מאירי על בבא בתרא קע״ו

1 זה שכתבנו בהוציא עליו כתב ידו שאינו גובה אלא מנכסים בני חורין וענינו אע"פ שהוחזק כתב ידו בבית דין ואע"פ שבעמד בדין אנו דנין כשטר דוקא כגון שתבעוהו לדין ויצא מידם מחוייב וכמו שאמרו למעלה דהוו דייני יתבי אפומא דבירא וחיבוה אבל זה לא עמד בדין לא על מנת לחוב ולא על מנת לזכות אלא לקיים כתב ידו של חברו ואין זה עמד בדין ולפיכך אינו אלא כמלוה על פה ואע"פ שבגט שאין עליו עדים ר"ל עדי חתימה אמרו שכשר וגובה בו כתבתה מן המשועבדים והרי אין כאן אלא כתב ידו לפעמים ושהוחזק בעדי המסירה פירשו בסוגיא זו טעם הדבר שמשעת כתיבת הכתבה נשתעבד והגט אינו אלא גלויי מילתא בעלמא ושמא תאמר תינח במקום שיש כתבה אבל במקום שאין כתבה היאך גובה בו את כתבתה ואלמה תנן הוציאה גט ואין עמה כתבה גובה כתבתה מ"מ הואיל וכתבה תנאי בית דין הרי היא כמי שנכתבה ולא כיונו בה יפה שהרי במקומה באחרון של גיטין נתפרש בהדיא בזו שאמרו וגובה מנכסים משועבדים בשאר שטרות ולא לענין כתבה כלל ואם כן זו שבכאן חולקת עם אותה סוגיא ועלה דההיא איכא למסמך דאיתניא בדוכתה אלא שלפי אותה סוגיא יש לתרץ דהתם משום עדי מסירה הוא ואין הוחזק כתב ידו בבית דין כהוחזק הדבר בעדי מסירה או שמא אף הסוגיאות מתישבות ומפני שבאותה סוגיא סוברים שמכיון שגובה כתבתה בגיטה הדבר מוכיח שבכל שעבוד כן:

2 גט שנכתב בכתב ידי סופר ולא חתם שם עד כלל או אפילו חתם שם אחד וכן שמסרו בינו לבינה ואפילו בעד אחד אינו כלום אבל אם כתב הגט בכתב ידו ואין עליו אלא עד אחד חתום הרי זה פסול ופוסל לכהנה וכן אם יש עליו עדים ואין בו זמן והילכך לא תנשא ואם נשאת לא תצא והולד כשר ומשתדלין ליתן לה גט אחר ואם אי אפשר גירש מעצמו הרי זה משובח אם אין לה בנים משני הא אם יש לה בנים ממנו לא יוציא מפני לעז בניו וכל שנתנו לה בפני עדים אע"פ שלא היו שם עדי חתימה כשר לגמרי וגובה בו מנכסים משועבדים שהרי העיקר בעדי מסירה כמו שיתבאר במקומו נמצא שמה שאמרו במשנה זו יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד פירושו כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד אין הולד כשר ושמא תאמר אם כן מה הוצרך ללמד בכתב ידו ואין בו עדים שהוא פסול ואם ללמד בו שכשר בדיעבד מה הוצרך ללמד בכתב ידו ועד פירשו בה שאלמלא הוזכר הראשון הייתי אומר בשני שתנשא בו לכתחלה ובא ללמדנו שבשניהם פסול ואם נשאת לא תצא ונמצא שאף כתב ידו בלא שום עד בדין זה ויש מפקפקין בזה ואינו כלום:

3 המשנה הארבע עשרה והיא מענין מה שלפניה והוא שאמר ערב היוצא לאחר חתום שטרות גובה מנכסים בני חורין ומעשה בא לפני ר' ישמעאל ואמר גובה מנכסים בני חורין אמר לו בן ננס אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין אמר לו ר' ישמעאל למה אמר לו הרי שהיה חונק את חברו בשוק ומצאו חברו ואמר לו הנח ואני נותן לך פטור שלא על אמונתו הלוהו ואיזהו ערב שהוא חייב לו אמר לו הלוהו ואני נותן לך חייב שעל אמונתו הלוהו אמר ר' ישמעאל הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהם והרוצה לעסוק בדיני ממונות ישמש את ר' שמעון בן ננס אמר הר"ם יאמר כי המלוה גובה מנכסים בני חורין של ערב כשיהיה הערב קודם שטרות וזה כגון שיהיה הערב בגוף השטר ואחר כך חתמו העדים ואם היה בו ופלני ערב סמוך על הלוה גובה המלוה מן הערב מנכסים משועבדים וכשלא נטל הערב בקנין מחוייב כלל בכל מה שזכרנו וזה כי פסק ההלכה שכל ערב צריך קנין על איזה דרך שיהיה אלא ערב בבית דין או ערב בשעת מתן מעות ובאיזה צד שיהיה זולתי שני הפנים האלה לא יתכן בלא קנין והלכה כר' ישמעאל:

4 אמר המאירי ערב היוצא לאחר חתום שטרות ר"ל שהלוה את חברו בשטר ואחר שחתמו העדים בא אחד וחתם לו שהוא ערב באותה מלוה על ידי עדים שקנו מידו וחתמו לו כן שכל ערב כיוצא בזה אינו משתעבד אלא בקנין כמו שיתבאר ואמר שאע"פ שקנו מידו ונשתעבד אינו גובה ממשועבדים ששעבד אח"כ אלא מבני חורין ומעשה בא לפני ר' ישמעאל והורה כן ובן ננס חולק ואומר שאינו גובה אף מבני חורין הואיל ולא עירב לו בשעת הלואה והוא שאמר לו הרי שהיה חונק את חברו בשוק ליתן לו את חובו ובא אחד ואמר לו הניחהו ואני ערב או הניחהו ואני נותן לך פטור שלא על אמונתו הלוהו ואף זה כן ואיזהו ערב והוא חייב כל שערב בשעת הלואה והוא שאמר הלוהו ואני ערב שהרי על אמונתו הלוהו ואמר ר' ישמעאל הרוצה להתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה גדול מהם מפני שהם כמעיין הנובע והרוצה לעסוק בהם ישמש את בן ננס ומ"מ אע"פ שקלס את בן ננס הלכה כר' ישמעאל וגובה מבני חורין וכן בכל שערב אחר הלואה כגון חונק את חברו שהזכרנו או תובעו בדין ואמר לו אחר הניחהו ואני ערב או ואני נותן כל שקנו מידו בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין אפילו בינו לבין המלוה חייב ומ"מ אם לא קנו מידו לא נשתעבד הואיל ואינו בשעת מתן מעות הא כל שבשעת מתן מעות אינו צריך קנין כגון הלוהו ואני ערב וכן אם ערב ובית דין כגון שהיו בית דין רוצים לגבות מן הלוה ואמר להם הניחוהו ואני ערב לכם שכל כיוצא בזה נהנה על סמך בית דין עליו ומשתעבד:

5 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

6 יש צדדין שאף ערב הבא קודם חתום שטרות אינו גובה אלא מבני חורין כיצד הרי שהיה ערב קודם חתימת העדים אלא שלא נקשר ענין חיובו עם עניני השטר אלא כמי שמתחיל בענין אחר ונאמר בשטר פלני ערב של מלוה זו שהוזכרה בשטר זה אינו גובה אלא מבני חרי אבל אם כתוב בו ופלני ערב שנקשר ענינו ונתערב עם המלוה הרי זה גובה ממשועבדים שלו ומ"מ זה הבא קודם חתום אע"פ שלא נתערב ענינו עם עניני המלוה גובה מבני חורין אף שלא בקנין:

7 הרי שכתב בגט ענינים אחרים כגון שאילת שלום וחתמו העדים אחר שאלת שלום זה אם שאלת שלום זה מעורב עם לשון הגט הרי חתימת העדים מתפשטת על הכל וכשר ואם הוא ענין אחר שאינו מעורב עם עניני הגט הרי הוא פסול חוששין שמא על שאלת שלום חתמו:

8 זה שביארנו במשנה שערב היוצא לאחר חתום שטרות צריך קנין ואף לבני חורין חכמי הדורות שלפנינו חולקין בה לומר שאינו צריך קנין וראיה להם במסכת כתבות פרק הנושא שאף לריש לקיש שחלק על ר' יוחנן במה שאמר חייב אני לך מנה בשטר שהוא חייב מודה בערב היוצא לאחר חתום שטרות שהוא חייב הואיל ויש לו שם שיכות בשעבוד השטר ומכאן אתה למד שאף אם לא היו שם עדים אלא שחתם הוא ואני פלני ערב גובה מיהא מבני חורין ואין צריך קנין אלא לחנוק וערב דכתבה וכן לכל שאינו בשעת הלואה חוץ מיוצא לאחר חתום לדעת זה ויש אומרים שכל שקנו מידו משתעבד אף במשועבדים וכל המחלוקות תלויים בגרסאות המשתבשות בספרים בסוגיא זו:

9 גדולי המפרשים כתבו שאדם שמנוהו בית דין אפטרופוס או שהורידוהו לנכסי שבוי הרי זה נקרא ערב של בית דין ומשתעבד אף בלא קנין:

10 גדולי המחברים כתבו שכל שאירע מחלקת בערבות כגון ערבתיך והוא אומר לא ערבת או שלא מדעתי ערבת או שלא פרעת בשבילי או שפרעת ופרעתיך או שלא ערבת אלא מנה והוא אומר מאתים וכל כיוצא באלו אם אינו ערבות בשטר או שאין לו שטר הרשאה המוציא מחברו עליו הראיה ונשבע היסת או שבועת התורה במודה מקצת כשאר דיני ממונות:

11 וכל שאינו צריך קנין בערבות משועבד אף למשועבדים כגון ערב של כתבה ושלאחר חתום לדעת קצת ויש שאינו משתעבד אלא לבני חרי כגון שאר ערביות שלא בשעת מתן מעות וכבר ביארנו שיש בזו חולקים אלא שכך הדברים נראים:

12 חכמי נרבונה כתבו שכל שאמר הערב שלא בשעת מתן מעות פטור את הלוה ואני נותן לך שאינו צריך קנין ואין זה צריך לפנים שהרי זה אינו נכנס בכלל תורת ערבות אלא חוב הגמור:

13 גדולי הפוסקים כתבו בתשובת שאלה שראובן שהיה שמעון חייב לו והקנה את חובו ללוי במעמד שלשתן ובא שמעון והכניס ללוי באותה שעה ערב הרי זה כערב שבשעת מתן מעות שהרי על אמונתו מקבל חובו עליו והרי הוא כמלוה על אמונתו ואין צריך קנין וכל שכן אם פוטרו בפירוש על סמך ערבותו והדברים נאים ומתקבלים:

14 ונשלם הפרק ת"ל:

15 ומהנה נשלם מה שראינו לכללו בעניני מסכת בבא בתרא ת"ל ובהשלמו נשלם ענין סדר ישועות כמו שהקדמנו וכל עניני שלשת הסדרים ר"ל מועד נשים ישועות ת"ל יבא אחריו מה שיכללהו סדר זרעים בע"ה ויותחל המאמר בו במסכת פאה בשכבר ביארנו עניני מסכת ברכות בתחלת סדר מועד כמו שהקדמנו ובאלהים אעזר.