שיתפרנסו על ידה ואין בזה הפרש בין אשה במקום בניה בין אשה במקום בני הבעל בין אשה שאין לבעלה בנים אלא שהיא במקום אחים ואם שייר כל שהוא בין בקרקע בין במטלטלין קנתה הכל ומ"מ דוקא באשתו נשואה אבל גרושה או ארוסה הרי היא כאשה דעלמא ואע"פ שלא שייר כלום מתנתו מתנה הואיל ולא בלשון ירושה אמרה ובת אצל הבנים גם כן לא עשאה אלא אפטרופיא אא"כ שייר ויש ספרים שאין גורסין בזו בת אצל הבנים:

6 הכותב כל נכסיו לאחד מבניו במקום שיש בנים ולא שייר כלום לאחרים לא עשאו אלא אפטרופוס ולא סוף דבר בנו גדול שדרך בני אדם בכך אלא אף בנו קטן רוצה הוא לכבדו יותר מן האחרים אפילו מוטל בעריסה רוצה הוא שיתכבד לכשיגדיל ואם שייר כל שהוא בין קרקע בין מטלטלין קנה הכל הא כל שלא שייר לא קנה כלום אלא בשוה עם אחיו בין שאמר בלשון מתנה בין שאמר בלשון ירושה וזה שאמרו למטה שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד אם ראוי לירשו נוטלן משום ירושה ואם אין ראוי לירשו נוטלן משום מתנה פירושו באח בין האחים או בבת בין הבנות שאין דרך למנות את אלו אפטרופסין בסתם אבל בן בין הבנים לא נעשה אלא אפטרופוס וגדולי המפרשים כתבו בבת אצל הבנות שאף היא אינה אלא אפטרופיא מעתה יש לך לשאול והלא משנה שלימה פסקנו איש פלוני יירשני וכו' בראוי לירשו כגון בן בין הבנים דבריו קיימים כדברי ר' יוחנן בן ברוקא שהלכה כמותו ואף לרבנן בלשון מתנה מיהא דבריו קיימים פירשו גדולי הפוסקים שזו שדבריו קיימין באומר בלא כתיבה וזו שבכאן בכותב ואין הדברים נראין שאין לחלוק בשכיב מרע בין כותב לאומר וגדולי המפרשים תירצו משנתנו בשפירש בהדיא שלא משום אפטרופסות ולגדולי האחרונים שבספרד ראיתי שנוטים לכך שלא בא ר' יוחנן בן ברוקא אלא ללמד שאף לשון ירושה מועיל בה ומ"מ דוקא בשגלה דעתו שלהקנאה גמורה הוא מתכוין אבל כך שלא גלה דעתו בין בכותב בין באומר אין כאן אלא אפטרופסות ויש מי שפירש משנתנו בששייר אלא שמיעט לאחד וריבה לאחד אבל אם כתב הכל לאחד או לקצת אין כאן אלא אפטרופסות שאדם עשוי לרבות ולמעט אבל אין אדם עשוי להפסיד לקצתם מכל וכל וגדולי הצרפתים כתבו שלא נאמר כאן שאינו אלא אפטרופוס אלא בלשון מתנה ומשנתנו בלשון ירושה וכל שאמר לשון ירושה אין כאן לשון אפטרופסות וזו שלמטה גם כן ר"ל שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד וכו' אף בבן בין הבנים ובלשון ירושה:

7 הכותב כל נכסיו לאשתו ולאחר במתנה זכה האחר בחציין מתורת מתנה ואשתו אינה אלא אפטרופיא על החצי האחר וכן אם כתב לבנו ולאחר זכה האחר בחצין והבן אינו אלא אפטרופיא על החצי האחר וחולק עם אחיו באותו חצי ויש מפרשים שהאחר זכה בכל והבן או האשה אפטרופסין עליו ואין זה כלום: