מאירי על בבא בתרא ל״ה

1 המחליף פרה בחמור וילדה או המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה והולד שלי וזה אומר משלקחתי ילדה והולד שלי אם הפרה באגם או השפחה בסמטא יחלקו ויש חולקין בזה לומר שעל הלוקח להביא ראיה וכבר הרחבנו בפירושה ובפסק שלה במקומה בפרק השואל מ"מ לדעת הפוסקים שיחלקו למה אמרו בה יחלקו ולא אמרו לא שודא דדייני כדין שטרות ולא כל דאלים גבר כדין ספינה מפני שזו של שפחה ופרה יש סרך ממון לכל אחד מהם שהפרה והשפחה של שניהם היתה בזה אחר זה וכל אחד טוען פרתי ושפחתי ילדה או שמא בשעת המכר ילדה ואין לברר של מי ואפשר שאין כאן טענת שקרות והרי זה אומר לחברו אי אתה מודה שפחה זו שלי היתה ברשותי ילדה וזה אומר אי אתה מודה שפרה זו לקחתיה ממך ברשותי ילדה אבל ספינה אם של זה היתה לא היתה של זה כלל ואין חלוקתם בזה כדין בשום פנים ונוח לנו שתעמוד ביד האחד מצד התגברותו עד שיתברר הדבר ופרה ושפחה אין לומר בהם שודא דדייני שאין לדיין אומד בדבר זה:

2 דבר זה שאנו דנין אותו בדין כל דאלים גבר שבא אחד מן השוק בלא שום טענה והחזיק בה ותפשה מכיון שבתורת גזלה באה לידו מוציאין אותה מידו שכל שבא הדבר ביד אחד בתורת גזלה אין לו חזקה ואין אומרים הרי לא נודע למי גזל שמ"מ גזילה היא בידו ומוציאין אותה הימנו ומניחין אותה כשהיתה ולא אמרו גזלן של רבים לא שמיה גזלן אלא להחמיר לומר שלא נתנה גזלתו להשבון אלא על צדדין רחוקים כגון צרכי העיר וכיוצא בהם על הדרך שיתבאר במקומו ואין הסבה אלא שלא נודע למי גזל אבל זה כבר נודע למי גזל ומוציאין מידו להניחו לפני הראשונים כשהיה ויש אומרים שאם הראשונים היו חולקין בשמא ושמא שאין מוציאין מזה וכן יש אומרים שכל שאחד בריא ואחד שמא מעמידין אותה ביד הטוען טענת בריא:

3 כבר ביארנו בראשון של מציעא שהרבה דינין נזכרים בתלמוד בענין ממון המוטל בספק ושהנראה לכלול בדין זה הוא שכל שהיה מוחזק ביד אחד או שהוא מוחזק שהוא שלו אע"פ שאינו ברשותו כגון פרה באגם על הדרך שכתבנו בפרק השואל הראיה על המוציא מחברו ואם שניהם מוחזקים בה חולקין בשבועה כדין שנים אוחזין וכן הדין אם הדבר ברשות שניהם ואם הדבר ביד שליש ויש בה ודאי רמאי יהא מונח עד שיבא אליהו ואם הוא ביד שליש ואין שם ודאי רמאי חולקין בלא שבועה וכן יראה לי לדון בכלל זה כל שאנו מסופקים בדבר אחד מי זכה בה מצד העלם הוראה ממנו כמו שביארנו שם ואם הוא ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם ואין אחד מהם מוחזק בה יותר מחברו אם יש לברר טענתם כגון ספינה שהזכרנו כל דאלים גבר ואם אין לברר הדבר כגון שהיה הדבר מספק מעקרו אם אין דררא דממונא אלא לאחד מהם כגון שני שטרות היוצאים ונכסי לטוביה שודא דדייני ואם אין לברר טענתם ויש דררא דממונא לשניהם אף היא בדין חלוקה שלא בשבועה וכל אלו בששניהם בריא הא בריא ושמא מעמידין אותה ביד הטוען טענת בריא מלבד מה שמוחזק ביד האחד וכבר כללו רוב דינין אלו גאוני ספרד אלא שלא חלקו בממון שבא ליד שליש בין ודאי איכא רמאי לזולתו וכבר ביארנו זו בראשון של מציעא:

4 אע"פ שביארנו במשנה שחזקת הקרקעות היא באכילתן שלש שנים בשופי יש צדדים שהחזקה מועלת בהם לאלתר והוא אם זה שמחזיק מביא עדים שזה שמערער עליו עכשו סייעו בהבאת הפירות לביתו כגון שהגביה לו סל מלא פירות על כתפו להביאו לביתו ואע"פ שאין הלכה כר' יהודה שאמר כל שבפניו לאלתר הויא חזקה דוקא בשלא עשה מעשה הא כל שעשה מעשה עמו אף חכמים מודים שהחזיק ואע"פ שלענין מחילה אמרו בתלמוד המערב בענין חלון הגע עצמך הושט לי צרורות והושיט לו יכיל מימר מגחך הוינא בך כלומר מתלוצץ הייתי בך שתיגע לריק אלמא מסייע אין בו ממש נראין הדברים שכל שסייע בדבר שאין בו גוף הנאה למחזיק אינו כלום אבל זה שמסייעו בעיקר ההנאה ובדבר שהוא מקבל חסרון בהנאתו נראין הדברים שמכר יראה ממעשה שנזכר למטה ברב ענין דשקל בידקא בארעיה דחבריה ואתא מריה דארעא וסייע בהדיה ואמרו שמפני שמחילה בטעות היתה ליהדר ליה ארעא הא אם היה בעל הקרקע יודע בכך לאלתר הויא חזקה ואע"פ שלא החזיק בה שני חזקה מפני שהיתה הנאה מגעת לרב ענין במקום הכותל והיה האחר ניזוק ומתחסר ויש מפרשים אידלי ליה צנא דפירי שהמחזיק שלח סל מלא פירות ממנו מנחה למערער ואם בתורת גזלה באה לידו לא היה מקבלה ואין זה כלום אלא עיקר הדברים כמו שפרשנו:

5 אף בזו שפירשנו אם טען המערער זה שסייעתי לו בהבאת הפירות מפני שהשכרתי לו את הקרקע לפירות נאמן והופקעה חזקת האחר עד שיעבור שלש הא לאחר שלש החזיק ואין אומרים מכיון שברשות היה יורד היאך היה מוחה בו שהרי עיקר המחאה הוא שאומר פלוני שמשתמש בקרקע פלוני שלי גזלן הוא והרי זה אינו יכול לומר כן מ"מ יכול הוא למחות ולומר פלני שמשתמש בקרקע שלי דעו שבתורת שכירות או שאלה או משכונה הוא בידו שאם לא כן אף במשכונה אלו היה כובש שטר המשכונה וטוען שבתורת מקח בא לידו היאך יעשה בעל הקרקע ואם אין בזו תקנה היאך תקנו חכמים דבר שאפשר לבא לידי פסידא אלא ודאי לא סוף דבר שהמחאה ביורד בתורת גזל אלא אף בכל שיורד בה לאיזו סבה ושלא בתורת מכר אדם יכול למחות ולהודיע הסבה שהוא מחזיק בו עליה ומה שיראה מכאן שאלו נודע ונתברר שבתורת משכונה באה לידו אינו נאמן לומר לקוחה היא בידי שהרי הוצרך לומר אי כביש לי לשטר משכונה וכו' כבר ביארנו את הדין למעלה:

6 הגוי אין לו חזקה לעולם אפילו החזיק בה כמה שנים וכל זמן שישראל מערער עליו והוא אינו מוציא שטר מחזירין הקרקע למערער המביא עדי אבות או עדים שהיא שלו ואף שבועת היסת אין מזקיקין למערער זה לא נתקנה אלא לישראל וישראל שלקח מן הגוי אף הוא כגוי ואפילו דר בה הוא שני חזקה אחר שלקחה אין לו חזקה וכל שהישראל מערער וזה טוען שלקחה מן הגוי ושכבר דר בה הגוי שני חזקה וכן הוא דר אחריו שני חזקה אין זה כלום אא"כ מוציא שטר שהמערער מכרה לגוי מפני שאימתו מוטלת על הישראל ואינו רוצה למחות ועל זו אמרו במסכת גיטין נ"ח ב' שבבבל אין דנין כן הואיל ואיכא בי דואר ר"ל מושב ערכאות של דינין שאין מניחין לשום אדם לצאת מתחת ידם שום אונס לשום אדם וזהו שאמרו שם אין דין... בבבל ואם טען זה הישראל הבא מחמת הגוי אני ראיתי שלקחה הגוי ממך ולקחתיה ממנו ודרתי בה שני חזקה נאמן שהרי אם רצה יכול לומר ממך לקחתיה ואע"פ שנודע שמן הגוי לקחה יכול לומר מ"מ חזרתי ולקחתיה ממך וגאוני הראשונים שבספרד כתבו כן אף אם טען זה הבא מחמת הגוי שהגוי הראה לו שטר מכירה ושקבלה הימנו אלא שאחר שלש נתרשל בשמירתו ואבד הימנה ומ"מ יראה לי בזו דוקא שיטעון שהכיר בה והוחזק בה במקויימת ומאושרת כהלכתה ושאין בה שום זיוף: