מאירי על בבא בתרא קכ״ו

1 כבר ביארנו שכל שבח ששבחו נכסים לאחר מיתת האב הואיל והוא שבח שעל ידי הוצאה או עמל או אפילו שבח הבא מאליו אלא שנשתנה אין הבכור נוטל בו פי שנים מ"מ בכור שמיחה מיחה כלומר שאם אמר לאחיו רוצה אני שנחלוק ותתברר חלקי ואני אשביח שני חלקי ואם אי אתם חולקים איני שותק מלחלוק אלא על מנת שאטול בכורה בשבח כאלו חלקי מסויים מעכשו ואחר מחאתו נתיאשו מלחלוק והשביחו מחאתו מחאה ונוטל פי שנים אף במה שהשביחו שבמחאתו נעשו חלקיו מסויימות והרי זה כיורד לשדה חברו והשביחה שלא ברשות שאין לו אלא הוצאה שבהוצאה מ"מ אינו נוטל כלום בד"א בשבח שלא נשתנו הדברים מכל וכל אע"פ שבעמלם הושבח כגון שהניח אביהם ענבים מחוברים ובצרום או זיתים מחברים ומסקום והדבר ידוע שהבצורים שוים יותר מן המחברים מ"מ לא נשתנו ולא קנו האחים את השבח בשנוי אבל אם דרכום אינו נוטל פי שנים הואיל ונשתנה הגוף מכל וכל והרי הן כגוזל עצים ועשאן כלים שאין משלמין אלא כשעת הגזילה ומ"מ נראה שנוטל בהם כשיעור דמי ענבים בצורים ואינו יכול לבא בטענה מרומיא כלומר יותר היה שוה לי בענבים שהייתי עושה בהם צמוקים ונמצאת זאת הדריכה היזק אצלי והיאך תנכו לי בשבחה אלא אומדים שבח הדריכה לדעת רוב בני אדם ומנכין לו וזהו ענין דמי היזק ענביו ויש מפרשים בענין היזק ענביו שאם אירע היזק והפסד בענבים או בזיתים כגון שנשפך היין והשמן או נתקלקל ונמצא שהענבים או הזיתים היו שוים יותר משלמין לו כדמי הענבים והזיתים הואיל ושלא ברשותו עשו הא אם עשו כן ברשותו אין חייבין לו בנזקו ופירשו שרבה ורב יוסף לא נחלקו כלל אלא רבה אמר שאינו נוטל בשבח דריכה ורב יוסף פירש עוד שמשלמין לו האחים היזק הדריכה ואע"פ שלענין פירוש הסוגיא לא יראה כן לענין פסק הדברים נראין:

2 יש מפרשים שמועה זו לענין מה שיתבאר בסמוך שהבכור שנטל חלק כפשוט ויתר ובא עכשו להשמיענו שאם מיחה בכך מיחה ר"ל שאם הקדים ואמר בעדים כל זמן שאחלוק עמך כפשוט איני מוותר בחלק הבכורה כלום מיחה ואפילו ראינוהו אח"כ שנטל חלק כפשוט במקצת נכסים אין אומרים שויתר בכל הנכסים אלא באותו מקצת בלבד הואיל וכבר מיחה קודם לכן ואינו צריך למחות בכל עת שעל מחאה ראשונה הוא סומך ודוקא בשלא נשתנה הגוף מכל וכל שמאחר שאותו הגוף בעצמו קיים סומך הוא על מחאה ראשונה אבל דרכום נעשו כנכסים אחרים וצריך לחדש מחאה אחרת ואין הראשונה מועלת לו שאין זה ממין אותן הנכסים ואין הדברים נראין לא לענין פירוש ולא לענין פסק לא לענין פירוש שענין דמי היזק ענביו אינו מתפרש יפה ואע"פ שגאוני ספרד דחקו ופירשוה בפירושיהם אינו עולה כהוגן ולא לענין פסק שכל שמיחה בעדים ראוי להיות מחאתו מועלת אף בדריכה ובכל דבר ומ"מ יש שפירשוה בדרך זה על מחאה פרטית כגון שיאמר כשאחלוק בענבים אלו כפשוט איני מכוין להניח חלק בכורה ר"ל אף מאותם ענבים בעצמם ואף מחאתם שבמחובר מועלת לכשנבצרו הא לכשנדרכו לא וגדולי המחברים פירשוה בדרך זה אלא שמפרשים הויתור על שאר הנכסים והוא שכתבו שכל שחלק עם אחיו בין בקרקע בין במטלטלין כפשוט ויתר בכל הנכסים בד"א בשלא מיחה אבל אם מיחה ואמר בפני שנים ענבים אלו שאני חולק עם אחי בשוה לא מפני שאני מוחל חלק בכורה הרי זו מחאה ולא ויתר בשאר נכסים אפילו מיחה בענבים מחוברים ובצרום וחלקום בשוה לא ויתר בשאר נכסים אבל אם דרכום וחלק עמהם בשוה ביין ולא מיחה משנעשה יין ויתר בכל הנכסים אין זה אלא כמי שמיחה בענבים וחלק עמהם בשוה בזיתים ונראה מדבריהם שלענין מה שמחלק עמהם בשוה אין מחאה כלום:

3 יש מפרשים שמועה זו לענין שבח כמו שביארנו תחלה ובדרך אחרת והוא שהבכור שמיחה שלא להשביח מיחה בד"א בשמיחה בענבים מחברים ובצרום שהרי היה להם לישמע לו שלא לבצור שלא ברצונו אלא שיחלוקו אבל אם היו הענבים בצורים ומיחה שלא לדרכם עד שיחלקו אין מחאתו כלום שהרי יפסדו לשעתם קודם שיאותו זה לזה על צדדי חלוקתם וכן בדרוכים שמיחה שלא להמשיכו ואע"פ שלענין פירוש אין זה כלום שאין לשון מעיקרא עינבי מתישב כלל לפירוש זה הדין מ"מ דין אמת:

4 זה שביארנו שכל שחלק עם אחיו כפשוט במקצת הנכסים ויתר בכל הנכסים ולא באותה שדה לבד טעם הדבר מפני שיש לו לבכור קודם חלוקה שאלו אמרנו אין לבכור קודם חלוקה ר"ל חלק פשוט הוא שנעשה ממונו משעה שמת אביו ואע"פ שלא נתברר אבל חלק בכורה לא נעשה ממונו עד לאחר חלוקה היינו דנין שלא ויתר אלא באותו שחלק שלא זכה אלא במה שבא לידו אבל מכיון שיש לו לבכור קודם חלוקה ר"ל שאע"פ שלא חלק נעשה חלק בכורה ממונו משעה שמת אביו כחלק פשיטות מכיון שויתר במקצת ויתר בכל מעתה מכר חלק בכורה לאחר קודם חלוקה מכירתו מכירה כחלק הפשיטות ואם מכר לאחיו אין שם אלא מחילה ואף בלא קנין וכן כתבו חכמי הדורות שלפנינו אבל מ"מ לענין שבח אין רואין אותו כממונו כמו שביארנו:

5 ממה שכתבנו למדת שאין צריך לומר בחלק פשיטות שאם מכרה קודם חלוקה מכר ובאמת כך הוא וגדולי הצרפתים כתבו דוקא חלק בכורה אבל חלק פשיטות לא והדברים זרים ושמא הביאם לומר כך מה שראו בסוגיא זו בבכור שמכר חלקו וחלק אחיו לא עשה כלום בכלהו ר"ל בכל החלקים בחלק בכורה ופשיטות ושל אחיו ומ"מ בחלק בכורה הוא שאין הלכה כן מצד שפסקנו יש לבכור קודם חלוקה אבל חלק פשיטות לא ואינו כן שלא בא לומר בכולהו אלא לחלק בכורה ולחלק אחיו לחלק בכורה מצד שהיה סובר אין לבכור קודם חלוקה וחלק אחיו מפני שאין לו בה כלום אבל חלק פשיטות לית דין ולית דיין שיכול למכור:

6 המשנה החמישית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי על איזה צד אדם יכול להפקיע ירושה מן הראוי לירש הן בבכור הן בפשוט ואמר על זה האומר איש פלוני בכורי הוא לא יטול פי שנים איש פלני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל המחלק נכסיו על פיו רבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור דבריו קיימין אם אמר משום ירושה לא אמר ולא כלום כתב בין בתחלה בין באמצע ובין בסוף מתנה דבריו קיימין האומר איש פלני ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי לירשו דבריו קיימין על מי שאין ראוי לירשו אין דבריו קיימין אמר הר"ם ר' יוחנן בן ברוקא אומר כי יש לו לאדם רשות להוסיף לאחד מאחיו אם הוא מורישם וכמו כן יוסיף בירושת אחד הבנים כשמוריש את בניו אלא אם היה אחד הבנים בכור שאינו יכול אומר על אחר משום ירושה ואם אמר כך אין שומעין לו אלא יטול חלק בכורה לפי שנאמר לא יוכל לבכר ונאמר בבנים ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ואמרו בתחלה ובאמצע ובסוף ר"ל כי כשיזכור לשון מתנה ואמר אחר כן יירשוה או יירשוה ואחר כך אומר תנתן או יירשוה ותנתן לו כיון שזכר מתנה אם היא צואה בלא שטר או בגוף השטר דבריו קיימין:

7 אמר המאירי האומר איש פלוני בכור לא יטול פי שנים לא אמר כלום וכו' שאע"פ שאמרו במתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים מ"מ פרשת נחלות הואיל ונאמרה בה חקת משפט אין תנאי יכול לבטלה כך היא רמוזה במדרשות ובגמ' הוסיפו בה טעם אחר מעתה האומר פלני בני אע"פ שהוא בכור לא יטול פי שנים או פלוני בני שהוא פשוט לא יירש עם אחיו לא אמר כלום ואע"פ שהלכה כר' יוחנן בן ברוקא שאם אמר על מי שראוי לירשו דבריו קיימין ובזה הרי שאר האחים ראויים לירש כמוהו דוקא שלא עקר את הנחלה בפירוש אלא שהיו לו שני בנים או שלשה או כמה ואמר פלני בני יירש כל נכסי ושאר האחים נסתלקו ממילא אבל זה שעקר הנחלה בפירוש ואמר לא יירש פלוני לא אמר כיום וגאוני ספרד מטעימים אותה בפנים אחרים שכשאמר פלוני יירשני הרי הוא הקנה הירושה לאותו שאמר אבל זה פלני לא יירש לא הקנה הירושה לשום אדם והרי הירושה מתגלגלת מאליה במקומה ומאחר שמאליה היא מתגלגלת ולא ייחד לה הוא מקום לנוח שם הרי היא מכינה לעצמה כל מקומה וגאוני הראשונים כתבו שלא נאמר כן אלא בשהפקיעו מכל וכל אבל אם אמר לא יירש אלא כך וכך דבריו קיימים וכן יש מי שכתב שאם אמר עקירת ירושה זו על תנאי כלומר אם יעשה פלני בני דבר זה לא יירש עם אחיו או אם ינהג שלא כשורה שאינו יורש ואין זה עוקר דבר מן התורה שהרי הוא הוא הגורם לעקור ויש אצלם קצת ראיה במסכת גיטין פ"ג א' בשמועת נענה ר' טרפון ואמר הרי שהלכה זו ונשאת וכו' ונראה משם שהגורם לעקור דבר מן התורה אינו נקרא מתנה לעקור ודברים אלו אינן אלא כשאמר בלשון ירשה אבל אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימים והוא שאמרו אחריה:

8 המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור דבריו קיימים ולכאורה היה ראוי לפרשה כדי להמשיכה עם מה שלפניה אפילו אמר בלשון עקירה כגון שיש לו ארבעה בנים ואמר ינתן רביע פלני לפלני ולא ינתן לפלני בכור אלא רביע פלני ולא לפלני פשוט אלא שתות ואם אמר בלשון ירשה לא אמר כלום על הדרך שביארנו אלא שאמרו בגמ' בפירוש כתב לה משום מתנה בין בתחלה בין בסוף בין באמצע כגון שאמר תנתן לו שדה פלנית ויירשה או יירש שדה פלונית ותנתן לו או יירש שדה פלונית ותנתן לו ויירשה דבריו קיימין וממנה אתה למד שמשנה זו השניה ר"ל המחלק נכסיו אינה מתפרשת בלשון עקירה אלא בלשון פלני בני יירש כך ופלני בני יירש כך וכן פירשוה הגאונים ולא עוד אלא שדעתם שבלשון עקירה אפילו אמר לא יטול לא אמר כלום וחכמי האחרונים ראיתי שהם מספקים בה ואין בידי להכריע ואם כן ראוי לתמוה אפילו בלשון ירושה אמאי אין דבריו קיימין מיהא בפשוטים והרי כל האומר על בן שבין הבנים פלני בני יירשני הואיל והוא מן הראוים לירשו דבריו קיימים כר' יוחנן בן ברוקא שהלכה כמותו אפשר שלא אמרה ר' יוחנן בן ברוקא אלא בשאין שם בכור אבל הבכור אין יכול להפקיע בכורתו בלשון ירושה לאחים אף כשהמוריש את הראוי ליורשו שנאמר לא יוכל לבכר כמו שיתבאר ואחר שבטלו דבריו בבכור בטלו בכלם שהרי כשהשוה את הבכור לאחיו כלם מעטו בחלקו ומ"מ אם הניח לבכור שני חלקיו וריבה ומיעט לאחרים דבריו קיימים וכן כתבוה חכמי ההר ואף לגאוני ספרד מצאתיה כן וקצת מפרשים כתבו שמ"מ אם מחל הבכור על זה הכל קיים ויראה לי דוקא שמחל בשעת הצואה הא לאחר מיתת אביו הרי מ"מ לא נעשית הצואה כתקנה וגדולי הצרפתים פירשו על זה שאינה שנויה כהלכה ולא לדעת ר' יוחנן בן ברוקא והלכה שבכלם דבריו קיימין אף בלשון ירושה חוץ מן הבכור וכן כתבוה גדולי המפרשים ולא עוד אלא שחכמי התוספות אמרוה אף בבכור ומה שאמרו בגמ' לר' יוחנן בן ברוקא מלא יוכל לבכר נפקא שנראה משם שבחלק בכורה אף ר' יוחנן בן ברוקה מודה דוקא לכתחלה אבל דיעבד מה שעשה עשוי ועבר בלאו וכשאין בכור אפילו איסור אין כאן שהרי התורה נתנה רשות להנחיל מי שירצה מן הראויים לירש ומ"מ אי אפשר לומר כן ובהדיא אמרו בספרי לא יוכל לבכר יכול לא יבכר ואם בכר מבוכר ת"ל לא יוכל הא אפילו בכר אינו מבוכר:

9 האומר איש פלוני וכו' בא להשמיענו דין אחר שאם הוריש מי שאין ראוי לירש במקום הראוי לירש כגון אח במקום בת או בת במקום בן אף שלא בלשון עקירה לא אמר כלום הואיל ובלשון ירושה אמרה אבל בן בין הבנים או בת בין הבנות דבריו קיימין כר' יוחנן בן ברוקא שהלכה כמותו:

10 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

11 המקדש את האשה על מנת שלא יהא עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו קיים בשאר כסות ובטל בעונה שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים ויש אומרים שאף לענין עונה תנאו קיים הואיל וניתן הוא למחילה כמו שאמרו בפרק אע"פ התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום ושאלו בגמ' ברשות עד כמה והקשו עליה ברשות כמה דבעי אלמא ניתן הוא למחילה ואין הדברים נראין ואע"פ שביארנו במשנתנו בתנאי ירושה שאינו מועיל כבר ביארנו הטעם מצד שנאמר בה חקת משפט ובגמ' הוזכר בו טעם אחר והוא שאמרו התם ידעה וקא מחלה הכא מי ידע דמחיל ונראה מכאן שאלו ידע מחיל ומ"מ אנו אין גורסין אלא הכא לא מחיל ופירושו שבקדושין כבר ידעה בדבר ואינה מתקדשת על כרחה ועל מנת כן נתקדשה אבל זה מה בידו עד שנאמר על מנת כן קבל ואפילו חלק לפניו ושתק וכי חוב היה לו עליו עד שמחה בידו:

12 האב נאמן להעיד על בנו שהוא בכור אע"פ שאין לנו בו חזקה ומ"מ אם אמר פלוני בני בכורי הוא ומת נוטל פי שנים על פי דבור זה אבל אם אמר בכור הוא אינו כלום שמא בכור לאמו הוא ולענין פדיון הוא שאמר כן כתבו גדולי הצרפתים שאפילו תפש חלק בכורה מוציאין מידו שאין זה יכירנו לאחרים ואין צריך לומר אם אין לנו בו חזקה אלא שקבלנו עדות שהיה אביו קוראו בוכרא סיכלא או בכור שוטה שאין זה כלום כל שהוא בכור לאמו אדם קוראו בוכרא סיכלא כלומר חסר שאינו בכור גמור או ראוי ויש נעזרים בפירוש זה מלשון הדס שוטה אלא שאני מפרש בו שנקרא כן מצד שענפיו מרובים ומתפשטים אילך ואילך מלשון שוטיתא כתובות י"ז א' והעבות אינו נמצא אלא בבדים ישרים ומ"מ כל שהוחזקנו בזה שהוא בכור או שראינו שלא נשא אשה אחרת ושזה הוליד תחלה הרי זה בחזקת בכור ואע"פ שהיה אביו קוראו שוטה מפני שטותו היה ואפילו היה פקח כך דרכו של אב להתגעגע בבנים וכן אין חוששין שמא היו לו בנים מעבירה ואין זה ראשית און שאין אומרים אומדות כדי לבטל את החזקות הא אם נודע כן הופקעה בכורתו אא"כ היה הראשון בא מן השפחה או מן הגויה אפילו לא הוחזק לנו אלא מצד דברים המוניים ובלתי אמתיים כגון שהיו תובעין את רקו לרפואות רגילות אצל ההמון בזמנים הקדומים היו צריכין בהם לרקו של בכור לאביו סומכין על אותה חזקה בלא עדות אחרת וכן לכל כיוצא בזה עד שיתברר ההפך בעדות הנאמנים עליו:

13 האיש שבכר ונמצא בכורו טומטום אע"פ שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל חלק בכורה שנאמר והיה הבן הבכור עד שיהא כן משעת הויה ולא עוד אלא שאף אינו ממעט בחלק בכורה כיצד הרי שהיו שלשה אחים אחד בכור ושנים פשוטים ואחד מן הפשוטים טומטום שנקרע ונמצא זכר ונפלו לשלשתן תשע מאות דינרין בירושת אביהם הרי זה הטומטום לענין חלק בכורה כמי שאינו ונוטל הבכור מן האמצע שלש מאות דינרין שהוא חלק הבכורה לחשבון שני אחים ומניח חלק פשיטותו ונמצא שנשארו שש מאות דינרין וחולקין אח"כ בשוה ולענין חלק פשיטות ודאי ממעט שהרי יורש הוא עם אחיו בנכסי האב ונמצא שהגיע לחלק הבכור חמש מאות ולפשוטים לכל אחד מאתים:

14 התבאר במסכת נדה פרק דופן והביאוה במסכתא זו פרק מי שמת שהבן שנולד לאחר מיתת אביו כגון שילדה תאומים שהיוצא ראשונה בכור או שהיו לו הרבה נשים וילדו כלן אחר מיתתו אינו נוטל פי שנים יכיר בעינן והא ליכא ולא עוד אלא שאינו ממעט בחלק בכורה נולד בחיי אביו ומת אביו לאלתר ואח"כ מת הולד ביומו הרי זה ממעט בחלק בכורה ואם הוא בכור נוטל פי שנים שהתינוק בן יומו נוחל ומנחיל ודוקא שכלו חדשיו ולא סוף דבר יצא כלו בחיי האב אלא כל שיצא פדחתו בחיי האב אע"פ שלא יצא כל ראשו ומ"מ נולד לאחר מיתת אביו אפילו מת ביומו נוחל ומנחיל בחלק פשיטות על הדרך שביארנו בטומטום:

15 טומטום ואנדרוגינוס אינם בדין בן סורר ומורה שנאמר בן בן ולא בת בן ולא טומטום בן ולא אנדרוגינוס אפילו נקרע הטומטום ונמצא זכר אינו בדין סורר ומורה שנאמר כי יהיה לאיש בן שיהא בן משעת הויה: