מאירי על בבא בתרא י״א

1 כבר ביארנו במשנה שאם קנה בית דירה בעיר הרי הוא כאנשי העיר מיד מ"מ דוקא בית דירה אבל קרקע כל שהו לא ואף בבית דירה פירשו בה דוקא שהוא דר בה עם אנשי ביתו אבל אם אנשי ביתו דרים במקום אחר והוא דר בכאן כדרך שאר סוחרים אין זה כלום אף בבית דירה ודר שם עם אנשי ביתו יש אומרים דוקא שקנאה עכשו אבל אם לא קנאה עכשו אלא שכבר היתה לו שם בית דירה אינו כלום ואין כופין אותו אלא עד שנים עשר חדש כשאר בני אדם שאין להם בית דירה ויש חולקים בזה ממה שאמרו בתוספתא הכתובה למעלה מי שהיתה לו חצר בעיר אחרת בני העיר משעבדין אותו לחפור עמהם בור שיח ומערה ואמת המים ושאר כל הדברים אין משעבדין אותו ואם היה שרוי עמהם באותה העיר משעבדין אותו על הכל ומפרשין שעל כל עסקי העיר משעבדין אותו ואם לסוף שנים עשר מאי איריא יש לו בית אף בלא בית נמי אלא ודאי לאלתר ומ"מ יש שפרשו שלא על כל עסקי העיר הוא אומר כן אלא עסקים שהם תועלת לבתים על דמיון בור שיח ומערה שהם צרכי בית ואין זה נראה:

2 המשנה החמישית והכונה בה לבאר ענין החלק החמשי והוא שאמר אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה ולא את השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה ר' יהודה אומר תשעה חצאי קבין לזה ותשעה חצאי קבין לזה ולא את הגנה עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה ר' עקיבא אומר בית רובע ולא את הטרקלין ולא את המרון ולא את השובך ולא את הטלית ולא את המרחץ ולא את בית הבד עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה אימתי בזמן שאין שניהם רוצין אבל בזמן ששניהם רוצים אפילו פחות מיכן יחלוקו וכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו אמר הר"ם הקרקעות המשותפות בבבל וכיוצא בו אין בהם דין חלוקה עד שיהא ד' אמות לזה וד' אמות לזה כלומר בחצר השותפין אחר שיניח לפני כל פתח בית ובית ארבע אמות לתשמיש למדנו מזה כי כשיהיה בחצר שני בתים זה כנגד זה אין חולקין עד שיהיה מפתח בית זה לפתח הבית השני שש עשרה אמה ודין זה הוא בחצר שהדין בה במדינות אימתי בזמן ששניהם אין מרוצין אבל בזמן ששניהם מרוצין יחלוקו ואע"פ שאין בחצר ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה ור' יהודה אינו חולק על חכמים אבל הוא מדבר כפי מקומו לפי שבמקום ר' יהודה היה עושה תבואה שדה של תשעה חצאי קבין כשדה שהיה בו תשעה קבין במקום האומר תשעה קבין ובית רובע ר"ל מדת בית רובע הוא רביע מדת בית קב וכבר ביארנו בפרק שני מכלאים שמשיחת בית רובע מאה אמה וחמש אמות וכמו כן משיחת בית ט' קבין שלשת אלפים ושבע מאות וחמשים אמה ופסק הלכה שאין חולקין הקרקעות המשותפות אלא אם כן יהיה בכל חלק מהם כדי עבודת העובד יום אחד כלומר בחרישה וזריעה וכיוצא בהן וטרקלין ומרון מין ממיני ארמונים וכדי לזה וכדי לזה הוא שיקרא שם כל אותו דבר על כל חלק וחלק מחלקיו כגון שיהיו הטרקלין כל כך גדול שיגיע לכל אחד מהשותפין בחלקו מקום שיקרא טרקלין וכן השאר ואם לא יתכן החלוקה באותו קרקע בין לשנוי חלקיו או שתתבטל צורתו כשהוא נחלק לקטנותו כמו שביארנו אין אחד מהם יכול לכוף את חברו לחלוק אבל כופין אותו על דרך אחר שיאמר לו קנה חלקי ממני או מכור לי חלקך בכמה שהוא שוה וזה ענין גוד או אגוד פירושו קנה לך חלקי או אני אקנה חלקך וכתבי הקדש אעפ"י ששניהם רוצין לא יחלוקו כשהם בכרך אחד אבל כשהם כרכים הרבה מחוברים ביחד ורוצים לחלוק שיקח אחד מהם ספר זה וחברו ספר אחר אינם נמנעים:

3 אמר המאירי אין חולקין את החצר וכו' כבר ביארנו בראש הפרק שכל ששני בני אדם משותפין בדבר אחד על איזה צד שנשתתפו בה אין כופין זה את זה לחלוק אא"כ יש בה שיעור חלוקה לכל אחד ואחד ובא עכשו לבאר בכל הדברים איזה שעור חלוקה שלהם וכלל הדברים הוא שיהא שם הכל מונח על כל חלק וחלק ושיערו חכמים בחצר ארבע אמות ומפני זה אמר שאין חולקין את החצר עד שיהא בה אחר חלוקה שיעור ארבע אמות על ארבע אמות לכל אחד מהם שבשיעור זה קרוי כל חלק מהם חצר ולא יפקע שם הראשון ממנה וכן לא את השדה של תבואה עד שיהא בו שיעור זריעת תשעת קבין לכל אחד מהם אחר חלוקה וד' יהודה אומד תשעת חצאי קבין ואין הלכה כדבריו כך שערו חכמים שאין קרוי שדה אלא בזריעת תשעת קבין ולא הגינה העומדת לזריעת ירקות אא"כ יש אחר חלוקה שיעור זריעת חצי קב זרעים לכל אחד מהם ור' עקיבא אומר בית רובע ואין הלכה כדבריו ואין חולקין את הטרקלין ואת המירון עד שיהא בו כדי לזה וכדי לזה ולא נתפרש בו שיעור ומ"מ ענינו שכל אחד מן החלקים יהא ראוי לקרותו בשם טרקלין או מירון וטרקלין פירושו בית מרובע שארכו כרחבו ומעשר על עשר ולמעלה כמו שהתבאר בהמוכר פירות ונמצא שאין חולקין בטרקלין אלא אם כן היו שם עשר על עשרים שיגיע לכל אחד עשר על עשר ומלת מירון ביאורה בית הנקרא בלשון לעוזות שאל"א ויש מפרשים בו מקום גדירות צאן מלשון כבני מרון ואינו נראה וכן המרחץ והשובך ובית הבד עד שיהא שם כלו על חלקיו והוא שיהא באפשר לזה לעשות מרחץ או שובך או בית הבד בחלקו וכן הטלית וכן בשאר הדברים ויש גורסין במשנה זו ולא בית השלחין ולא יראה כן שהרי בכלל שדה הוא ואפשר שהם מחלקים בין שדה בית הבעל לשדה בית השלחין שבית השלחין מתוך שיש בתוכו מעין ובור להשקותו אף בפחות מכן נקרא שדה וכן פירשוה גדולי הצרפתים או שמא פירושו מלשון האמור במועד קטן מאי שלחין גינוניתא והיא אמורה בכאן על שעשויה לירק לשחת לצורך בהמה ומ"מ בספרים מדויקים לא נזכר בית השלחין במשנה זו כלל בד"א בשאין שניהם רוצים שאין כופין זה את זה לחלוק אבל אם רצו לחלוק אע"פ שהם מפקיעין את השם חולקין ומ"מ כל שלא קנו מידם חוזרין ואפילו קנו מידם לחלוק אינו כלום שקנין דברים הוא עד שיקנו מידם בברירת רוח פלני לפלוני ורוח פלני לפלני ובכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו ופירשו בגמרא דוקא בכרך אחד הא בשתי כריכות אם רצו חולקים:

4 זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שביארנו הלכה היא אלא שלא נשלם בתוכה ביאור הענינים בכדי צרכן ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא להשלמת ביאור ענינים אלו עם שאר דברים המתגלגלים בתוכה אלו הן:

5 מה שפירשנו שאין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה דוקא שלא נתברר חלק כל אחד מהם אבל אם היה כל אחד מכיר חלקו כגון שבירר להם מורישם או לקחוה משנים אע"פ שנשתמשו בה הם כאחד כופין זה את זה לחלוק אע"פ שאין שם דין חלוקה וכן כתבוה גדולי הפוסקים ופשוטה היא היו בתיהם של שותפין אלו פתוחים לחצר זה זה מכאן וזה מכאן אין שיעור חלוקתה ארבע אמות לכל אחד אלא ארבע אמות חוץ משל פתחים כלומר שנותנין לכל אחד כנגד פתחו ארבע אמות ברחב החצר ואם יש מלבד אלו ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה חולקין ואם לאו אין כאן שיעור חלוקה היה בית של אחד פתוח בשני פתחים לחצר וביתו של אחד אינו פתוח לה אלא בפתח אחד אין אומרים לפי פתחיה מתחלקת ויטול בעל שני הפתחים שני שלישי החצר ובעל האחד לא יטול אלא שליש החצר אינו כן אלא בעל שני הפתחים נוטל ארבע אמות ברחב החצר כנגד משך כל פתחו בכל אחד מן הפתחים והשני נוטל ארבע אמות ברחב החצר כנגד פתחו והשאר אם יש בו דין חלוקה חולקין בשוה:

6 דברים אלו אינם אמורים אלא באחד שהוריש לשני בניו החצר וכן הוריש להם בתים פתוחים לתוכו ובירר בצואתו שיהא בית הפתוח בשני הפתחים לפלני והפתוח באחד לפלני והניח להם החצר בסתם אבל אם החצר והבתים כלם בשתוף וחלקו הם את הבתים ובא זה שבשני פתחים לאחד וזה שבפתח אחד לאחר חולקין אותה בשוה שעל מנת כן חולקין וכן בלקוחות אלא שיש אומרים שאם לקחו בעלי בתים אלו חצר זה מאחד בסתם בעל השנים יכול לומר שהוא יטול ארבע אמות ברחב כנגד שני פתחיו ובלבד שינכה בחלק האחר מדמיו כשיעור לפי סך המקח יש אומרים שדברים אלו אינם אלא בחצרות הכפרים שרשאין לבנות בקרקע עולם ובא אחד ובנה שני בתים מכאן וזה בית אחד מכאן והשאר מקום פנוי באמצע והחזיקו בו שניהם לחצר ומאחר שהחזיקו יראה שאין יכולים לפתוח פתח אחר אלא מה שפתחו וכל שלא נשארו ארבע אמות בחצר לכל אחד ואחד אחר שנסלק ארבע אמות ברחב החצר כנגד משך הפתח בכל פתח ופתח אין כופין זה את זה לחלוק הא כל חצרות המדינות שאע"פ שלא הובררו החלקים מ"מ ידוע שחציה לכל אחד מהם אין הפתחים זוכין וכל שיש בה שיעור שמנה אמות לזה ושמנה לזה כופין לחלוק ואם לא היה להם בית לשם צריך שיהא שם שיעור ארבע על ארבע לבית וארבע על שמנה לחצר לכל אחד מהם פתחים אלו שהזכרנו אפילו היו רחבים עשר נוטל מארך החצר כנגד משך כל פתחו וברחב החצר נוטל ארבע לבד ומ"מ אם היה הפתח פחות מארבע נוטל ארבע על ארבע שאין תשמיש בפחות מארבע על ארבע וכן כתבוה גדולי הפוסקים והראיה מה שאמרו למטה שמי שיש לו בחצר פתח רחב ארבע אמות לא יעשנו שנים מפני שמרויח שנוטל ארבע אמות כנגד כל אחת מהן:

7 מי שיש לו בחצר פירא דסופלי ופירושו חפירה שהיו מצניעין בה גרעיני תמרה לצורך מאכל בהמה יש לו ארבע אמות לכל רוח פעמים שמכניסין מרוח זה ופעמים מרוח אחרת ודוקא שלא היה לו פתח בבית אצל אותה חפירה אלא שביתו פתוח לחצר במקום אחר והולך בחצר הרבה קודם שיגיע לחפירה ומאחר שנכנס לחצר בורר לו מאיזה רוח יזדמן לו יותר להכניסן דרך שם אבל אם היה לו פתח בבית אצל אותה חפירה ודאי אינו מכניסן אלא דרך פתחו ואין לו אלא ארבע אמות כנגד פתחו כך פירשוה גדולי הצרפתים ומ"מ גדולי המפרשים נראה דעתם לפי מה שכתבו תלמידיהם בשמם שלא נאמר ליתן להם ארבע אמות לכל רוח אלא פירושו לכל רוח שירצה ואם יש לו פתח מיוחד אינו נוטלם אלא מצד הפתח ויש מפרשים פירא דסופלי חפירה שמעבדין בה עורות וכן יש מפרשים ענין יחוד הפתח שהזכרנו שלא מפתח ביתו הוא אומר אלא כך פירושו זה שאמרנו שנוטל ארבע אמות לכל רוח או לאיזה רוח שירצה דוקא כשאנו רואין בו שאינו מיחד באותה פתח או צד ליכנס דרך בו בכל פעם ופעם אלא פעמים מכאן ופעמים מכאן אבל אם אנו רואים בו שמיחד לעצמו צד ליכנס דרך בו אינו נוטל אלא מאותו צד שהוא רגיל בו יש מי שאומר כן בבית שיש בו הרבה פתחים ואין בהם אחד מיוחד לכניסה ויציאה שאם ייחד לו אחד מהם אינו נוטל אלא לאותו שהוא מייחד לו וכן הביאוה גדולי המחברים ואין דבריהם נראין:

8 ודברים אלו כלם יראה שהם אמורים במבואות הסתומים וחצרות שאין לאחד מבני מבוי או חצר רשות לפתוח פתח אלא ברשות כלן ולא לעשות פירא דסופלי ושאר ענינים וכשיש לו מיהא זוכה בארבע אמות על הצדדים שביארנו ואין האחר יכול לומר אף אני פותח או עושה חפירה כדי שלא לזכות ביתר ממני וכן הדברים נראין:

9 מי שלא היה ביתו פתוח לחצר אלא שנכנס בביתו דרך אכסדרא ואותה אכסדרא פתוחה לחצר אין לו ארבע אמות בחצר שהרי יכול ליכנס באכסדרא ופירוש אכסדרא שאין לה אלא שלשה כותלים וברוח רביעית שנכנסין דרך בו אין שם כותל והילכך לא זכה בארבע אמות אלו שלא זכו לארבע אמות אלא לפירוק משאו שסתם פתחים נמוכים וקצרים ואין אדם יכול ליכנס בהם עם משאו וכן שהבתים סתמם אינם פנויים מכלים אבל זו הרי יכול ליכנס ולפרוק לשם שאין כאן נמיכות או קוצר פתח ותשמישי כלים שימנעו ומ"מ אם היתה לאכסדרא זו כותל ברוח שנכנסין בו אע"פ שהיו דלתיה גבוהים ורחבים והיא הנקראת בלשון תלמוד אכסדרא רומיתא יש לו ארבע אמות מפני שלפעמים אין הפתחים עומדים פתוחים כלם לרוב גדלם וחותכין דלת קטן מתוך הדלת הגדול ואע"פ שאפשר לו לפתוח את הגדול מ"מ אין מטריחין לפתוח וחבילתו על כתפו ויש בסוגיא זו פירושים אחרים ואינם מחוורים אצלי וכלל הדברים מ"מ כל שיכול ליכנס עם חבלתו בריוח ואין תשמישים שבבית מונעים פירוקו מבפנים לא החזיק לארבע אמות כנגד פתחו:

10 בית שער והוא בית קטן שלפני טרקלין ופתוח לחצר יש לו ארבע אמות אע"פ שאין דרך לפרוק שם משא ויש לו פתח למבואות אחרים פעמים שמקצר דרכו ונכנס דרך כאן ופורק משאו:

11 מרפסת הוא גג שיוצאין מפתח של עליה לתוכו כמו שפירשנו ענינו במס' מועד קטן בסוף פרק ראשון מעתה מי שאין לו בית בחצר אלא עלייה ונכנס בעלייתו מן החצר דרך סלם ויש לו מרפסת בראש הסלם כנגד פתח שבו נכנס לעליה אע"פ שאין לו בית לשם יש לו ארבע אמות כנגד רגלי הסלם ואע"פ שאפשר לפרק במרפסת ומ"מ אפילו היו בעלייתו ארבעה או חמשה פתחים שכלם פתוחות למרפסת אין לו אלא ארבע אמות אלו שברגלי הסלם ואם אין שם מרפסת כל שכן שיש לו ארבע אמות כנגד רגלי הסלם ויש בענינים אלו פירושים אחרים ואינם מחוורים אצלי:

12 לול של תרנגולים והוא שיש לו בית קטן שמגדל בו תרנגולים ושאר עופות והוא פתוח לחצר אין לו ארבע אמות שהרי אין צריך בו לפירוק משא אלא לתרנגולים והרי הוא יכול להפריחן ויעלו מאליהם ואין צרך בהם לפירוק:

13 בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה מן הסתם אין משתמשין בו ואינו עומד אלא לאויר ואין שם כלים שיצטרך בסבתם לפרוק משאו לחוץ ומכיון שאינו עשוי לתשמיש סתם דלתיו רחבות וגדולות ויכול ליכנס שם עם משאו ואפילו היה קרויו כלפי חוץ מ"מ אין אדם מרבה בו בתשמיש הואיל וחציו מגלה ונכנס עד שהוא לפנים עם חמורו ומפרק שהרי סתם דלתיו רחבות וגבוהות ומעתה אם הוא פתוח לחצר אין לו ארבע אמות:

14 ודברים אלו כלם אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וכבר ביארנו על כלם שאין הדברים אמורים אלא בחצר שאין לאחד מהם רשות לשנות בה דבר אלא ברשות כלם ולמה שהחזיקו החזיקו:

15 למטה יתבאר שמי שיש לו פתח בחצר וסתמו אלא שעדין נשארו הפצימין לשם והם סימן לפתח יש לו ארבע אמות ואין סתמו מעכב ארבע אמות שלו בשעת חלוקה הואיל והשאיר את פצימיו לא זזה דעתו מלפתחה והרי הוא כפתוח אבל אם פורץ פצימיו ר"ל המשקוף והמפתן והמזוזות הרי גילה בדעתו שאין דעתו לפתוח עוד לשם והפקיע את זכותו:

16 הבית יראה שאף הוא שיעור חלוקתו בארבע אמות על ארבע אמות לכל אחד שפחות מיכן אינו נקרא בית והוא שאמרו במסכת סכה ג' א' בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואין האחים והשותפין חולקים בו מפני שאינו ראוי לדירה ויראה בפירושו שאין חולקין בו עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה וכן מי שהיה לו בית שאין בו ארבע על ארבע פתוח לחצר אין זוכה לארבע אמות בשביל אותו בית לא יהא מקום פירוק משאו גדול מביתו ואם יש בחצר י"ב אמות ארבע לצרכו ושמנה לצורך חברו חולקין ואם חברו כמהו בבית פחות מארבע אמות כל שיש בחצר ארבע אמות לזה וארבע לזה חולקין:

17 אחד מבני מבוי שרוח ביתו אחת למבוי זה ורוח ביתו האחר למבוי האחר ופתחו למבוי האחד ועכשו רוצה לפתוח למבוי האחר בני מבוי שבקש להחזיר פתחו לשם מעכבין עליו מפני שעכשו משתמש בארבע אמות שכנגד פתחו ומרבה עליהם את הדרך שכשיוצא זה מביתו והולך דרך ישר לצאת לו מן המבוי ומוצא כנגד פתחו מלא צריך לעקם את הדרך ואע"פ שאין זו טענה אלא לפנימיים אפשר שעל הפנימיים הוא אומר כן או שמא יש כאן טענה אחרת שאם יבאו לחלוק המבוי שהוא כחצר והכל שלהם ואין לבני רשות הרבים שם כלום יזכה זה בארבע אמות ולקצת מפרשים ראיתי שאפילו רצה לוותר להם דין ארבע אמותיו כן שמ"מ הרבה פעמים בא לשם עם בהמותיו וסחורתו ודוקא במבוי שאינו מפולש שהוא כחצר ואין לאחד מהם שלא ברשות כלם אלא למה שהחזיק אבל במפלש הרי הוא כרשות הרבים שאדם פותח פתחו לשם ואין רשות לשום אדם למחות יש מפרשים דבר זה על בני מבוי שהוא רוצה לסלק עצמו מהם:

18 ולענין פסק אם לא סתם פתחו שאצלם אין להם עליו כלום מ"מ מעכבים הם עליו שלא לסתום פתחו שמא ישאל המלך מס על המבוי בכלל סך ידוע וכשפתחו לשם פורע עמהם ומתנכה מחלקם ויש מפרשים לשיטה זו כגון שהמס קצוב על המבוי אבל אם אין המס קצוב להם סותם פתחו כל זמן שירצה וכלל הדברים בכל אלו כל שהדיין רואה שיש היזק לאלו או לאלו ביציאתו מעכבים זה על זה הואיל והם נדונים כבני חצר שאין ענינם אלא אחר החזקה שהחזיק בה ואין לחדש דבר מעתה וכל שבני מבוי מעכבין אפילו אחד יכול לעכב ומ"מ כל שהוא משום רבוי הדרך אין יכולים החיצוניים לעכב הא הפנימיים אפילו אחד מהם יכול לעכב:

19 אכסניא שהבולשת של מלך גובה מן המבואות כשהמלך בא לעיר עם חיילותיו ונזקקים בני מבוי זה לעשות להם עשר מצעות וזה לעשרים הכל לפי מה שהן כשבני המבוי באים לעשות שומת גובינא זו ביניהם אין שמין לפי חשבון הפתחים אלא לפי חשבון בני אדם ואם שני בעלי בתים נכנסים בפתח אחד אף הם נמנים לשנים לשומא זו:

20 דברים אלו כלם כבר ביארנו הרבה פעמים שאינם אלא במבוי שאינו מפולש ובחצר שאין אחד מהם רשאי לא לפתוח ולא לסתום ולא לחדש דבר שלא ברשות כלם אא"כ בדבר שאין בו שום היזק אצל האחרים ומעתה אף במקום שאין שום היזק מגיע לאחרים אם בא לפתוח פתח כנגד פתח אסור במבוי שאין מפלש ובחצר וכן הסכימו חכמי צרפת ומ"מ בתלמוד המערב נתחדשו דברים בזה בין חצר למבוי והוא שאמרו שם הכא את אמר פתח כנגד פתח מותר והכא את אמר אסור הדא דתימא מותר במבוי הדא דתימא אסור בחצר והא תני כשם שבני חצר יכולין למחות פתח כנגד פתח כך בני מבוי כאן בשנתן רשות כאן בשלא נתן רשות נמצא שאם לא נתן רשות אף במבוי אסור וברשות מותר ואין יכול לחזור הא בחצר אפילו נתן רשות יכול לחזור אא"כ קנו מידו ומ"מ כבר נסתפקו בדין זה גדולי קדמונינו ולא נתברר להם:

21 הזבל שבאמצע החצר שרצו בני חצר לזבל בה שדותיהם מתחלקת ביניהם לפי חשבון הפתחים ואם שני בעלי בתים נכנסים בפתח אחד אין נוטלין ממנו אלא כבעל הבית אחד שדרך הפתחים הושלך ונעשה שם אשפה ולפי רוב הקרקע זבולו מתרבה מאליו על ידי קסמין ועפרוריות:

22 ומה שחזר בכאן ואמר ואכסניא לפי בני אדם מתחלקת פירושו מה שביארנו למעלה וגדולי הגאונים והפוסקים מפרשים בה ענין אחר והוא שזבל הבהמות שהאכסניא מונחת לשם חולקין אותה לפי בני אדם ואין זה נראה שבזו ודאי קלטוהו מחיצות וזכה כל אחד בשלו אלא שעיקר הדברים כמו שבארנו:

23 אחד מבני מבוי סתום שבקש לסתום כנגד פתחו ר"ל לעשות מחיצה של קנים משני צדי ארבע אמות שיש לו לפני ביתו כדי שבשעה שיפרוק משאו לשם יהא משאו גדור מכאן ומכאן בני מבוי הפנימיים מעכבין עליו שהרי צריכים לילך דרך פתחו כשיוצאין מן המבוי ונמצא מרבה עליהן את הדרך ומ"מ החיצוניים אין להם למחות שהרי אין להם לא דרך ולא תשמיש בשלמעלה מהם אבל הפנימיים יש להם דרך על החיצוניים מעתה חמש חצרות הפתוחות למבוי כלן משתמשות עם החיצונה והחיצונה אינה משתמשת עם אחת מהן והפנימית משתמשת עם כלן ואין אחת מהם משתמשת עמה והאמצעיות משתמשות עם שחוצה להם ולא עם שלפנים מהם יש מי שאומר בדין זה שאם נמלכו הפנימיים זה כנגד זה לסתום כל שכנגד רחב ביתם ולעשות פתחים סמוך לצד כותליהם הסמוכים לשניים להם רשאים ואין בני המבוי רשאים לעכב שאין לומר בה שלא זכה אלא למה שהחזיק הואיל ואין לחיצוניים כלום לשם ולא יראה לי כן שהרי מ"מ ממעט באויר המבוי ולא הותר אלא בארבע אמותיו וכן יש מי שאומר שאם הפנימי רצה להרבות בפתחים עושה הואיל ואין אחד מן האחרים משתמשין בשלו ויש חולקין בזה שהרי דינו כחצר והואיל והכל שלהם אם יבאו לחלוק יזכה בארבע אמות כנגד כל הפתחים יש מפרשים בזה שבא לסתום כנגד פתחו שאין פירושו במחיצה שזו ודאי כלם מעכבין אלא שבנה איצטבא כנגד פתחו ונמצא גורם לפנימיים לעקם את הדרך וכן יש מי שכתב שאחד מן האמצעיים שפתח פתח שני בינו לבין שחוצה לו אין החיצון יכול לעכב שהרי אין לו להשתמש... מפתחו ולחוץ וכן אין האחרים מעכבין עליו שהרי התחיל תחומו מפתחו הראשון אבל אם פתח בינו לבין פנימי הימנו הפנימי שעליו מעכב עליו וכן כתבו גדולי המחברים ולדעתי כלם מעכבין כמו שכתבנו:

24 לדעת המפרשים שיכול הוא לסתום במחיצה גמורה כבר ביארנו שהוא פותח פתחו סמוך לכותל השני לו מעתה אם בא לפתוח פתחו באותה מחיצה רואין אם נתרבה היזק ראייתו כגון שהיה רואה עתה בבית שכנו אף כשיושב בפתחו או שדוחק עליו פירוק משאו יכול הלה לעכב שאף בפתחו הפתוח לרשות הרבים אם פתח כנגד פתחו והזיקו מרבה על של בני רשות הרבים יכול הוא לעכב עליו ודין זה בין בחצר בין במבוי ואין הפרש בהיזק ראיה בין חצר למבוי:

25 זה שביארנו באחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר שבני אותו מבוי שרוצה לפתוח לשם מעכבין עליו דוקא שרוצה עכשו לפתוח מתחלה אבל אם כבר היה לו או למורישו פתח לשם ונסתם יכול לפתחו ואין מעכבין עליו בד"א בשלא פירץ את הפצימין בשעה שסתמו ר"ל משקופיו ומפתניו ואפילו עמד כן שלש שנים אין בו חזקה שהרי כפתוח הוא ואפילו באים בטענת מכירה אין זה כלום שהרי אנו דנין אותה כפתוחה הואיל והפצימין שם וכן כתבו גדולי המפרשים לפי מה שכתבו תלמידיהם בשמם אבל אם פירץ פצימיו כבר בטל ממנה תורת פתח והרי הוא כמי שלא היה שם פתח מעולם ומעכבין עליו זה שביארנו בפצימין של פתח שכל פתח שנסתם הואיל ולא נפרצו פצימיו בחזקת פתוח הוא עומד אינו אלא בענין זה שכתבנו שיש לבעל הפתח רשות באותו צד שהפתח פתוח בו אבל פתח שנשאר בין אחים שחלקו ולא נפרצו הפצימין אינו כפתוח וזו אינה צריכה לפנים שאפילו היה פתוח יכול לסתמן מהיזק ראיה וכן אין מזו טענה למעשה שהיה בצרפת באחד שהיה לו בית וגינה מאחוריה ופתח פתוח מבית לגנה ונתן הבית לחתנו בנדוניא וסתם הפתח שלא בפריצת פצימין שהרי אף אם היה פתוח יכול לכופו לסתמו מהיזק ראיה אחר שאין לו בגינה שום תפיסת יד ומ"מ אם היה חלון עשוי לאורה שהדבר ידוע בו שהאחין שחלקו יכולין לבנות כנגדן אבל אין יכולין לסתמן שזה שאמרנו שאין להם חלונות זה על זה פירושו דין חלונות כמו שבארנו אבל אחרים יש להם חזקת חלון זה על זה ואין יכול הלה לבנות כנגדו ולהאפילו אם היה לו חלון לאורה על חצר חברו ונסתם שלא בפריצת פצימין יש מי שאומר שלענין אורה אין חוששין לפריצת פצימין שכל סתימה מבטלת אורה לגמרי ואין לו לחזור ולפתחה ומ"מ הרבה חולקין לומר שאף לאורה כל שלא נפרצו פצימיו כפתוח הוא ויכול לחזור ולפתחן ומ"מ פשוט הוא אצלי שאם סתימה זו נעשית על ידי זה שהחלון פתוח לרשותו לא על ידי בעל החלון עצמו שאף בלא פריצת פצימין הופקע זכותו של זה:

26 כבר אמרו שלענין סתימה לאלתר הויא חזקה שאין אדם עשוי להיות סותמין אורו בפניו והוא שותק אלא שודאי מחל אבל כשסתמה בעל החלון בלא פריצת פצימין לא הופקעה חזקתו ורשאי לפתוח ואם יאמרו לו למה סתמת אף הוא אומר לפי שעה סתמתיה מפני רוח רעה או ליסטים ודעתי עליה מ"מ ומתוך כך השארתי פצימיה וכן הדברים נראין וכבר בא מזה מעשה בנרבונה לפני הרב הגדול יתד שהכל תלוי בו הראב"ד ז"ל וגמר את הדין שיכול לחזור ולפתוח ומ"מ דוקא בשהביא ראיה שכבר היה פתוח שאם לא כן אין הפצימין מחזיקין לו שאין חזקה במה שזה לא נהנה וזה לא ניזוק ואם הוא יתום הואיל ואביו היה צריך לברור חזקתו אף אנו אומרין אין טוענין בשבילך אלא מה שהיינו טוענין לאביך והרי אלו אביך קיים היינו אומרים לו ברור חזקתך אף את ברור חזקת אביך ויש מי שאומר שאם עמדה סתומה שלש שנים אע"פ שכבר עמדה פתוחה אין יכול עוד לפתחה וכן המנהג קדום בנרבונה ומ"מ מדין הלכה הואיל ואינה חזקת טענה לא יראה ומ"מ אם פרץ פצימיו לאלתר נפקע זכותו ואם סתמה שכנגדו אף בלא פריצת פצימה פקע זכותו מיד: