מאירי על בבא בתרא ו׳

1 וזה שביארנו בתבעו לאחר זמנו וטען שפרעו בזמנו שנאמן דוקא במה שהוא אינו מפקפק בחיובו אבל דבר שלא נתברר לו אם הוא חייב בו אם לאו אינו נאמן והוא שאמרו בזה וסמך לו כותל שהוא בחזקת שלא נתן על הדרך שביארנו במשנה:

2 האומר לחברו מנה לי בידך ואמר לו הן למחר חזר ותבעו ואמר לו נתתיו לך ר"ל אחר ההודאה פטור אמר לו מנה לי בידך והלה אומר לא היו דברים מעולם והביא זה עדים שהלוהו וכשראה זה עדיו טען שפרע חייב שמכיון שטען תחלה שלא לוה כבר הודה שלא פרע ואם טען שפרע אחר שחייבוהו בית דין אינו נאמן גם כן וזהו טעם הוחזק כפרן ומ"מ כתבו גדולי המפרשים שאין אומרים הוחזק כפרן אלא בשכפר בבית דין ועדים מכחישים אותו אבל מי שאינו כופר בבית דין אע"פ שמכחישין אותו במה שאמר חוץ לבית דין לא הוחזק כפרן וכן פירשו שלא נאמר הוחזק כפרן אלא בנתבע שכפר והביא הלה עדי הלואה אבל אם תבעו חברו מנה ואמר לו הן ויש עדים בהודאה זו ואמר להם אתם עדי על הדרך שיתבאר במקומו ותבעו ואמר לו לא היו דברים מעולם אין עדי הודאה עומדים במקום עדי הלואה לענין זה הואיל ואין מכחישין אותו אלא מהודאת פיו שמא נזכר שכך הוא:

3 זה שביארנו במלוה שבתוך זמן שגובה מן היתומים אף בלא שבועה דוקא ביתומים גדולים אבל קטנים אין נזקקים לנכסיהם אף במלוה בשטר ואפילו יש בה כל תנאי שבעולם אא"כ היתה רבית אוכלת בהם ונמצאת שדה שאינה שלו ופרעון כתבה או שצוה המוריש תנו מנה לפלני שבכל אלו מעמידין להם אפטרופוס לטעון ולדון בשבילם ונזקקין בית דין לנכסיהם ואם אמר המוריש תנו מנה זה לפלני או שדה זה אין הדבר צריך להעמדת אפטרופוס כמו שיתבאר:

4 מקצת גאונים כתבו שאע"פ שמלוה שבתוך זמן נגבית מן היתומים בלא שבועה מן הלקוחות מיהא אם היתה בשטר אינה נגבית אלא בשבועה וכן הדברים נראין:

5 זה שנסתפק לנו במה לי לשקר אם הוא נאמר במקום חזקה אם לאו כך נסתפק לנו במס' יבמות פרק האשה שלום קי"ד ב' בסוגיית החזיקה היא מלחמה בעולם ומעתה יש להקשות שבמס' קדושין בפ' האומר ס"ד א' בסוגית מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים וכו' התבאר שם להדיא במה לי לשקר שהוא מתפשט אף במקום חזקה ומ"מ אפשר שהטעם שם מפני שאין אדם חוטא ולא לו אבל זו שבכאן ואותה שבמסכת יבמות צרך עצמן הם ומתוך כך נשאר הדבר בספק ודנין בה באיסורין לחומרא ובממונות לקולא לנתבע כדין כל הספקות:

6 כבר ביארנו במשנה שאם סמך לו כותל אחר ואע"פ שלא נתן עליו תקרה מגלגלין עליו את הכל הרי שסמך לו במקצת ולא לכל אין מגלגלין עליו אלא לפי מה שסמך ומ"מ אם נתגלה מתוך בנינו שסופו להשלימו אף במקצת זה יתגלגל עליו חיוב הכל כיצד הרי שבנה הראשון כותלו באורך חצרו בגובה עשרים אמה ולא פרע זה חלקו אלא בגובה ארבע אמות כדינו וסמך אח"כ כותל אחר כנגדו בגובה עשר אמות לארך החצר גם כן הרי זה מתחייב לפרוע חלקו בכותל ראשון עד תשלום עשר אמות והוא שש אמות מארבע הראשונות ולמעלה ולא עוד ומ"מ אם הניח שם לסוף עשר מקום לקורות שנראה שהוא רוצה לעשות עליה על הכותל הרי נתגלה שדעתו להגביה בשיעור מה שאדם מגביה מעליה עד הגג ומגלגלין עליו את הכל או כשיעור מה שיראה מבנינו שדעתו להגביהו וכן אם לא סמך לו לכל ארך החצר אלא לחציו אין מגלגלין עליו אלא לפי מה שסמך ואם הראה בדעתו שסופו להשלימו כגון שהניח בסוף הבנין לבנים יוצאים לחוץ שיכנסו ביניהם הלבנים האחרים כשיוסיף בבנין להיות הבנין נקשר זה בזה מגלגלין עליו את הכל וכן כל כיוצא בזה ממה שיראה שסופו להשלימו:

7 סמך לו כותלו ולא תבעו הלה בהוצאתו וכשסמך לו הכותל בשיעור גבהו היה רוצה לעשות תקרה מכותל זה לכותל המשותף הרי זה מוחה בידו שלא להשתמש בו בכל מה שמארבע אמות ולמעלה ואפילו הניח לו בעל הכותל הראשון מקומות בכותל להניח בו קורות אין הלה אומר לו כבר החזקתי שהרי הנחת לי מקום לתקרה שאף זה אומר לו לא הנחתי מדרך מחילה אלא שכל זמן שתתפייס עמי בחלק הוצאתך לא יתקלקל הכותל בחפירת מקומות לקורות ואפילו הניח שם חתיכות עץ להקיף ראש הקורה שלא תפסידנה לחות שבכותל אע"פ שהדבר נראה בכך כמכין מקום לחברו שלא מחשש קלקול כותלו אין בכך כלום וכן הדין בכותל שכולו לאחד ולא סייע בה חברו כלל ומ"מ בראשונה חברו משתמש בה עד שיעור מקום שסייע בו ואין הלה מעכב מצד קלקול הכותל:

8 יש מי שאומר שאם לא הניח לו מקום לקורות ונגמר הכותל ואחר שנגמר נמלך ומתקין לו מקום שזו היא חזקת מחילה לחברו שהרי טעם שהזכרנו אינו נאמר בזו שהרי אף הוא מקלקלה עכשו הואיל וחופר בה אחר שנתיבשה ומ"מ אף הם כתבוה דוקא בשמקום הכותל בין שניהם ואין התביעה אלא בדמי הבנין הא כל שמקום הכותל לאחד אין בו חזקת מחילה שאין לגוף קרקע חזקה בלא טענה אלא בטענת מכירה ובחזקת שלש שנים כשאר דיני חזקה שבטענה:

9 אע"פ שביארנו שהנחה מקום ראש הקורה אינה חזקה אצל חברו מ"מ אם הכניס הלה קורותיו ושתק החזיק ואינו יכול לסלקו ואפילו הניחן דקות וקטנות הואיל וראויות לתקרה מ"מ החזיק לכל קורה ורשאי להחליפה בגדולה ועבה:

10 ויש מפרשין שמועות אלו שלא מתורת מחילה היא אלא שבזו הוא נכנס לחזקת שנתן הא כל שנתברר שלא נתן אין זה כלום וכן אף בחזקת שנתן אינו נכנס אלא לאחר שלש כדין כל חזקת טענה ולא יראה כן ולדעתנו קורה אחת אינה מחזקת לחברותיה שלא מחל אלא על זו הואיל ובחזקה בלא טענה הוא דן ומתורת מחילה אבל לאלו שפרשוה בחזקת טענה ובשלש קורה אחת מחזיקתו בכל הכותל:

11 יש שואלין היאך אמרו כאן שאם החזיק בקלה החזיק לכבדה ובפרק הבית והעליה קי"ז ב' אמרו בעליה שנפלה ובא אחד מהם לשנות שאם בא לשנות מקל לכבד אין שומעין לו וכבר השתדלו לתרצה בהרבה פנים שאין הדעת מתישבת בהם ודעתי לומר שבזו אף אנו עסוקים בכבדה הראויה לאותו הכותל מה שאפשר שאינו כן בזו שהוא רוצה לשנות בה ומכאן נראה לי לחזק מה שהוכרע שם ממקצת מפרשים שבארזים ושקמים כל ששנויו בא כמנהג שומעין לו:

12 מי שבנה גג לעלייתו ורצה להוריד מימיה לחצר חברו הרי חברו מוחה בידו ואם הוריד ולא מיחה החזיק ואפילו החזיק בדרך אחת החזיק להורידן בכל דרך שירצה כיצד החזיק בדרך שהיתה התקרה מטפטפת דרך רעפים ונמצאו המים מתפזרים ויורדין בכל המרזבים על פני ארך כל גגו והוא הנקרא נטפי החזיק אף לשופכי והוא שאם בא לשנות ולהחזיר את כלן לצנור אחד אע"פ שהוא קשה לחצר עושה ואין צריך לומר בהפך ואפילו רצה להורידם דרך כל המרזבים ולשפע את הגג שפוע גדול עד שהוא נעשה כמין צריף שנמצאו המים יורדים בכל המרזבים וברדוף עושה שהרי מ"מ הוחזקו מימיו לירד לחצר זו ואין כאן תוספת היזק הראוי לדקדק ולהקפיד עליו ודברים אלו יש שפרשום דוקא בחזקת טענה ובשלש שנים כמו שפירשנו למעלה ואף גדולי המפרשים נוטים בה לומר כן ואין הדברים נראין:

13 מקצת חכמי הצרפתים כתבו שאם יש לו נטפי דרך גג שכלו מכוסה ברעפים על חברו ובא לשנותם לתקרה ומעזבה שישתמש בה אע"פ ששמר חברו בה מהיזק ראיה שהרי אף בגג צריך לשמרו אעפ"כ יכול לעכבו שלא יטיפו מימיו כלל בחצר שהנטפי שהם דרך רעפים אין תשמישן נוח ואין לחוש בהם אלא לנטפי גשמים אבל בזו יש לחוש למי תשמישו ויש כאן תוספת היזק הראוי להקפיד ואפילו היה אומר להזהר בכך שמא ישפכו דרך שגגה ויש קצת ראיה בזה בפרק חזקת הבתים נ"ט א' בסוגית המשנה התשיעית במה שאמרו שם מותבת שרשיפא וקיימת ביה וחזית במילאי וא"כ נטפי האמור כאן אין הענין שיהא הגג כלו מכוסה ברעפים כמו שחשבו קצת מפרשים אלא אף הוא גג הראוי להשתמש בו כדרך כל גגות שבתלמוד אלא שבשפת הגג יש מרזבים על פני כל ארכו כמו שבארנו:

14 ואף בזו ראיתי קצת גדולי הדור מתמיהים בה היאך אפשר שיחזיק מזו לזו והרי ודאי יש כאן תוספת נזק וכמה בני אדם חוששין לשופכי מחמת שהשטף מקלקל את מקומו יותר מבנטפי וכן יש מקפידים יותר בנטפי מצד שהחצר מתלכלכת בהם יותר מבשופכי שהם במקום אחד ואף אני אומר שרוב בני אדם מקפידין יותר בנטפי ולא היה לו לומר אחזיק אף לשופכי שמשמען של דברים שהשופכי הוא שעבוד גדול יותר ואע"פ שיש גורסין בהפך מ"מ לגירסת הספרים קשיא עד שהם פרשו בה שהנטפי הם מי גשמים והשופכי מי תשמיש ובידים ודברים זרים הם ואין הדעת מקבלת בשום פנים שהמחזיק למי גשמים יחזיק למי תשמיש ואף לשון שלאחריו ר"ל אף לצריפא דאורבני אינו נקשר יפה אלא שהם מפרשים אותה בערבה ממש שהטפטוף מתאחר ומרבה בלכלוך ואף זה אינו נקשר אלא בהפוך הגירסא ר"ל אחזיק לשופכי החזיק לניטפי ומ"מ עיקר הפסק אין הדעת מתישבת בו ר"ל שיהא המחזיק למי מטר מחזיק למי תשמיש מכמה סבות חדא שמי הגשמים זכים ונקיים ומי שופכים תלויים בדעת השופך ואף בשיאמר נקיות הם שמא מעלים הוא בהם ומי ששפך יכסה ועוד שהמטר בשעתו משוה את כל התחום ללכלוך כל החצרות ולכל מקומות שבחצר זה ומים היורדים בה מרשות חברו בטלים ע"י האחרים משא"כ במי שופכים ועוד שהמטר שעתו ניכרת לכל ונזהרים מהם ומי שופכין אין שעתן ניכרת ואין אדם נזהר מהם ומ"מ הקושיא חזקה היא בלא ספק:

15 ומתוך כך אני מודה להם שלעולם אין חזקה מניטפי לשופכי ולא משופכי לניטפי על הצד שפירשנו בנטפי ושופכי שסתם בני אדם מקפידין מזו לזו זה בכה וזה בכה ומתוך כך נראה לי לפרש שהנטפי ושופכי האמורים כאן שניהם על דרך אחד הם נשפכין או שתיהן במקום אחד או שתיהן בפזור אלא שהניטפי הוא שגגו של זה שוה ואין בו מדרון אלא מעט עד שהמים אין יורדין לחצרו של זה אלא בטפטוף והשופכי הוא שיש בו שפוע ומדרון בדרך הרגיל לבני אדם בכך ואמר שמאחר שהחזיק להורדת מימיו לחצרו במקומות אלו אין בהם קפידא בין ירידה של נחת לירידה של שטף וזהו שאמרו אף לצריפה דאורבני ר"ל שפוע גדול יוצא מן הגדר עד שיורדין בשטף מופלג הא ממקום למקום אין לו חזקה ואף לקצת חכמי הדור ראיתי דברים נוטים לאלו והדברים מתישבים ואף לקצת גדולי הדורות ראיתי שאם רצה בעל הגג להגביה את גגו ולהוריד מטרו ממקום גבוה יותר שאינו רשאי הואיל ומ"מ יש כאן קלקול יתר וכן בכל כיוצא בזה לפי מה שיראה לדיינים אלא אם רצה להגביה יסלק מרזבו ויקלוט בתוך שלו ובזו מיהא אין הלה יכול למחות ולומר כי היכי דחצר דידי קניא לך למשדא ביה מיא לדידי נמי קנו מיא דאיגריך שלא נאמר כן אלא כשהגג עומד על עמדו כראוי לירידת המים ממנו לחצר כמו שנבאר בפרק חזקת בסוגיית המשנה השמינית:

16 ראובן שטען על חברו שיש לו נטפי עליו ויש לו עד אחד וחברו כופר בזה אין לו עליו שבועת התורה שאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות ואין קבלת המים בכלים מוציאין את הדבר מידי שם קרקע וכן השיבוה גדולי המפרשים:

17 המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה משתמש בזיזיה ובכותליה עד ארבע אמות ובתרבץ וברחבה שבה ובעובי הכותל במקום שנהגו להשתמש בעובי הכותלים וענין זה הוא שהבירה היא חצר גדולה מוקפת בכותלים ובנויה לשכות סביב לארבע רוחותיה ונשאר באמצעיתה כעין ארובה גדולה לאויר ולאורה וכנגד אותה ארובה זורעין תחתיה ירקות ומקיפין אותן במחיצות קטנות ונקרא תרבץ אפדני על שמרבצין אותו תמיד במים ואחר כותלי הבתים רחבה גדולה סביב סביב מוקפת בכותלים אחרים מבחוץ ואמר על זה שבמקום שאין מנהג ידוע בשוכר בית במקום כזה משתמש הוא מן הסתם משפת פתחו לארך הכותל עד ארבע אמות ואע"פ שהוא נכנס בתחום הלשכה האחרת ועד מקום שהוא מתפשט בתשמישה לארכו משתמש בגובה הכותל עד ארבע אמות וכן אם יש שם זיזים עד ארבע אמות משתמש בהם אבל אין רשאי לעשות בה זיזים מתחלה ומ"מ במקום שנהגו להשתמש בעובי הכותלים בעשית זיזים או חלונות סתומים לקלוט חפצים קטנים עושה אבל בסתם לא ומ"מ משתמש הוא בתרבץ אפדני וברחבה שאחורי הבתים אף מן הסתם ויש מפרשים באלו השתים דוקא במנהג וכן אתה למד בכיוצא בזה:

18 ויש מי שכתב שלא נאמר כל זה אלא במשכיר הא אם מכר או נתן בית בבתים אלו מן הסתם אינו נותן לו שעבוד זה וכן יש מי שכתב שאם השכיר הלשכות האחרות אין לזה על זה שעבוד זה ומ"מ יראה לי אף בשהשכירן מפני שאף לחברו עליו כן:

19 אע"פ שביארנו שהמכניס ראש קורתו בכותל חברו בפניו ולא מיחה החזיק דוקא בקורה הראויה לסמוך עליה תקרה אבל קורה העשויה לסכך עליה לצל לא החזיק אא"כ שתק לה שלשים יום הא משראה או ידע ששלשים יום עמדה לשם ושתק מחל ואם סוכת מצוה היא הואיל ולמצותה היא עשויה עד לאחר החג אין לו חזקה הא מן החג ואילך יש לו בה חזקה ויש מפרשים ימי החג מוספין על השלשים ולא יראה כן ואם חברה בטיט אף הוא החזיק מיד ובכלן עד שיביא ראיה שבפניו נעשה ולא מיחה או שראה שנעשה ושתק:

20 דברים אלו כבר פירשנו שבחזקת מחילה אנו באים עליהם שאין צריכים לחזקת שלש ולטענה אלא לגוף קרקע הא לנזקים כגון ניעוצים אלו הנזכרים כאן וכל אותם נזקים השנויים בפרק שני וכיוצא באלו חזקתו שלא בטענה ובמחילה אם לאלתר אם לשלשים כל אחד כשיעורו הנזכר בו וחזקה זו משהחזיק בו זכה בו לכל ימי הכותל לאותו מקום בלבד ולאותו ענין שסמך אף בגסה הימנה הא מקורת סוכה לקורת תקרה לא וכן לשאר מקומות שבכותל אף לזו לא החזיק וכן אם נפל הכותל או הפילו הוא אין לו במקום הכותל כלום ויש אומרים אף למה שהחזיק בראשונה מתורת מחילה ולא יראה כן מיהא בהפילו אא"כ הפילו מחמת אונס ויש מפרשים שאף בזו דוקא בטענת מכירה וכל שהוא בטענת מכירה יש לו חזקה לכל הכותל כמו שכתבנו ולא יראה לי כן שטענת מכירה אינה מועלת אלא לאחר שלש ומ"מ יש מפרשים בשלש ומצריכים עליהם תוספת שלשים לענין קורת סכה והדברים זרים וחכמי הצרפתים כתבו שאף טענת מחילה לרואה אינה מחילה עד שלש שנים חוץ מסתימת אורה ולא יראה כן ואין מחילה נאמרת לשלשים או לאלתר אלא בשנעשה לפניו ושתק כמו שביארנו:

21 זה שביארנו בשבעת ימי החג שאין צריכין לשלשים יראה לגדולי המפרשים שאם עשה כן שלשים יום לפני החג שחזקתו בשלשים הואיל ותכף שעברו השלשים נכנסו ימי החג אין כאן חזקה מפני מצותו הוא שותק לו הא כל שעבר החג הואיל ולשם חג נעשית החזיק מיד אע"פ שלא עברו שלשים:

22 שני בתים בשני צדי רשות הרבים זה כנגד זה ונמצאו גגותיהם מכוונים זה כנגד זה והיו גגות אלו עשויים לדירה ונמצא שיש עליהם היזק ראיה מזה לזה מצד הגגות זה עושה מעקה לחצי גגו מצד אחד וזה עושה מעקה לחצי גגו מצד האחר ולא יצמצמו בכך אלא יעדיף כל אחד בחלקו והעדפה זו יש שפירשוה במשהו ויש שפירשו שהכל לפי רחב רשות הרבים ועיקר הדברים אינו אלא כדי שלא יוכל אחד לראות בשל חברו להדיא ואפילו היו גגים אלו נמוכים עד שבני רשות הרבים רואים לשם אין האחד יכול לומר לחברו הרי מ"מ אתה צריך לעמד שם בצניעות מצד בני רשות הרבים שאף הוא אומר לו בני רשות הרבים אין רואין אותי אלא ביום שעוברים ושבים מצויים ובני ביתך רואים אותי ביום ובלילה וכן בני רשות הרבים אין רואים אותי אלא כשאני לשם מעומד ואף בזו דרך הבטה מכוונת והרמת עין ובני ביתך רואים אותי אף כשאני יושב לשם ולהדיא ר"ל אע"פ שאין מכונין לכך:

23 קדם אחד מהם ועשה חלקו אין השני יכול לומר לו הואיל והתחלת גמור ואפרע חלקי בהוצאה שאף הוא אומר לו כשם שאתה חושש לקלקול כותלך כך אני חושש לקלקול כותלי שלא להכביד עליה כל הבנין:

24 קדם ועשה ואח"כ רצה לסתור חציה ולכוף את חברו לעשות אותו חצי בשלו יש אומרים שאם החזיק הלה שלש שנים שאין יכול לסתור ואף הוצאתו נמחלה ומביאין ראיה לדבריהם ממה שאמרו בכאן ועבד פלגא ולא אמרו ועבד כלה ומולידים מזו דין אחר והוא שאם לקח ראובן משום ניעוץ ועמד שלש שנים ולא החזיק בניעוץ זה יכול המוכר לומר החזקתי ואין לך רשות עוד לנעוץ הכל זה אינו נראה כלל שאין חזקה לשב ואל תעשה אלא למי שעושה דבר כנגד חברו והלה שותק הן לחזקת אלתר הן לחזקת שלש שנים כך נראה לי ברור:

25 בפרק חזקת הבתים ס' א' יתבאר שפותח אדם פתחו לרשות הרבים ואינו חושש אע"פ שפותח כנגד פתחו של זה שכנגדו וכן חלון כנגד חלון ושמא תאמר מה הפרש בין זו לזו פתחים וחלונות אינן גבוהות מרשות הרבים ופתיחתן לרשות הרבים עצמה היא ובני רשות הרבים רואין אותו להדיא בין שהוא עומד בין שהוא יושב והרי זה אומר לו מ"מ הרי אתה צריך הצנע מצד בני רשות הרבים ולפי דרכנו למדנו שבחלונות שלנו שהן גבוהות יש לו למחות שלא לפתוח חלון כנגד חלונו שהרי אין בני רשות הרבים רואין שם ומ"מ מקצת חכמי צרפת כתבו דוקא בשהם גבוהות עד שרוכבי הסוסים או הבהמות שרגילים בהם באותו מקום אין רואין שם שאין כאן צורך הצנע מבני רשות הרבים ומ"מ נראה לי שרכיבת הבהמות אינה מצויה כל כך שתהא ראייתה נקראת ראיה להדיא ולמדנו מ"מ שכל שפותח חלונו לרשות הרבים ויש ממנה היזק ראיה לחצר חברו במקום שאין לו היזק ראיה מצד בני רשות הרבים שחברו מעכב עליו הואיל ולא היה עליו היזק ראיה מבני רשות הרבים להדיא באותו מקום ושמא תאמר יאמר בעל חלון לבעל חצר הגבה כותלך במקצת ואני אסתום חלוני במקצת ולמה יעכב מכל וכל והלא אף בזו לא אמרו אלא זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו אין זה כלום שהגגין כל אחד מקבל היזק מחברו אבל זה שהחלון מזיק לחצר ולא חצר לחלון בעל חלון חייב לסלק היזקו ולא אמרו בזו על הניזק להרחיק את עצמו שכל שבהזק ראייה הוא ממיני ההזקים הנקראים גירי וכבר אמרו מודה ר' יוסי בגירי כמו שיתבאר ובחצר השותפין לא יפתח פתח כנגד פתח כמו שיתבאר שם ומ"מ כל שאינו עושה אותה מכוונת בהדיא הואיל והרחיק אף כאצבע מותר הואיל ואינה זה כנגד זה להדיא:

26 דין זה שביארנו בשני בתים שבשני צדי רשות הרבים אין צריך לומר שכך הדין אם שניהם בצד אחד של רשות הרבים ולא שתפרשה בשלא היה שום רשות מפסיק שאם כן אין כאן מעקה לחצי כותל מכאן ומעקה לחצי כותל מכאן אלא בונין את הכותל ביניהם אלא שהיה רשות היחיד מפסיק ביניהם כמו שאמרו כאן אפילו רשות היחיד נמי ושמא תאמר תיפוק לי משום אותו רשות היחיד אפשר שהיתה רשות זו המפסקת של גוי או כרמלית או מוקצה או מכוסה בגג של רעפים שאין בו שום תשמיש שכל אלו אין בהם צד היזק ראיה אלא מאותן שני גגין המכוונים זה כנגד זה שרשות זו מפסקת ביניהם וכל שכיוצא בזו זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו על הדרך שביארנו:

27 מאחר שביארנו שכל שמזיק בראייתו לחברו ואין חברו מזיק לו על המזיק לגדור עצמו שלא להזיק בראייתו מי שהיה גגו סמוך לחצר חברו עושה לגגו מעקה ארבע אמות אע"פ שאין תשמישו של גג נוח הואיל ומ"מ בעל החצר מתמיד תשמישו בחצר אבל אם היה גגו סמוך לגג חברו אם היו עשויים לדירה עושין מחיצה של ארבע אמות בין שניהם כמו שבארנו אבל אם אינן עשויים לדירה כגון שהם משפעים אין זקוקין לארבע אמות שאין היזק ראיה נאמר בגגות אחר ואין עשויים לדירה ומ"מ צריכים לעשות מחיצה של עשרה טפחים שבזו יהו נזהרים שלא ליכנס זה ברשות זה מחמת שמתירא שמא יהא נתפש עליו כגנב שכל שהוא פחות מעשרה יכול הוא להשמט בכניסתו ולא יתירא וכן הדין אם היתה קרקע חצרו של זה גבוה כל כך עד שקרקע חצרו סמוכה לגגו של חברו ואין בעל החצר זקוק לעשות מחיצה מחצר לגג הואיל ואין שם קביעות תשמיש אין שם היזק ראיה ומ"מ צריכים לעשות מחיצה עשרה:

28 זה שביארנו בגגות שאין עשויים לדירה שפירושו כשהם משפעים יש שפירשוהו אף בשאין משופעין ושהתשמיש נוח בהם ופירשו שאין עשויים לדירה כגון אלו שהם שנים סמוכים זה לזה ואין דרך לעשות שם דבר הצריך הצנע ושעשויים לדירה ר"ל גג שאין גג אחר בצדו שוה לו ומתוך שאין גג אחר סמוך לו משתמשין בו:

29 שתי חצרות הסמוכות זו לזו וקרקעיתה של אחת גבוהה מחברתה לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה אלא מסייע מלמטה ובונה ודבר זה פירשוהו גדולי הרבנים שלא יאמר העליון יהא תחתון בונה משלו עד שיהא שוה לי כנגד קרקעי שלא אפסיד אני בשפלותו ואח"כ אהא אני בונה עמו ומסייעו מכנגדי ולמעלה אלא הרי הוא בונה עמו עוד משיפולי קרקע ונמצאו שניהם בונין את כלה וגדולי המחברים נוטים בה לדעת אחרת לומר שלא יאמר העליון יהא הוא בונה עד שיגיע להיות בנין שלו שוה כנגד קרקע שלי ואני בונה לבדי מלמעלה אלא עליון מסייעו משיפולי קרקע עד שיגיע לכנגדו ובונה עליון אח"כ מכנגדו ולמעלה וכן פרשוה רוב גאוני ספרד וכן הלשון מוכיח שאמר עליון מסייע מלמטה ובונה ודבר זה צריך שתדע שאינו אמור בכותל העשוי לצורך ניעוצי תקראות שהם רוצים לעשות עליה זה מכאן וזה מכאן שכל כיוצא בזה ודאי אין ספק ששניהם עושים את כלה וחולקים בהוצאה ובמקום כותל וכלל גדול לענין ניעוץ כל שבונה משלו מעכב את האחר שלא ינעוץ ואם סייעו עד חצי הכותל נועץ עד מקום שסייע ומכאן ואילך חברו מעכב עליו אלא אין הדברים אמורים אלא לענין כותל העשוי לענין היזק ראיה:

30 וכתבו גאוני הראשונים שאם היה קרקעו של זה גבוה על של זה ארבע אמות שנמצא שאין תחתון מזיק כלום לעליון ועליון מזיק לתחתון ונמצא שעל המזיק לשמור את עצמו אין לעליון על התחתון כלום והרי התחתון אומר סלק הזקך ובנה בתוך שלך ואין לו על התחתון תביעה לא בהוצאה ולא במקום כותל כלל וכמו שביארנו למעלה במי שהיה גגו סמוך לחצר חברו ושמועה זו בשיש היזק ראיה אף מתחתון לעליון במקצת אויר ונציע את הדברים שהיה קרקע העליון גבוה על של תחתון שלש אמות ומחצה והרי יש היזק ראיה מתחתון לעליון בחצי אמה אויר והם צריכין לבנין כותל גבוהה ז' אמות ומחצה והשמיענו שלא יאמר העליון מכיון שאין היזק ראיה שלנו שוה בנה אתה עד שיסתלק את שלך שזהו ארבע אמות ואני אבנה עד שיסתלק את שלי ונמצאתי בונה ג' אמות ומחצה אלא עליון מסייע לתחתון בהוצאה ומקום שהרי אי אפשר לו לבנות באויר ומסייע לתחתון עד שישלים בכדי סלוק הזיקו ואח"כ בונה משלו עד שיסתלק את שלו לדעת הגאונים ונמצא תחתון בונה שתי אמות ועליון חמש אמות ומחצה וכן הדין לגובה שבפחות ויתר הכל לפי השיעור ומעתה היה גבוה על חברו שתי אמות שנמצא היזק מתחתון לעליון בשתי אמות אויר בונין שניהם שתי אמות התחתונות ועוד שתי אמות שהן תשלום היזק הבא מצד התחתון ואח"כ בונה העליון שתי אמות וכן כל כיוצא בזה:

31 זה שביארנו במה שמסייע עליון לתחתון שמסייע לו במקום יראה בשהקרקע הגבוה קרקע תיחוח ואינו ראוי לעמוד במקום כותל והרי כותל תחתון אם המנהג בגויל שהוא ששה צריך שיחפרו באותו קרקע הגבוה ברחב שלשה עד שישוה לשטח קרקע השפל ויבנו כותל ברחב ששה ונמצא חצי הכותל בחלקו של זה וחציה בחלקו של זה הא אם היה הקרקע מקשיי וחזק אין צרך לבנות לזה התחתון אלא כותל בחצי רחב הנהוג שהרי הקרקע עומד במקום החצי האחר אחר שקושר בנין של חצי התחתון עם הקרקע החזק ומדבקו עמו וכשישוה הבנין לשטח קרקע העליון בונה הלה כותל ששה חציה על כותל השלשה שבנה התחתון וחציה על קרקע של עצמו ובזו יראה לי שאין העליון מסייע לתחתון שהרי קרקע שלו עומד לו במקום חצי הוצאה ומ"מ הרבה ראיתי חולקים בה ואני תמה עליה מפני מה העליון מסייע לתחתון והרי קרקעו עומד לו במקום חצי כותל ונמצא מסתייע עמו מאליו אלא שיראה הטעם לגדולי המפרשים לפי מה שכתבו תלמידיהם בשמם מפני שבנין כותל הרחב ששה שהעליון צריך לבנות יש לו לבנותו חציו על קרקעו של עצמו וחציו על כותל הרחב שלשה שבנה חברו ואם לא סייע עמו מפני מה הוא סומך על כותל שלו כלל ושמא תאמר אף הוא אומר לו מפני שהוא בונה חציה בשלי גם כן אין זה כלום שאתה צריך על כרחך לשמור עצמך שלא הזיקני בראייתך ונמצא אומר לו או כנוס בתוך שלך או פרע החצי בכל הוצאתי ועוד שאם רצה תחתון אינו בונה משיפולי קרקע אלא נותן עמודים חזקים בשוה לקרקע העליון ובונה עליהן נמצא מ"מ שכל שרצה עליון לכנוס בתוך שלו ולשמרו מהיזק ראיה אינו צריך לסייע ואם היה במקום שנהגו להספיק להיזק ראיה בהוצא ודפנא אומר לו שבונה לתוך שלו בהוצא ודפנא ואינו מסייעו כלל וממה שכתבנו אתה למד לכל שכיוצא בדברים אלו:

32 זה שביארנו בהיתה חצרו למעלה מגגו של חברו שאין זקוק לו אם זה טוען בודאי למחר אני סותר את גגי ונמצא הכל חצר אין זה כלום אלא לכשיעשה יעשה ומ"מ בפותח חלון על גג חברו יש לשאול אם זה יכול לומר לו למחר אני סותר את גגי ועושהו חצר שיש אומרים כן ממה שאמרו בפרק שני י"ז ב' בשדה שאין עשויה לבורות דברי הכל סומך ואין אומרין ממליכנא וחפרנא ודוקא להמלכה הוא שאין חוששין הא לטענת ודאי אינו סומך ויש חולקין בה משמועת היתה רפת בקר האמורה שם ואולי משם יתבאר הענין יותר בע"ה:

33 שנים שהיה הבית לאחד והעליה לאחר ונחבסו הכותלים בארץ עד ששפלה תקרת העליה כל כך שאין התחתון יכול ליכנס לביתו אא"כ היה שוחה אין התחתון יכול לכוף את העליון לסתור את הכל ולחזור ולבנות שהרי עליון מ"מ אינו צריך בנין וגדולי המחברים כתבוה אף אם קורות העליה הושפלו וירדו לאויר הבית וחכמי הצרפתים שאלו שהרי ודאי כשחלקו זכה התחתון מתהום ארעא עד רום העליה וא"כ כשנחבס כלו יאמר לו ברשותי אתה עומד עד שתרצוה שאמר לו תחתון לעליון עליה זו כי סלקא סק בהדא וכי נחתא חות בהדה כלומר זכה בה על כל צד שהיא עומדת ומתוך כך כל שלא שפלה מעשרה ולמטה התנאי מועיל להיות הכל רשותו ולא יראה כן שהרי מ"מ סתם נאמרה ובלא שום תנאי בעולם ואני אומר לשטתם שלא התנו בחלוקה לא סק וחות בהדה ולא מתהום ארעא עד רום העליה אלא שחלקו סתם שאין לשון זה אמור אלא למי שזוכה מתהום ארעא עד רום רקיעא ומאחר שלא נאמר שם עד רום עליה כל שנחבסה אין עליון זקוק לתחתון אפילו אמר לו תחתון שהוא בונה כלה משלו אף הוא אומר לו אין לי מקום לדור בו ואפילו אמר לו הריני שוכר לצרכך מקום שתדור בו אף הוא אומר איני מטריח עצמי בכך וכשאומר לו ומה אעשה ואינו ראוי לי לדירה אומר לו הכנס בשחיית קומתך ודור ומ"מ אם ירדו לתוך עשרה טפחים הרי זה רשות בעל הבית וכופהו לסתור ולבנות הכל עמו: