מאירי על בבא בתרא צ״ג

1 שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה אבל אינו משלם על הולד כלום ואע"פ שרוב פרות מתעברות ויולדות ויש לך לומר בזו שמחמת נגיחה הפילה אין הולכים בממון אחר הרוב וכבר ביארנוה במקומה בבבא קמא:

2 שור שהיה רועה על גב הנהר ונמצא שור הרוג בצדו אע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד לישוך אין אומרין בידוע שזה נגחו וזה נשכו שכשם שאמרו אין הולכין בממון אחר הרוב כך אין הולכין בממון אחר חזקה ומ"מ גמל האוחר בין הגמלים ר"ל שהוא נזקק לבת זוגו ומתוך שהוא מכוער בתשמישו עד שעל שם תכונתו קראוהו אוחר הוא הורג כל הנמצא בצדו באותה שעה ומעתה כל שנמצא הרוג בצדו יש פוסקים לומר בה בידוע שהוא הרגו וחזקה זו גדולה לדעתם מחזקת ממון ביד המוחזק עד שמוציאתו מידו מפני שהוא כבריא ואע"פ שבשור שהיה רועה על גבי הנהר לא פסקנו כן ויראה לפי הסוגיא שהמחייב בזו מחייב בזו מ"מ אפשר שלא נשתנה הלשון אלא לומר שלא לפסוק הלכה כן אלא בגמל שחזקתו ברורה והוא שאמרו עליה בתלמוד המערב שבכתבות פרק שני אמר ר' אבון בדבר אחד הלכו במדת הדין ולממון אחר הרוב כהדא דתני גמל האוחר וכו' וקראוה רוב מפני שהחזקה והרוב על מדרגה אחת הם שלא להוציא ממנו בסבתם ויש חולקים לפסוק כן אף בשור שהיה רועה ופרשו על שתיהן שהם בדין אחד ולא עוד אלא שהדבר פשוט אצלם יותר בשור שהיה רועה וכו' הואיל והוא מועד בכך ומ"מ רוב פוסקים פסקו אף בגמל שהמוציא מחברו עליו הראיה ואף אנו כתבנוהו כן בקמא פרק פרה ובהרבה מקומות:

3 יש מי שהקשה היאך אפשר שבממון אין הולכין אחר הרוב ובדיני נפשות הלכו אחר הרוב שהרי בגמ' סנהדרין אמרו אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה בחדש עדותם קיימת שזה יודע בעבורו של חדש וזה אינו יודע שאין רוב העולם יודעים בכך ותירצו בה מפני שיש כאן רוב וחזקה ר"ל רוב שאין יודעין בקבוען של חדשים וחזקת עדים שאין משקרין ועוד שהרי כיונו את היום ר"ל ששניהם אמרו ברביעי בשבת ומ"מ בהרבה דברים אנו הולכין אחר הרוב בדיני נפשות אחר רוב סנהדרין וכן בהורג שלא נחוש שמא טרפה הרג וכיוצא באלו כמו שביארנו בראשון של חולין שלא נאמר במזיד לעבור שלא לילך בו אחר הרוב שאם כן אף במכה אביו נאמר שמא אינו אביו אלא שכל אלו במזיד לעבור אין דנין בהם כן או שמא יש לומר שכלם אתה יכול לפרשם ברוב וחזקה:

4 המוליך חטיו לטחון ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן קמח לנחתום ואפאה פת ניפולין בהמה לטבח ונבלה חייבין לשלם בד"א בשכר וזה שאמרו מפני שהוא כנושא שכר כבר תירצוה בבבא קמא מפני שהוא נושא שכר ר"ל שיש לו שכר על זה ואינו משלם עוד דמי בשתו ודמי בשת ארחיו אבל בחנם אם היה אומן פטור מכל וכל ואם הוא הדיוט חייב וכבר ביארנוה בתשיעי שבקמא:

5 כבר ביארנו במסכת חולין פרק טרפות שהמוכר בהמה לחברו ונמצא מחט בעובי בית הכוסות שלה משני צדדין שהיא טרפה והוגלד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה ננעצה ואם קנאה תוך שלשה מחזיר לו המוכר מעותיו ומיטפל בנבלה שמקח טעות הוא ואם לא הגלד פי המכה הדבר בספק שמא תכף לשחיטה היה ועל הטבח להביא ראיה ואפילו לא פרעו כופין אותו לפרוע כמו שביארנו שם ומ"מ בטרפות המצוי אין דנין כן וכן כתבו קצת גאונים כמו שביארנו שם שעל דעת כן קבלו:

6 במסכת בכורות התבאר שהשוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו למומחה לראות את מומו מה שאכל אכל והוא יחזיר את הדמים ר"ל מוכר ומה שלא נאכל אלא שהוא עדין ביד הלוקח יקבר ומחזיר מוכר את הדמים שחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טרפה מה שאכל אכל והוא יחזיר לו הדמים ר"ל מוכר ומה שלא אכל יחזיר את הבשר והלה מחזיר לו את הדמים מכרה הלוקח לגוים או האכילה לכלבים מחשב עם הטבח בדמי טרפה ומחזיר לו הטבח את המותר מכר בשר לחברו ונמצא בכור פירות ונמצאו טבלים יין ונמצא יין נסך מה שאכל אכל ויחזיר את הדמים ודברים אלו באיסורי תורה אפילו בחייבי לאוין אבל באיסורי סופרים אם הפירות קיימין מחזירן ונוטל דמים ואם אכלן אכל ואין מוכר מחזיר לו דמים ואיסורי הנאה שמכרן אפילו מדבריהם מחזיר את הדמים ואין בהן דין מכירה כלל:

7 המשנה השניה והכוונה בה בביאור טעות הנמצא במכירה על איזה צד יש לו עליו לקבלו המוכר פירות לחברו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתליעות למאה מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פטיסאות למאה אמר הר"ם טנופת מטונפות בעפר מתליעות אכולות מתולעים קוססות מחמיצות אם היה המרתף חביות עשר חביות ואם המרתף כדים עשרת כדים זהו כשאומר לו מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכלו יפה אמר לו מרתף זה של יין אני מוכר לך ולא זכר לו מקפה נותן לו יין הנמכר בחנות שאינו בתכלית היופי ואם אמר מרתף של יין אני מוכר לך ולא זכר מקפה ולא ייחדו שלא אמר לך זהו גם כן מקבל עליו עשרה קוססות למאה כמו שאמרה המשנה אבל אם אמר לו מרתף זה ולא זכר יין ואפילו כלו חומץ הגיעו הקנקנים בשרון במישור ופירוש פיטסאות ר"ל כעורות שאינם מבושלות כל צרכן ובלבד שיהו נאות ומזופתות:

8 אמר המאירי המוכר פירות לחברו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה וכלל הדברים שכל שמכר לחברו ומסר לו אותו דבר בעצמו בלא שום שינוי אלא שיש אונאה בדמיו זו היא אונאה הנידונת בשתות ובפחות משתות וביתר משתות ואם לא מסר לו אותו דבר שמכר אלא שנשתנה בקצת ענינים הוא מקח טעות ואם מסר לו הדבר בעצמו אלא שפיחת בגוף הדבר או הוסיף בו אין זה אונאה ולא מקח טעות גמור אלא ישלם הנכוי או יפחות התוספת ובענין זה באה משנה זו שיש דברים שאין צריך המוכר להשלימו ויש על הלוקח לקבלו מצד שדרך בני אדם לקבל עליהם כך הא כל שחסר ביתר ממה שאין דרך בני אדם לקבלו ישלים ועל זה אמר שהמוכר פירות לחברו ר"ל מיני תבואות וקטניות שהלוקח מקבל עליו רובע קב טנופת לכל סאה ופירשו בגמ' בחטים רובע קב קטנית בשעורים רובע קב נישובת ר"ל שעורים קלים שפורחים בנשוב ובעדשים רובע קב עפרורית שכך דרכן ליגדל חטים בקטנית ושעורים בנישובת ועדשים בעפרורית וכל שאר מיני תבואות וקטניות מקבל עליהן רובע קב טנופת שאותה תבואה רגילה בו לכל סאה מכר לו קציעות של תאנים מקבל עליו עשר מתליעות למאה שהוא אחת לכל עשרה שכך דרכן להתליע אחת מעשרה מכר לו מרתף של יין סתם מקבל עליו עשר קוססות למאה ר"ל עשר חביות שהתחיל יינן להחמיץ קנקנים בשרון ר"ל באותה מלכות שהיו רגילים למכור שם חביות הרבה מקבל עליו עשר פיטסאות למאה ר"ל כדים שלא נאפו בכדי צרכן והן מזיעות את היין ומ"מ פירשו בגמ' דוקא שיהו נאות ר"ל שלמות ומגופרות ר"ל שועות בגפרית ויש מפרשים בזפת ועיקר הכונה שהן עשויות כדין שהחשובות עשויות ואין ביניהן שנוי אחר אלא שאינן נאפות כראוי:

9 זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא וממנה אתה למד לכל מיני סחורות ודברים אלו כלם במקום שאין שם מנהג ידוע על כך הא כל מקום שיש בו מנהג דנין בו אחר המנהג וכל שרוצה לחזור ואינו רוצה לקבל כמה שהוקבע בדין זה מקבל מי שפרע ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' כך הם:

10 כשם שביארנו בחטים שהוא מקבל עליו רובע קטנית לסאה כך הדין בעפרורית אלא שדבר בהוה ומ"מ יש פוסקין לפי סוגיא זו שבחטים אינו מקבל עליו רובע שלם עפרורית אלא פחות מרובע ומ"מ הן לרובע הן לפחות מרובע כל שבירר צרור מתוך חטיו של חברו נותן לו דמי חטים עד שישלים בשיעור צרור שבירר משם שהרי הפסידו בידים שאלו הניחו היה נמכר במדת החטים ולחזור ולערב אי אפשר שכל לערב לכתחלה אסור אף בכל שהוא: