מאירי על בבא בתרא קל״ז

1 זה שכתבנו בנכסי לך ואחריך לפלני שאם מכר הראשון מכר חכמי התוספות מספקים בה שמא דוקא מכר ואכל אבל אם המעות עדין בעין זכה בהם השני והדברים נראין ובלבד בשנתברר שאותם המעות הם שיצאו להם משם ומ"מ אם לוה ושעבד אותם הנכסים או נשא אשה אין בית דין מגבין מהם החוב או הכתבה אלא מפירותיהם אע"פ שהראשון קיים וכן כתבו גדולי המחברים ואם מת הראשון ובא בעל חוב ואשתו לגבות מנכסים אלו אין מגבין להם ואפילו עשאן אפותיקי או ייחדן לאשתו בכתבתה השביח הראשון את הנכסים יראה לי שהשני נוטל אף השבח ואפילו שבח שעל ידי הוצאה שכל שהוא אוכל פירות ראוי לדון בו מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל:

2 אע"פ שהדין כך הוא ר"ל שאם מכר מכר מ"מ לכתחלה אסור לו למכור את הנכסים או לגרום אבדתם וחסרונם וכל העושה כן על דעת גרמת פסידא נקרא רשע ואוכל גזלות והמשיא עצה על כך נקרא רשע ערום:

3 אע"פ שאם מכרם מכורים נתנם במתנת שכיב מרע לא עשה ולא כלום אפילו בלשון מתנה ואין צריך לומר בלשון ירושה שמתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך בשעת מיתה ופירשוה חכמי הצרפתים אפילו אמר מהיום שאין מהיום במתנת שכיב מרע מעלה ומוריד ויש חולקים בה לומר שמהיום קנאו וקדם לאחריך ואע"פ שמהיום אינו מוציא מדין מתנת שכיב מרע מ"מ מועיל לכך על הדרך שביארנו למעלה שמועיל להוציא מדין שטר לאחר מיתה ולפי דרכך למדת מ"מ שמתנת שכיב מרע לדברי הכל אינה עד לאחר גמר מיתה ולא עם גמר מיתה ואחריך קונה עם גמר מיתה הואיל ואינה תלויה בזה הנותן אלא בנותן הראשון ונותן ראשון דעתו להקנות לשני עם גמר מיתה של ראשון ואע"פ שבראשון של גיטין בשמועת שכיב מרע שאמר הולך מנה לפלני יראה הפך הדברים טעם הדברים מפני שאמרו הולך כזכה הרי הוא כמעכשו ומ"מ לדעת חכמי הצרפתים שפירשו שאין מעכשו מעלה ומוריד בה קשה הדבר לפרש אלא שנראין הדברים לשטתם שבמעכשו או במהיום לא קנה שאם רצה לחזור חוזר שלא נאמר בשכיב מרע לאחר מיתה בין במהיום בין במעכשו אלא לתנאי ולא לקנות גוף מהיום ואינו דומה למשוך פרה וקנה אותה מעכשו ולאחר שלשים שאין יכול לחזור שהרי בפרה יש לומר בה קנין הגוף מהיום ומ"מ עיקר הדברים שאין ירושה חלה לעולם ממוריש עד לאחר מיתה:

4 לפי דרכך למדת שאם נתנם במתנת בריא הרי הם נתונים ואפילו אם היו שם עבדים והוציאן לחירות אע"פ שעבר בעשה של לעולם בהם תעבודו מה שעשה עשוי ואפילו עשאן תכריכין למת שנמצא שאסרם בהנאה לכל העולם וכן הדין אם זרקם על המת ונגעו במטה הנקברת עמו שקנאם המת ונאסרו בהנאה מה שעשה עשוי ואין יכול הלה לשמטן ולומר שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו שכל שמכר מכר והרי הם כמכורים:

5 ממה שכתבנו בנכסי לך ואחריך לפלני שאין לשני אלא מה ששייר ראשון ושאף הגוף קנוי לראשון למדנו שמי שאמר לחברו אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלני ונטלו ראשון ויצא בו יצא שהרי הגוף קנוי לו מעכשו וכדעת רשב"ג ואע"פ שאמרו בכאן שמחלקת רשב"ג ור' תלוי בקנין פירות אם כקנין הגוף אם לאו אין הלכה כן אלא אף רשב"ג מודה שקנין פירות אינו כקנין הגוף ואחריך שאני כמו שביארנו וכן אם מכרו או אכלו יצא ואין דין שיש לאחריך בו מעכב ומכאן אתה למד וזו שאמרנו אין לשני אלא מה ששייר ראשון לא סוף דבר בקרקע שיש שם גוף ופירות אלא אף במטלטלין כן:

6 האחים שקנו אתרוג מתפיסת הבית או מאיזה ממון המשתף ביניהם ונטלו אחד מהם ויצא בו אם יכול לאכלו עד שלא יקפידו אחיו או שתפיו עליו יצא אף ביום ראשון ואם לאו לא יצא ויש גורסין בה דוקא אתרוג כלומר שאין אומרים אף בשאין לאחיו קפידא עליו שיצא אלא כשהניח להם אתרוג לכל אחד ואחד שאע"פ שצריך שומא בחלוקתם לפי חשיבותם וגריעותם מ"מ הואיל וסתמן למצוה אין קפדים זה על זה בכך והרי זה כדבר שאין צריך שומא שכל אחד רשאי לחלוק שלא מדעת חברו אבל אם לא הניח להם אתרוג אע"פ שהניח להם שוה אתרוג בשאר פירות אין זה כלום וחכמי הצרפתים אין גורסין כן אלא אף בשלא הניח להם כנגדו כלום כל שאין קפדים בכך יצא וכתבו שעל זו סמכו מנהג לצאת כל הקהל בלולב אחד קנוי מן הקפה שדעת כל הקהל להיות חלק כלם נתון לנוטל עד שיצא בו ואח"כ יחזיר וסתמן כפירושן וכן המנהג:

7 מי שאמר לחברו אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה לא החזירו לא יצא הואיל ולא נתקיים התנאי בטלה המתנה למפרע ואין כאן ערער מצד תנאי ומעשה בדבר אחד שהתנאי בטל והמעשה קיים שכל שבעל מנת אינו צריך לרוב דיני התנאי וזה אחד מהם כמו שכתבנו במציעא פרק האומנין צ"ד א' ומה שיצא ערער בשמועה זו מצד שאם הקדישה אינה מוקדשת כבר ביארנו הענין למעלה:

8 כל זה שביארנו ואם ירד ראשון ומכר ואכל אין לשני אלא מה ששייר ראשון דוקא כשאמר ואחריך לפלני אבל אם אמר ואחריך לעצמי כגון שמכר לו לפירות לכל ימי חייו אין בידו למכור כלום מעשה היה באשה אחת שהיה לה דקל בתוך שדה של אחד מן החכמים ומתוך שהיה קפיד עליה בכל עת שהיא באה לשב מצד דישת הקרקע התפשרו ביניהם והקנתה לו הדקל לכל ימי חייו והלך הוא והקנהו לבנו ואמרו לו שלא עשה כלום שזו כיונה להיות הדקל חוזר לעצמה וכל שמשייר לעצמו הרי הוא משייר גוף הקרקע לגמרי ואין ביד הלוקח למכור וכן הדין אם אמר אחריך ליורשי שכל שמשייר לעצמו משייר הוא לראוי לירשו אחריו ויש חולקים בזו אלא שהדברים נראין כן ויש מי שאומר שאף במשייר לעצמו או ליורשו דוקא בדרך זה שלא הקנה לו אלא לכל ימי חייו אבל אם הוסיף עוד לומר ואחריך לי או ליורשי אם מכר מכר ואין הדברים נראין כלל גדולי המחברים כתבו שלא נאמר מכר מכר אלא כשמכר לאחר אבל אם מכר לבנו או ליורשו אין זה כלום וכבר כתבנו ענין זה למעלה וכן פירשו גאוני הראשונים ואע"פ שאין הדברים נראין לענין פירוש השמועה יראה מ"מ שהדין כך הוא:

9 מי שאמר לחברו שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו הקדישו והחזירו הרי זה מוקדש ומוחזר אבל אם אמר על מנת שתחזירהו לי מוקדש אבל לא מוחזר וחייב לשלם ואף לדעת האומר אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך בזו הואיל והתנה בחזרתו לחזרה מעליא הוא צריך וגדולי המחברים כתבו שאינו קדוש וכבר כתבנו מזה בכדי היכולת למעלה:

10 התבאר בכתבות פרק מי שהיה נשוי שמי שאמר לאשה פנויה נכסי לך ואחריך לפלני ונשאת הרי הבעל נקרא לוקח ואין לאחריך במקום בעל כלום אבל אם היא נשואה הרי הוא כמי שאמר אחריך יקנה פלני ולא הבעל ואם מכרה לאחר ומתה הבעל מוציא מיד הלוקח והאחריך מיד הבעל והלוקח מיד האחריך ומעמידין אותה ביד הלוקח ואין אומרים יחזרו חלילה עד שיעשו פשרה מפני שהבעל והאחריך לא הפסידו כלום שלא הוציאו בה דמים אבל הלוקח הוציא בו מעותיו וראוי לחוס עליו: