מאירי על בבא בתרא כ״ד

1 אף בנמצא בין שני שובכות שביארנו שהולכין אחר המרובה באכלוסין אע"פ שהוא קרוב לאחר דוקא בשהדבר ניכר שיצא ממנו או מן הקרוב ולא מן האחרים שבתוך אותו תחום כגון שהיה שביל של כרמים מזה לזה שאין דרך לדדות בו אלא אותם הסמוכים להם אבל אם היה דרך הדדה הרי כל השובכות שבתוך תחום זה מצטרפים לרוב וכלם זוכים בו ויש מפרשים בשביל של כרמים זה ענין אחר וזה עיקר:

2 משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה והפרוזדור מבחוץ לצד פניה ועליה בנויה על גביהן ולול פתח מעליה לפרוזדור דם החדר טמא והוא המקור ודם העליה טהור אבל הפרוזדור אין לו דמים מצד עצמו אלא או באין מן החדר או מן העליה דרך הלול מעתה נמצא בפרוזדור חזקתו טמא ואע"פ שהעליה קרובה לפרוזדור יותר מן המקור מ"מ רוב דמים יוצאין מן המקור והרי היא טמאה ודאית מן התורה לחייב על טומאתה בביאת מקדש ולשרוף את התרומה במגעה ולא סוף דבר בזו שיש בה רוב ומצוי ר"ל שרוב דמים מן המקור ושיציאת הדמים ממנו מצוי בה תמיד אלא אף ברוב לבד דנין בה כן הואיל ומצוי להיות כן כמו שמצוי להיות מן הקרוב אע"פ שאינו מצוי יותר:

3 כבר ידעת בתשע חנויות שכלן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ולא ידע מאיזו לקח שספקו אסור שכל קבוע כמחצה על מחצה הוא נחשב ובבשר הנמצא בשוק הלך אחר הרוב שכל הפורש מן הרוב פורש ולא סוף דבר בשדלתות המדינה פתוחות ורוב סיעות טבחים שסביבותיה ישראלים שיש כאן שני צדדין של רוב להתיר רוב פנימי ורוב חיצון אלא אף בשדלתות המדינה נעולות שהכל תלוי ברוב אחד ואין אנו צריכים לשנים ואע"פ שבנבעלה ולא ידעה למי נבעלה אמרו במסכת כתבות ט"ו א' שאינה כשרה לכהנה אלא כשרוב בני העיר אין פוסלין לכהנה בביאתן ושסיעות אחרות באו לשם ממקום אחר שאין ביאתן פוסלת לכהנה שנמצאו לה עכשו שני צדדין להתירה ברוב רוב פנימי ורוב חיצון אין דנין ממנה לדבר אחר מפני שמעלה עשו ביוחסין כמו שיתבאר במקומו:

4 חבית של יין שצפה בנהר ואין ידוע אם יין כשר אם יין נסך אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אע"פ שרוב סביבותיה גוים כשרה אף בשתיה לדעתנו ויש חולקין בה כמו שכתבנו במסכת ע"ז ע' ב' בד"א כשהיו במקומות שבנהר זה באותו שיעור שמסביבותיה עד כאן מכשולות ועקלקלות ויש לנו לדון שאילו באה מן הסביבות אין הדבר מצוי שלא ליטבע מחמת עקלתונות אבל אם לא היו שם מכשולות ועקלתונות אסורה שכל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב הואיל וביאתה מן הרוב מצויה כביאתה מן הקרוב וכן הדין להקל ר"ל בנמצאת כנגד עיר שרבה גוים ורוב סביבותיה ישראל ואין שם עקלקלות ומכשולות וכבר ביארנוה על ידי גלגול במסכת ע"ז:

5 ולפי דרכך למדת שכל שבמקום שאין ביאתו מן הרוב מצויה שם הולכין אחר הקרוב והוא שאמרו בשביעי של שקלים מעות שנמצאו בין חלין למעשר קרוב לחולין חולין קרוב למעשר מעשר:

6 חבית של יין שנמצא בכרם של ערלה הואיל וסביבותיה אינן של ערלה הולכין אחר הרוב ולא סוף דבר ביין שאין דרך לגנוב ממנה ולהצניע בתוכה אלא אף בענבים כן ואע"פ שהקירוב מוכיח שממנה היו אחר הרוב הולכין הואיל ואין הדבר מצוי בהם לגנוב ממקום אחר ולהצניע בכאן:

7 נאדות של יין שנמצאו בדרכים אך בין הגפנים אם היו רוב חמרים העומדים לשפות יין להוליכו ממקום למקום ישראלים מותר אע"פ שקרוב לגוי ואם גוים אסור אע"פ שקרוב לישראלים ודוקא בגדולים אבל בקטנים חוששין לעוברי דרכים שרובן גוים ואם היו שם גדולים וקטנים הואיל ורוב שופכי ישראל הם כלם מותרין שהגדולים הם הם עיקר המשא והקטנים אין באים אלא להכריע ולהשוות בין המשאות ודברים אלו עם מה שצריך בביאורם כבר כתבנום על ידי גלגול במסכת ע"ז פרק אחרון:

8 זה שפסקנו בחבית שצפה בנהר במקום שיש שם עקלקלות שסומכין בה אחר הקרוב דוקא לענין איסור וכמו שאמרו הלכה כרב באיסורי אבל לענין דיני ממונות הואיל והלכה כשמואל בדיני הולכין בה אחר הרוב כשמואל ומעתה לענין מציאה אפילו יש בו סימן הרי היא של מוצאה הואיל ורוב סביבותיה עובדי האלילים שאין אנו מצווין בהחזרת אבדתם ואפילו בא ישראל ונתן סמניה אא"כ מטעם לפנים משורת הדין כמו שהתבאר בפרק אלו מציאות בשמועת מצא ארנקי כאן ר"ל במקום שהרבים מצויים:

9 המשנה התשיעית והיא גם כן מענין החלק השני ואמר על זה מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ואם אילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק זה קדם ספק לה קדם קוצץ ואינו נותן דמים מרחיקין גרן קבוע מן העיר חמשים אמה לא יעשה אדם גרן קבוע בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח ומרחיקין מנטיעותיו של חברו ומניח בכדי שלא יזיק מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר ר' עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה אמר הר"ם הטעם להרחיק אלה מן העיר כדי שיהא מראה העיר יפה וזה שאמרו משום נויי העיר והלכה כאבא שאול ומה שאמר אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים כלומר יקוץ אותו מי שקוצץ אותו מבני המדינה ויתן לבעל האילן הדמים ואמר ספק זה וכו' לפי שאילן זה יקוץ על כל אחד משני הפנים בין קדם אילן בין קדמה העיר וכשיקוץ יאמרו לו הבא ראיה והוא קדם וטול דמים ולפיכך אמרנו קוצץ ואינו נותן דמים הסבה להרחיק הגרן מן העיר כדי שלא יגיע הקש והמוץ אל העיר ומה שאמר כדי שלא יזיק הוא טעם ההרחקה הידועה שהיא חמשים אמה כדי שלא יזיק לפי שמפסיד עליו הנטיעות וכמו כן מפסיד עליו החרישה ויעשה הפרי זבל פירוש בורסקי בית העבדנין ומה שייחד רוח מזרחי יש בו שני טעמים ולפי דעתי האחד כי רוח המזרחי נושבת על המיעוט באלה הארצות ר"ל במערבו של הישוב והם ארץ ישראל ומה שאחריהם לצד מערב וכמו כן בבל והקרוב אליה מרוח המזרח כמהלך חדש או קרוב לזה והשני כי רוח המזרחית יתכן שתתקן באוש ריח הבורסקי ולא יגיע מזה נזק לבני אדם ור' עקיבא לא היה חושש משאר הרוחות אלא רוח מערבית לפי שהיא הרוח שאנו מתפללין לעמתו לפי שההיכל במערב והוא ענין מה שאמר ר' עקיבא שכינה במערב ולפיכך אסור לעשות בו בורסקי במערב ואפילו בתכלית מה שאפשר מן ההרחקה ואין הלכה כר' עקיבא:

10 אמר המאירי שמרחיקין את האילן מן העיר חמש ועשרים אמה ופרשו בגמ' משום נויי העיר והוא שגנאי הוא לעיר כשרחבה סביבותיה פגומה בערבוב אילנות ובחרוב ושקמה שענפיהם מרובים חמשים אמה אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה ואין הלכה כדבריו אלא אפילו סרק בכ"ה אמה חוץ מן החרוב והשקמה אם העיר קדמה וכו' כלומר שכל אילן הנמצא קרוב לעיר בתוך שיעור זה קוצצין אותו על כל פנים אפילו קדם האילן לעיר וכל שכן אם קדמה העיר לאילן אלא שהפרש יש בין קדמה העיר לקדם האילן שאם קדם האילן הואיל ולא פשע קוצץ איזה מהם את האילן ונותנין לו בני העיר דמי האילן ואין צריכין ליתן הדמים תחלה שאילו כן יבאו לידי פשיעה מתוך שכל אחד מתרשל מליתן ובעל האילן שותק לפיכך קוצץ תחלה ואח"כ יהא בעל האילן זריז לבקש מעותיו ואם העיר קדמה קוצץ ואין לו דמים וכן ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואין נותנין לו דמים אלא שנוטל עציו והולך שמן הסתם העיר קדמה:

11 מרחיקין גרן הקבוע מן העיר חמשים אמה מפני שכשהוא זורה ברחת המוץ נכנס על ידי סיוע הרוח ומזיק לבני העיר ומ"מ הואיל ועל ידי זרייתו הוא הרי הוא נזק הבא מכחו לגמרי ושיערו בהזק זה שאינו מסולק עד שירחיק חמשים אמה וגרן קבוע פירשו בגמ' שהוא כל שתבואתה מרובה עד שהוא צריך לזרות ברחת הא גרן שאינו קבוע והוא כל שאינו צריך לזרות אלא בידיו אין צריך לשיעור כזה אלא בכדי שלא יזיק לפי מה שיראה לדיינין לא יעשה אדם גרן קבוע בתוך שלו אא"כ יש לו חמשים אמה לכל רוח ומטעם הנזכר ולא סוף דבר להרחיק מבני העיר אלא אף הוא צריך להרחיק מנטיעותיו של חברו שהוא מזיקן במוץ וכל שכן במקשאיו ודלועיו ושאר פירות הרכים שהמוץ נעשה בשדה גלל המזיק והמיבש את הארץ והילכך צריך להרחיק מהם בכדי שלא יזיק והוא חמשים אמה לגרן קבוע או פחות מכן לשאינו קבוע:

12 מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי ר"ל מקום עבוד העורות מן העיר חמשים אמה מפני שריחן רע ואף בהרחקה זו אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר מפני שרוח מזרחית חמה וממעטת היזק הריח הבא על ידה ור' עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה ובלבד בהרחקת חמשים אמה חוץ ממערבה ופירשו בגמ' מצד קדושת המערב שהוא תדיר בתפלה כמו שאמרו שכינה במערב והוא רמז להרחיק עבודת השמש וכמו שאמרו אמר ליה רב ששת לשמעיה לכל רוחתא אוקמן בר ממזרח משום דמודו בה מינאי לא להגביל לו מקום חלילה וכבר ביארנו במקומו שאין תפלה עכשו במזרח אלא מפני שהוא מכוון כנגד מערב ירושלים וכמו שאמרו בגמרא אמר ליה רב חנניה לרב אשי כגון אתון דיתביתו בצפונא דארץ ישראל אדרימו ומ"מ הלכה כתנא קמא שאין עושין אותו אלא למזרח:

13 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

14 ערים שנתנו ללוים והם שש ערי מקלט ועוד ארבעים ושתים הוצרכו ליתן להם מגרש לכל עיר ועיר והם שלשת אלפים אמה לכל רוח והוא שדרשו מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב וכתוב אחד אומר ומדותם מחוץ לעיר פאת קדמה אלפים באמה וכו' הא כיצד אלף הראשונים מגרש ואלפים שאחריהן לשדות וכרמים:

15 התבאר במסכת ערכין שאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ר"ל שאין נוטעין או זורעין במגרש כדי לעשותן שדה או גנה אלא מניחין אותן עם העשבים העולין מאליהן לישב בהם ברחבה ולרעות בהן את בהמותיהם ולא מניחין השדות בורות לעשותן מגרש שנאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר אי אפשר לומר לא ימכר שמאחר שאמר גאלת עולם תהיה ללוים למדנו שנמכרות הן אלא מאי לא ימכר לא ישתנה ואע"פ שלא נתפרש כן אלא בערי הלוים כך הדין בערי ישראל מעתה לא הוצרך במשנתנו להרחיק אילן מן העיר שהרי מוזהר הוא מאליו בכל ערים שבארץ ישראל אף בתוך כל המגרש כל שכן בתוך חמשים אמה ומ"מ דוקא בערי ארץ ישראל הא בשאר כבושין מיהא צריכים אנו לדין משנתנו ויש פוסקים שלא נאסר בערי ישראל אלא לזרעים הא לאילנות לא הואיל ואף הם ראויים ליישב תחתיהם ובתוך חמש ועשרים מיהא הוצרכנו אף בהם לדין משנתנו ולא יראה כן:

16 קרפף ולא הוקף לדירה ר"ל מקום שהקיפוהו שלא לשם דירה אלא לשם גנות ופרדסים אפילו היו שם מחיצות גבוהות עשרה אין מטלטלין בכלו אא"כ הוא שעור מועט עד סאתים או פחות מכן אבל אם היה בו יותר על סאתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ואפי' ואם הוקף לדירה אפילו ביתר מסאתים מטלטלים בכלו ומ"מ קרפף יתר מסאתים שהוקף לדירה ובנזרע רובו הרי הזריעה מפקעת שם דירה מעליו והרי הוא כגנה ואסור לטלטל בכלו ואם נזרע מעוטו כל שלא הגיע הזרוע ליתר מסאתים אינה מפקעת שם דירה מעליו אבל אם הגיע הזרוע ליתר מסאתים הופקעה שם דירה משם נוטע רבו באילנות הרי היא כחצר שהרי אין דרך בני אדם ליטע בחצרותיהם ומותר לטלטל בכלו כמו שיתבאר במקומו:

17 לענין הרחקת אילן מן הבור אמרו למטה לדעת חכמים שאם הבור קדם קוצץ ונותן דמים ושמא תאמר מה נשתנה מהרחקת אילן מן העיר שאם העיר קדמה קוצץ איזה שירצה מהם ואינו נותן דמים טעם הדבר מפני שהיזק של רבים חמור וכן בספק זה קדם ספק זה קדם אמרו בהרחקת אילן מן הבור שלא יקוץ משא"כ בהרחקת אילן מן העיר וטעם הדבר מפני שבבור אלו ודאי קדם האילן לא יקוץ הלכך בספקו לא יקוץ אבל בעיר שאפי' קדם ודאי האילן יקוץ שאין בנין העיר נדחית מפני האילן אלא שנותנין לו דמים ספקו נמי יקוץ וכשיבקש את דמיו אומרים לו הבא ראיה שאילן קדם וטול ומ"מ באילן מן הבור הלכה שאף בבור קדם לא יקוץ כמו שיתבאר למטה: