1כבר ביארנו בפרק השואל על מי ששכר קרקע מחברו כגון בית ומרחץ וכיוצא בו ואמר לו בשנים עשר זהובים לשנה דינר בחדש או שהקדים דינר בחדש לשנים עשר זהובים לשנה שלפי לשון הזכרת שנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר ולפי לשון הזכרת חדש נתעברה למשכיר הואיל ואין הולכין אחר לשון אחרון אלא אחר הפחות לתובע נתעברה למשכיר בין שתבע בתחלת החדש שיש לדון את השוכר בתובע בין בסוף החדש שיש לדון את המשכיר בתובע בין בתבע באמצע החדש שיש לדון את שניהם במוציאים זה שכר חצי חדש שעבר וזה דירת חצי חדש הבא וטעם הדבר מפני שמאחר שאין זה אלא שוכר הרי הקרקע עומד בחזקת בעליה והטוען כנגדו נקרא מוציא אפילו בסוף החדש הא בשאר דברים הדין עם המוחזק הילכך שטר שכתוב בו איסתירא מאה מעי אם לא פרע עדין גובה איסתירא שהיא פחותה ארבעה פרוטות כמו שביארנו ואם פרע מאה מעי ר"ל מאה פרוטות אינו גובה את המותר כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע ראשון ראשון קנה שהרי הוחזק ונעשה חברו מוציא ומפני זה הולכין אחר לשון אחרון וכן הדין אם אמר סאה בסלע כור בשלשים שמאחר שהוחזק ראשון ראשון קנה על הצדדין שביארנו בפרק הספינה ויש מפרשים שאם לא נתן המעות אין המוכר יכול לחזור אבל הלוקח יכול לחזור אף במה שקבל ואם נתן המעות אין אחד מהם יכול לחזור ונמצא שכל שתי לשונות הפכיים התכופים זה לזה אין אומרים לילך אחר לשון אחרון מכל וכל ולא לדון אותם בספק כדי לחלוק ולא לילך אחר המוחזק בכל הדברים ואף בקרקע הנשכר אלא הלכה לילך אחר המוחזק בכל הדברים חוץ מקרקע הנשכר שאפילו היה השוכר מוחזק דנין אותו כמוציא מפני שהקרקע בחזקת בעליה עומדת כמו שביארנו בפרק השואל:
