מאירי על בבא בתרא פ״ה

1 כליו של אדם קונה לו בסימטא כמו שביארנו אבל אינו קונה לו לא ברשות הרבים ולא ברשות מוכר שאין כליו קונה אלא במקום שיש לו רשות להניחו שם ומ"מ אין רשות הרבים ורשות מוכר שוים בו שרשות הרבים אפילו אמר לו המוכר וקנה לך בזו לא קנה אבל ברשות מוכר דוקא בסתם אבל במפרש שאמר לו בפירוש שיקנה לו כליו א"כ שהוא ברשותו קנה שהרי נעשה כמשאיל לו מקום:

2 כליו של מוכר אף ברשות לוקח גדולי הפוסקים כתבו שלא קנה בסתם אא"כ אמר לו קני וגדולי המפרשים חולקין לומר שקנה שהכל הולך אחר הרשות ומ"מ נראין דברי הראשונים ואף גדולי המפרשים חזרו וכתבוה כן בהגהותיהם הא בסימטא ובדומה לה דברי הכל שלא קנה:

3 היתה המדה של סרסור או של אחר שהשאילה לשניהם והיתה המדידה בסימטא או בחצר של שניהם עד שלא נתמלאת המדה עומדת ברשות המוכר ואם הוקר חוזר נתמלאת המדה קם לו ברשות לוקח כך היא כונת הסרסור או המשאיל להיות המדה קנויה למוכר עד שימדוד וללוקח משמדד עד שיצניע פירותיו למקום המוצנע ואם כן עד שלא נתמלא נמצא כליו של מוכר שאינו קונה וכן הדין בה אף ברשות לוקח לדעת גדולי הפוסקים משנתמלאה נעשה כליו של לוקח שקונה בסימטא:

4 היתה מדה של אחד מהם אם של מוכר לא קנה בסימטא לדברי הכל ואף ברשות לוקח לדעת גדולי הפוסקים אע"פ שנתמלאה אם של לוקח ובסימטא קנה אע"פ שלא נתמלאה ומ"מ דוקא שהיו בה שנתות לכל קב וקב וכיוצא בזה ואמר לו סאה בשש מעין קב קב במעה שכל קב וקב מכר בפני עצמו ומשהגיע לשנת ראשון קנה עד תחומו וכשהגיע לשני קנה עד תחומו שכל שנת מהם כמדה בפני עצמה וכמי שאמר לו כל שנת בכך וכך על דרך כור בשלשים סאה בסלע אבל כל שאין שם שנתות לא קנה עד שתתמלא שכל המדה מכר אחד הוא ויכול לחזור עד שיתמלא כל המכר כדין כור בשלשים האמור למטה ואפילו בהגבהה כן כל שהיא זכייה אחת לא קנה כלום עד שיקנה את כלה:

5 היו הפירות ברשות מוכר או ברשות מי שהפקידן אצלו לא קנה הלוקח אף בכליו עד שיגביהנה או שיוציאנה מרשותו בשכירות מקומה או במשיכה אם הוא דבר הראוי למשיכה היו הפירות ברשות לוקח כגון שהביאם המוכר בביתו כדי למכרן ונמלך הוא ללקחן כיון שקבל עליו המוכר למכור קנה לו ביתו אע"פ שלא מדד ודוקא בשאין הכלי של מוכר לדעת גדולי הפוסקים או אף בכליו של מוכר לדעת גדולי המפרשים וגאוני ספרד אומרים אף בזו דוקא שהיו הפירות בקרקע אבל היו בכליו של מוכר ומודד ממנו לכליו של לוקח לא קנה עד שתתמלא או בדין שנתות וכן יראה משמועת כור בשלשים כמו שיתבאר:

6 ואין גורסין בכאן ברשות הנפקדים אצלו עד שיקבל עליו שרשות נפקד ורשות מוכר אחת היא ומ"מ יש גורסין אותו ומפרשים שיקבל עליו נפקד במצות מפקיד להיותו נפקד בהם ללוקח כמו שהיה נפקד ממנו ולדעת רבים אף ברשות מוכר קבלה זו מועלת שהשאלה כשכירות כמו שביארנו אלא שהשמועה דברה בהוה שהמוכר והפירות בשלו רוצה לפנות את ביתו אבל נפקד כשם שהיה נפקד מזה נוח לו להיותו נפקד מזה גם כן:

7 נמצאו ארבע מדות נכללות בדין זה והם הראשונה מדידה בסימטא במדה שאינה של שניהם והשניה במדה של אחד משניהם השלישית רשות מוכר או מי שהופקדו אצלו באיזו מדה שתהיה הרביעית רשות לוקח באיזו מדה שתהיה על הדרכים שכתבנו:

8 לענין גיטין אמרו שאע"פ שאמרה תורה ונתן בידה אין סוף הענין דוקא לידה אלא אף בחצרה או איזה מקום המושאל או המושכר לה ומ"מ כל שהיא ברשותו לא קונה עד שיגיע הגט לידה או לתוך חיקה או לתוך קלתה והוא כפיפה קטנה המיוחדת לה לעסקי פלכה אע"פ שאינה קשורה בה ולא מתורת כליה שהרי כליו של לוקח ברשות מוכר אינו כלום אלא לפי שמן הסתם אין הבעל מקפיד על מקומו והוא מושאל לה מן הסתם אפילו לא היה בעלה מוכר קלתות לקלתה מיהא אינו מקפיד על מקומה ואין צריך לומר בשהיה בעלה מוכר קלתות ומכר לה שבהגבהת קלתה קנה גיטה עמה ויש שפרשו בה שאינו מקפיד על מקומם וגאוני ספרד פרשו בה שבאותה הנאה שמכר לה הוא משאילה מקומו מן הסתם ולפי זה אף לענין קנייה אם קנה זה הכלי מן המוכר עצמו והגביהו והניחו לשם ואח"כ קנה ממנו פירות ומדדום לתוך כלי זה קנה אף ברשות מוכר מכיון שקנאו ממנו אינו מקפיד על מקומו והרי מקומו מושכר לו בהנאת מכירתו וכן כתבוה גדולי המחברים ומכאן יצא להם כן ושמא תאמר ולמה הוא צריך להגבהה ונאמר גם כן שיקנהו בשכירות מקום בהנאת המכירה אין זה כלום שאין דעתו של זה סומכת בקניית הכלי אא"כ שכר את מקומו בפירוש או שיקנהו בהגבהה אבל מכיון שקנאו קנייה מפורסמת נהנה הוא במכירתה עד שמתוך אותה הנאה הוא משאילו מקום שהוא מניחו בה אחר הגבהתו:

9 כבר ביארנו שכל הקניות אינן כלום אא"כ באות אחר פסיקא וכן ביארנו שכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה מעתה חמרים שהיו מביאים פירות ומשכן והביאן לביתו אפילו פסק את הדמים תחלה לא קנה ובמה יקנה משיכה אין כאן שאין משיכה שבבני אדם מועילה למה שעל גבן אחר שאין הוא עצמו נקנה במשיכה רשות לוקח אין כאן שהרי עדין על כתפו של חמר הם ומה שאמרו בגמ' על זה בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק פירושו שמדד ופסק תחלה קודם שבאו לביתו ואעפ"כ לא קנה פרקן אחר שהיו בביתו בין הוא בין חמר אם פסק עד שלא מדד קנה שרשותו קונה לו בלא מדידה ואם מדד עד שלא פסק לא קנה עד שיפסוק ויכול לחזור וזה שאמרו שבפסק לבד קנה בלא מדידה דוקא שנשפכו לקרקע ביתו של לוקח או בכליו או שהם דברים שאינן בכלי כגון בצלים ושומים וכיוצא בהם אבל אם עדין הם בכליו של מוכר הואיל ולא משך אין רשותו קונה לו שכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה כמו שביארנו: