1וכן אם מכרו שניהם בנכסי מלוג דאחרים בין שלקח מן האיש תחלה וחזר ולקח מן האשה בין שלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מכרן קיים שלא הפרישו בין לקח מן האיש תחלה ללקח מן האשה אלא בנכסי צאן ברזל שהזכרנו מכר הוא לבדו בנכסי מלוג לא עשה כלום ולא סוף דבר בשמכר גוף הקרקע שהרי אין לו בה כלום אלא אף מכרה לפירות שלא תקנו פירות לאיש אלא להעמיד את ביתה בשפע ויתבאר במסכת כתבות שאם עשה כן לסחורה הרשות בידו מכרה היא לבדה בהם הבעל אוכל פירות בחייה וגוף הקרקע עומד בחזקת הלקוחות שאם רצה הבעל לבנות או לסתור או לחפור בורות שיחין ומערות הם מוחין בידו ואם מת הוא בחייה זכו הלקוחות במקחם ואם מתה היא בחייו הרי הבעל מוציאן מחזקת הלקוחות וזכה בהם בלא החזרת דמים אלא שאם דמי המקח קיימים חוזרין ללקוחות יש צדדין שממכרה או הודאתה קיימת אף בנכסי צאן ברזל וכבר ביארנום במסכת בבא קמא פרק הכונס:2ההורג עבד כנעני הואיל והוא חייב בקצת מצות נהרג עליו כאלו היה ישראל גמור ואם הוא עבד כנעני שלו נידון בדין יום או יומים שאם נשאר חי אחר הכאתו כ"ד שעות אינו נהרג עליו ואם מת בתוך זמן זה נהרג עליו בקצת תנאים יתבארו במקומם מכר את עבדו ופסק עמו שישאר לו שלשים יום לשמשו והרי יש לשניהם רשות עליו זה לתשמישו עד השלשים וזה לגופו מהיום ולאחר שלשים כל שהמיתו א' משניהם נהרג עליו ואין אחד מהם נדון בו בדין יום או יומים זה לפי שאינו כספו וזה לפי שאינו תחתיו וכבר כתבנוה בפרק החובל:3זה שביארנו שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו לא סוף דבר שלא נשתמש בהם אלא לאכילת פירות לבד אלא אפילו חפר בה בורות שיחין ומערות או בנה או הרס או עשה כל מה שרצה אין לו בהם חזקה ואינה צריכה למחות וכן אחר שהחזיק בנכסיה אחר שהיא אשת איש אין לו חזקה ואין צריכה למחות שהרי אינה קפידה עכשו בכך שהרי פירות משל בעל הם ומ"מ אם אכלה לאחר מיתת הבעל שלש שנים אע"פ שתחלת חזקתו בחיי הבעל מתוך שהיה יכול לומר את מכרתה לי כשאומר את ובעליך מכרתם לי מעמידין אותה בידו:4כבר ביארנו בפרק שני שהנזקין יש מהם שאין בהם חזקת מחילה לעולם ובכללן עשן וריח בית הכסא ומ"מ רוב הנזקין יש להם חזקת מחילה בסייע עמו או שאמר לו לעשות או אף בראה ושתק אלא שיש מפרשים בראה ושתק בשמגיע לו היזק עכשו או ראוי להגיעו:5יש מפרשים סוגיא זו על צד שיוצא להם מביאורה שזה שאמרו שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו ושאין מחזיקין בנכסי אשת איש דוקא בחזקת גוף הקרקע ובטענה אבל חזקת נזקים יש להם תורת מחילה כגון פתיחת חלונות ומקום כשורי והודרי וכיוצא באלו חוץ מן העשן וריח בית הכסא כשאר בני אדם וחפירת בורות שיחין ומערות שכתבנו שאין לו בהם חזקה דוקא לגוף הקרקע כלומר שאין זה ראיה שגוף הקרקע שלו אבל מ"מ אם באה לסתום את הבורות אינה רשאה ואצל חפירת הבורות מיהא חזקתו חזקה לכל זמן שהם בידו ויש בזו שטה אחרת לגדולי הרבנים שבמקום נזקים יש חזקה אף לגוף הקרקע הואיל ואוכל פירות שלש שנים ומזיק היה לו למחות ויש חולקין בזו ואין לנו מביאור הסוגיא הכרח על אחד משני הפנים אלא שהם מפרשים אין דין חזקה לנזקים שאף במקום שאין החזקה מועילה הנזקים מועילים אם לכל הקרקע ובאכילת שלש אם לחפירת הבורות ולאלתר כל אחד לפי שטתו וכן למדים לפי שיטתם שראובן שמשכן חצר לשמעון ופתח שמעון חלונות ביתו לחצרו של זה שהחזיק אע"פ שהוא ממושכן שהרי קרקע זה כממושכן ביד הבעלים ואעפ"כ חזקת נזקים מועילה בו ומ"מ חכמי הדורות שלפנינו כתבו בה שלא החזיק הואיל ואין הנזק בגוף הקרקע וכבר כתבנוה בפרק שני:6יש למדים עוד מסוגיא זו שכל נזק שאין ממנו תועלת אצל עושהו ואף בעל הקרקע אינו ניזוק בו עכשו ר"ל שאינו דר בו אין לו חזקה סבור הוא אחר שאין לו תועלת בכך הרי הוא מסירו כל זמן שארצה והם מפרשים חפירת בורות שלא נעשו אלא להיזק ומאיזה צד אתה אומר שאינה צריכה למחות שהרי לא נאמר שאין לו בהם חזקה אלא שאינה קפדה על הנאתו אבל זו ודאי קפידה היא אלא שטעם זה מפקיע חזקתו ואין זו ראיה שאף חפירת בורות ושיחין להנאתו אנו מפרשין אותם:7אלו שמוציאין דינין אלו מסוגיא זו פוסקין שתי הלשונות שבאו בגמ' על ענין אשת איש צריכה למחות והם אחד בבעל ובחפירת בורות ומטעם שאין דין חזקה לנזקים והשני באחר ובמקצת חזקה בחיי הבעל ומאחר שפסקו אף הלשון הראשון ופירשוהו על הפנים שרמזנו ר"ל אם על חזקת גוף הקרקע אם על חזקת חפירת הבורות לבד יצאו להם מכאן דינין אלו ומ"מ יש מן הפוסקים שלא פסקו אלא כלשון אחרון ולא השגיחו בראשון כלל ומ"מ יראה לקיים את שתיהן שאין כאן מחלקת מזו לזו כדי לדונו בדין לישנא בתרא ואע"פ שגדולי הפוסקים לא הביאוה כבר השלימוה חכמי הדורות:
