מאירי על בבא בתרא ס״ה

1 האחים שחלקו אין להם דרך זה על זה ולא חלונות ולא סלמות ולא אמת המים ר"ל דין דרך ודין חלונות שלא לבנות כנגדן וכן בכלם וכבר ביארנו הענין בפרק ראשון:

2 אע"פ שביארנו שהמוכר בעין יפה מוכר אין המדה שוה בו לנותן שהנותן נותן בעין יפה יותר מן המוכר מעתה שני בתים זה לפנים מזה שהפנימי צריך לדרך החיצון מכר שניהם לשני בני אדם כאחד או נתן שניהם לשני בני אדם כאחד אין להם דרך זה על זה שהרי מכח עין יפה נסתלק הדרך מהם וכל שכן אם חיצון במתנה ופנימי במכר אבל אם היה הפנימי במתנה והחיצון במכר יש לפנימי דרך על החיצון שעין יפה של מתנה מרובה משל מכר ומ"מ אם לא היו הקנאות אלו כאחד אם הקנה את הפנימי תחלה אפילו במכר והקנה את החיצון אח"כ אפילו במתנה כבר זכה הפנימי בדרך משעת מקחו ואין מתנה הבאה אחריה מפקיעתו וכן אם הקנה את החיצון תחלה זכה בהסרת הדרך הפנימי מעליו:

3 המשנה השניה והכונה בה לבאר החלק השני במוכר את הבית איזה מן הדברים שאינן גוף הקרקע נקנין עמה ואמר על זה המוכר את הבית מכר לו את הדלת אבל לא את המפתח מכר לו את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת מכר את האצטרובל אבל לא את הקלת מכר תנור מכר כירים בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורים אמר הר"ם פירוש מכתשת הוא כלי שכותשין ושוחקין בו הדברים הגסים כמו מכתשת אבן וזולתם ואצטרובל הוא עץ כעין ריחים מעמידין עליו הריחים לטחון וקלת עגול מעץ שעושין סביב לריחים כדי שלא יתפזר כלום מן הדבר הנטחן:

4 אמר המאירי מכר את הבית מכר את הדלת פירוש מפני שהוא קבוע לשם וכלל הדברים שכל תשמישי בית הקבועים מכורים עמה אבל לא המטלטלין וכן אמרו בגמ' שמכר את הנגר והוא בריח הקבוע בכותל ואת המנעול והוא קבוע בדלת אבל לא מכר את המפתח מפני שאינו קבוע ופירשו בגמ' אפילו קבעה בדלת הואיל ואינה צורך הבית אלא לשמירה מעולה אבל הדלת הרי היא כאחת מן הכותלים ונגר ומנעול קבועות ביותר במסמרים והרי הם כדלת מכר את המכתשת הקבועה ומחברת בקרקע אבל לא את המיטלטלת אע"פ שמיושבת במקום אחד שבבית ואינה זזה משם מכר את האיצטרובל והוא הרחים התחתונה שהיא מחוברת בטיט וקבועה אבל לא את הקלת והיא העליונה שאינה קבועה כל כך ואין צריך לומר שלא קנה את האפרכסת ויש מפרשים באיצטרובל העיגול שסביב הרחים שלא יתפזר הקמח הקלת פירשו שהיא האפרכסת ומ"מ בכל דבר אתה דן בו לפי קביעותו ולפי פירושנו אין גורסין במשנה ולא את הרחים וכן אין גורסין אותו בבריתא הנזכרת בגמ' וכן בספרים מדוייקים לא נמצא שם רחים לא במשנה ולא בבריתא מכר את התנור ואת הכירים פירוש בזמן שהם מחוברים בטיט ויש גורסין לא מכר את התנור ואת הכירים ואתה מפרשו בשאין מחוברין בטיט אע"פ שמיושבות במקום אחד ואם אמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כך אלו מכורים לפי שכל אלו מיוחדין לבית ואדם מושיבן במקום אחד ונותן להם חנייה בקרקע לזמן מרובה או לעולם ואינן בכלל שאר כלים שבבית ואע"פ שבמכירת חצר אם אמר לו מה שבתוכה מכר כל כלים שבבית כל שהוא מרבה במכר הקרקע מרבה במכר תשמישיו בחצר יותר מבבית ובעיר יותר מבחצר כמו שיתבאר:

5 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

6 יתבאר למטה בסוגיות המשנה השביעית שמלבנות הפתחים והם פצימין של עץ אם הם מחברים בטיט נמכרו בכלל מכר הבית אבל אם אינם קבועות אלא ביתדות הדבר בספק וכן מלבנות החלונות אפילו נתחברו בטיט הואיל ולנוי בעלמא הם עשויות הדבר בספק וגדולי המחברים פסקו בהם שלא נמכרו וכן התבאר שם במלבנות של כרעי המטה והם פצימין קבועים בארץ שכרעי המטה נכנסין לתוכן ונשענים עליהם שאם הם מטלטלין עם המטה לא נמכרו בכלל הבית ואם קבועים כל כך שאין מטלטלין עמה הדבר בספק ויש גורסין בהפך והוא שאם אין מטלטלין עמה ודאי נמכרו הא אם מטלטלין עמה הדבר בספק וגדולי המחברים כתבו שלא נמכרו ואיני יודע לדעתם אם החזיק בהם המוכר היאך יוציאם הלה מידו ויש מפרשים זו של כרעי המטה במוכר את המטה אם נמכרו פצימין אלו אם לאו ויראה שכל שיש בו צרך למטה נמכר עמה ויש מפרשים בכל אלו שכתבנום בספק שקנה לוקח מפני שכל אלו תיקו דממונא לקולא ולא יראה כן ויש מפרשים בענין מלבנות פתחים וחלונות וכרעי המטה דברים אחרים והכל לפי ראות עיני הדיינין ובכלם אם אמר כל מה שבתוכו נמכרו:

7 המוכר את הכרם לא מכר תשמישי הכרם שאין עומדין עכשו לצרך הכרם אע"פ שמוכנים לכך כגון קנים שבכרם שאינן מונחין תחת הגפנים אע"פ שהם משופים ומוכנים לכך כמו שיתבאר:

8 מכתשת קבועה שביארנו עליה במשנה שנקנית אגב הבית אין בה הפרש בין חקקוה ולבסוף קבעוה בין שקבעוה תחלה ולבסוף חקקוה:

9 כבר ביארנו שהמוכר את הבית לא מכר את הבור ולא את הדות ולא את היציע ודברים אלו לא קנאן אפילו אמר לו היא וכל מה שבתוכה:

10 יתבאר במקומו שמקוה חסר שהשלימו במים שאובין נפסל בשיעור שלשת לוגין וכל שבאים מים למקוה מתוך כלי שיש לו בית קבול הרי אלו מים שאובין הא מכלי שאין בו בית קבול אין להם דין מים שאובין כלל מעתה צנור שאין בו בית קבול שבאו מי גשמים מתוכו למקוה בין שקבעו ולבסוף חקקו בין שחקקו ולבסוף קבעו אין פוסלין את המקוה אבל צנור שיש בו בית קבול כעין צנורות שהיו רגילין בימיהם להניחם תחת הגג והיו עושין בהם חטיטות כדי להתעכב שם טיט הנמחה ויוצא מן הגג מתוך שטף המים וכשהגג מתנגב עולין בו ולוקחין אותו עפר הלח ושפין בו את הסדקים הואיל ויש לצנור זה בית קבול מ"מ אם חקקו תחלה אע"פ שקבעה אח"כ בקרקע או בגג לא בטלה תורת כלי מעליה ופוסלת את המקוה אבל אם קבעה תחלה ואח"כ חקקה מכיון שלא ירד עליה שם כלי עד שנקבעה אין שם כלי עליה מעתה ואינה פוסלת את המקוה הואיל והשאובה אינה אלא מדברי סופרים כמו שיתבאר במקומו: