מאירי על בבא בתרא ל״ח

1 המשנה השניה והכונה בה לבאר עניני החלק השני ואמר על זה שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אמר ר' יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעו שנה ויבא לשנה אחרת אמר הר"ם מה שהתנה עד שיהא עמו במדינה הוא בשעת חירום לפי שהיו הדרכים משובשים בשעת חבור המשנה ואמר ביהודה ר"ל ארץ יהודה ואע"פ שלא יהא עמו בתוך אותה מדינה כמו שאמרנו מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומחאה בפני שנים ושלא בשעת חירום ואפילו היה באספמיא וזה המחזיק בירושלם תהיה חזקה ואפילו לדעת תנא קמא ור' יהודה סבר שאפילו בשעת חירום הויא חזקה בשלש שנים וסבר גם כן שאם היה עמו במדינה תהיה לו חזקה מיד ואינו צריך שלש שנים ולא לזמן מועט מזה אלא הואיל והוא לפניו לאלתר הויא חזקה ואין הלכה כר' יהודה בשום דבר זה:

2 אמר המאירי שלש ארצות לחזקה כלומר שהן חלוקות זו מזו בדיניהן לענין חזקה שאין חזקת זו מועלת בשל זו והם יהודה ועבר הירדן והגליל והוא שביאר היה ביהודה והחזיק בגליל או בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה ר"ל שיהא המחזיק בעיר אחת והמערער בעיר אחרת ושתי העיירות ביהודה אמר ר' יהודה לא אמרו שלש שנים אלא שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך המודיעו ויודיעו שנה ולשנה אחרת יבא וימחה ואע"פ שיכול למחות במקום שהוא כמו שיתבאר מ"מ התקינו שיוכל לבא ולדון על קרקעו ולהחזיר לרשותו פירות שהם שם עכשו ולא יבא בהם לידי גזל הנאכל ואין ר' יהודה סובר על טעם חזקת שלש שיהא מפני ששלש שנים אדם נזהר וכו' אלא מטעם זה ולדעתו כל שבפניו לאלתר הויא חזקה הואיל ולא מיחה תיכף לידיעתו ולא מצד טענת מחילה אלא שמאחר שלא מיחה אנו מאמינין לזה בטענת מקחו בלא שטר וכל שלא בפניו לאחר שלש מיהא אף מיהודה וגליל הויא חזקה ומ"מ אף לר' יהודה למהלך יותר משנה לא חששו מן הסתם אא"כ בירר הוא שכן כמו שכתבנו למעלה:

3 זהו ביאור המשנה והלכה כתנא קמא כמו שיתבאר בטעם חזקת שלש אלא ששאלו בגמ' לתנא קמא אם מחאה שלא בפני המחזיק הויא מחאה אף ביהודה וגליל יש לנו לומר שהחזיק שהרי היה יכול למחות במקום שהוא ואי אפשר שלא הגיעה לו השמועה ואם מחאה שלא בפניו אינה מחאה והוא הדין שחזקה שלא בפניו אינה חזקה שהרי זו תלויה בזו שכל שמחאתו של זה אינה מחאה היה לו למחזיק להזהר בשטרו ולמוד בדעתו שאם היה זה עמו במדינה היה מוחה והעלו בגמ' שהכל סוברים מחאה שלא בפניו הויא מחאה ויכול למחות בכל מקום שהוא בפני שנים ואף אנו אומרים שכל שמיחה באיזה מקום שהדברים מגיעים באזני המחזיק והיה לו להזהר בשטרו ומאחר שכן אף כשלא מיחה הפסיד והלה מחזיק בשלו שכמו שמחאה שלא בפניו מחאה כך חזקה של בפני המערער חזקה אי אפשר שלא הגיעה חזקתו של זה לאזניו והיה לו למחות ויש מי שחולק לומר שאינה חזקה אא"כ נודע לנו שהדבר נודע לבעל הקרקע ואף מקצת חכמי פרווינשאה כתבוה כן בחבוריהם עם קצת ראיות חלושות ואל תחוש לדבריהם ומ"מ כל שיש חירום בין אותה העיר או המדינה שהמחזיק דר שם לאחר שהמערער דר שם אין בזה חזקה שאין חזקתו של זה מגעת לאזניו של זה ואף אם ידע כן במקרה אינו סובר שתהא מחאתו מגעת לאזני המחזיק ויש מקומות שסתמן שעת חירום ביניהם והם יהודה ועבר הירדן וגליל וכל שסתמן חירום הרי הוא כמקומות שיש חירום עכשו ביניהם עד שיודע בודאי ששלום ביניהן ואין חזקה מזה לזה וכן הלכה ויש מפרשים שיהודה וגליל לא נאמר על סתמן שיש חירום ביניהם אלא שאין שיירות מצויות מזה לזה לעולם וכל שהוא כן הרי הוא כשעת חירום אע"פ שנודע ששלום ביניהם ולא יראה לי כן ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' אלו הן:

4 הסכימו גאוני ספרד וחכמי צרפת על חירום זה שביארנו במשנה דוקא בחירום של עסקי נפשות אבל כל שאין שם חשש נפשות אע"פ שיש שם חשש ממון אין זה מעכב שלא להחזיק זה על זה וכן הסכימו שכל שבין ישמעאלים ונצרים סתמן חירום ואין חזקה מזה על זה אא"כ ידוע ששלום ביניהם כל שיש חירום ביניהם או שסתמן חירום ביניהם אפילו היו קרובים זה לזה ואפילו רואים זה את זה אין מחזיקין זה על זה והוא שאמרו בתלמוד המערב אפילו שתי אכסניאות כגון שלומי וגבירו והירדן מפסיק בנתים ועומד ורואה אחד מחזיק בשדה שלו אינה חזקה עד שיהא עמו באותה העיר וזה מסייע למה שפירשנו שסתמן חירום ביניהם ואע"פ שרואין זה את זה אין יכולים לעבור מזה לזה שאם מצד שאין שיירות מצויות אי אפשר במקום שרואין זה את זה ולא יהא שם חירום שלא יהו מצויים לילך מזה לזה:

5 אע"פ שביארנו שמחאה שלא בפניו הויא מחאה מ"מ בורח מחמת סכנת נפשות אין מחזיקין בנכסיו ואפילו אכלה המחזיק כמה שנים וטען בה שלקחה אין אכילתו ראיה הואיל וזה עומד על נפשו אינו בוטח בעצמו למחות ואפילו היו במקום בטוח כגון במלכות אחרת מ"מ רוצה הוא להתעלם ומתירא שאם ימחה יגיעו הדברים ויודע מקום תחנותו וכל שכן אם מחמת רציחה הוא שמתירא מגואל הדם וחבריו אבל הבורח מחמת ממון הואיל ומחאה שלא בפניו הויא מחאה הרי הוא כשאר בני אדם ואם לא מיחה הפסיד:

6 המחאה צריך שתהיה בפני שנים ומ"מ אין אנו צריכים שיהו אותן השנים בני אדם שיכולין לילך ולהודיע למחזיק שמיחה זה ויזהר בשטרו אלא אפילו היו בני אדם שאין יכולים לילך כגון חגרים או זקנים הרבה מחאתו מחאה לא נאמר ענין מחאה אלא שיתפרסם הדבר ויודע מזה לזה עד שיגיעו הדברים לאזני המחזיק והוא שאמרו חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה:

7 מחאה זו שהזכרנו שהיא אף שלא בפני המחזיק צריך שיביא שנים ויאמר בפניהם פלני שמשתמש בחצרי או בביתי גזלן הוא ודעו שבתורת גזל הוא מחזיק בה ולכשאפנה אעמיד אותו בדין ואם לא ירד בה בתורת גזלה מ"מ הוא מודיעם הסבה שהורידתו באותו קרקע כלומר שכורה היא בידו או ממושכנת ואם יטעון שלקוחה היא בידו הריני מעמידו בדין על כך וכן כל כיוצא בזה אבל אם לא אמר שיעמידנו בדין אלא שאמר גזלן הוא ושעומד בקרקע שלי בגזלה אין זה כלום שאף זה אומר כשהגיעו דבריו לאזני הייתי סבור שדרך הכעסה וחירוף הוא אומר כן להבאישני ביושב הארץ ולא הייתי סבור שלכונת העמדה בדין היה אומר כן וכן אם אמר שרצונו להעמידו בדין אם לא הודיעם על מה לא אמר כלום: