מאירי על בבא בתרא קל״ו

1 המשנה התשיעית ויתחיל בה בביאור החלק הששי ואמר על זה הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך אמר המאירי הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה פירוש אע"פ שבשכיב מרע כתבנו שאין צריך בה מהיום שכיב מרע הוא מפני שתקנו בו שיהו דבריו שבעל פה ככתובים וכמסורין כלומר כאלו נכתב השטר ונמסרו הנכסים בידו מעכשו שיקנה אותם לכשימות המצוה וכשמת לו המצוה נתגלה הדבר למפרע שמחייו נמסרו ובאו הנכסים לידו והילכך בין שיש שם כתיבה בין שאין שם כתיבה אין צריך בה מהיום שהרי כמסורים בידו מהיום הם ומהיום אין מועילה בהם ולא מוריד אבל מתנת בריא אם לא כתב בה מהיום נמצא שלא הקנהו כלום עד לאחר מיתה ואחר מיתה כבר פקע רשותו ובא לרשות היורשים ומתוך כך צריך שיכתוב בה מהיום ולאחר מיתה שנמצא שהגוף קנה מחיים דברי ר' יהודה ויש מפרשים אותה דוקא בדאמר קני גופה מהיום ופירא לאחר מיתה ואין נראה כן כמו שכתבנו בראשון של מציעא בסוף סוגיא של משנה השמינית ר' יוסי אומר אינו צריך שמאחר שיש זמן בשטר זמנו מוכיח שמהיום הקנה שאלו לא הקנה לו הגוף מהיום למה כתב זמן בשטר והרי זמן זה לא הועילו כלום שאם יקנה אותם אח"כ לאחר ודאי יקנה האחרון אחר שלא יקנה זה הגוף מהיום הא ודאי לא כתב זמן אלא להודיע שמהיום מקנהו הגוף ואינו יכול להקנותו עוד לאחר והלכה כר' יוסי שהרי בגמ' פסק רב הלכה כר' יוסי ואע"פ שבמסכת גיטין פרק המגרש אמרו שהוא בעצמו התקין בנסח הגט מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי ממונא מאיסורא לא ילפינן וכן הסכימו רוב גאונים ומ"מ מקצתן חששו לה ופסקו כר' יהודה:

2 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

3 במסכת גיטין התבאר ששכיב מרע שאמר לאשתו הרי זה גיטיך אם מתי או הרי זה גיטיך מחולי זה או הרי זה גיטיך לאחר מיתה אינו כלום שאין גט לאחר מיתה אמר מהיום אם מתי מגורשת לכשימות אמר מהיום ולאחר מיתה הרי זה ספק מגורשת ואם מת חולצת ולא מתיבמת שהדבר ספק אם זה שאמר ולאחר מיתה הוא תנאי כעין שכתבנו באם מתי או חזרה כלומר שחזר ממה שאמר מעכשו ולא גמר בדעתו אלא לאחר מיתה שמא תשאל מה ענין שלשון זה ר"ל מהיום ולאחר מיתה נסתפק לנו בגט אם תנאי אם חזרה ולענין כותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה אין אנו מסתפקין בו לענין חזרה כלום טעם הדבר מפני שהאשה אין בה פירות עד שנאמר שהגוף הקנה לה מעכשו והפרי לאחר מיתה א"כ כל שהוא משייר אינו משייר אלא בגוף ואין זה כריתות אבל מתנה הואיל ויש בה פירות כל שהוא משייר אינו משייר אלא בפירות וזהו שאמרו בתלמוד המערב במתנה כתב בה מהיום מתנה ברורה היא לאיזה דבר כתב לו לאחר מיתה לשייר בה אכילת פירות בגיטין כתב לה מהיום כרות הוא לאיזה דבר כתב לה לאחר מיתה לשייר בו את הגוף:

4 שטר שכתוב בו קנין ר"ל שקנו ממנו במתנה זו לאחר מיתה אף לר' יהודה ולדעת הפוסקים כמותו אין צריך בה מהיום הואיל ויש שם זמן וקנין שאף ר' יהודה לא נחלק עליו אלא בשטר שאין בו קנין אלא זכרון דברים שהיה בפניו בזמן פלוני שאמר לנו פלוני כתבו שטר לפלני שנתתי לו שדה פלני לאחר מיתה וכיוצא בזו שלדעת ר' יהודה אין הזמן בא בכאן אלא דרך זכרון אימתי נמסר להם עדות זו אבל כל שיש שם זמן וקנין אין צרך בהם למהיום כלל אף לדעת ר' יהודה או לדעת הגאונים שפסקו כמותו ולא סוף דבר שכתבו העדים תחלה ואקנייה ואח"כ וקנינא מיניה שהוא הלשון הברור שמספרין אז תחלה שהקנה לו ואח"כ מעידים שהם קנו ממנו כדרך שכותבין בשטרות יודעים אנו וכו' וקנו ממני ובסוף השטר כותבין וקנינא מיניה אלא אפילו כתבו תחלה וקנינא מיניה ואח"כ ואקנייה שהוא לשון שאינו ברור מ"מ קנין הוא:

5 הרבה מפרשים כתבו בסוגיא זו דברים שאינם מהם שכתבו שאף לדעת הפוסקים כר' יהודה כל שאין בה מהיום קנה לאחר מיתה ואין צרך למהיום אלא שלא יוכל לחזור ומהם שכתבו שאף בקנין צריך מהיום ואף בכל מיני הקנאה שבעולם כגון שאמר לו לך חזק וקני לאחר מיתה ולא אמרו לדעתם בהקנאה היאך אלא בסתם ר"ל שלא כתב בה לא מהיום ולא לאחר מיתה ואף חכמי הדורות שלפנינו נסכמים בזו והוא תמה גדול:

6 המשנה העשירית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ואמר על זה הכותב נכסיו לבנו לאחר מיתתו האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן הבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב מכר האב מכורים עד שימות האב מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה הניח תלושין הרי הם של יורשים אמר המאירי הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו ר"ל מהיום ולאחר מיתה האב אינו יכול למכור מכירה מוחלטת שהרי גוף הנכסים קנוי לבן מהיום כמו שביארנו למעלה ואין לאב בהם אלא קנין פירות והבן אינו יכול למכור גם כן מעכשו להעמידם ביד הלוקח מעכשו שהרי הן ברשות האב ויש לו בה קנין פירות כל ימי חייו מעתה מכרן האב הרי הם מכורין למה שיש לו בו והוא שעומדין ביד הלוקח עד שימות האב ואע"פ שמכירה מוחלטת מכר והלוקח ירד בה על דעת גוף ופירות לעמד בידו לעולם ונמצאת מכירה בטעות מ"מ המכר מכר למה שיש לו בו ונזקק עמו לדין על מה שאין לו בו ומכרו שכל המוכר דבר אע"פ שנמצא שמכר יותר ממה שלא היה בידו למכור מ"מ המכר מכר לענין מה שיש לו בה והאחר נזקק לו לדין על מה שמכר לו יותר ממה שלא היה לו בה ומ"מ כשימות האב הבן בא ומוציא מידם ואפילו מת הבן בחיי האב ולא הניח יורש שנמצא אביו יורש מן הדין ואח"כ מת האב והיורשין תובעין מצד האח שהלקוחות יכולות לומר כבר נעשה האב יורש משזכה בהם זכינו בהם אף אנו שהרי הוא מכרם לנו במוחלט וכבר הוחלטו בידו קודם לכן ומ"מ אם לא מכרם מכירה מוחלטת אלא מה שיש לו בהם ואח"כ מת הבן בחיי האב בלא יורש ונעשה האב יורש וזוכה בגוף הנכסים מכח נחלה משונה של בן ואח"כ מת האב הרי יורשיו מוציאים מידם ואין הלוקחים יכולים לומר כל זכות שתבא לידו מכר שאין אומרים מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו אלא במכר דבר שאינו שלו שנמצא שלא הקנהו כלום אבל זה כבר חל המכר על מה שמכר וזכות זו דבר אחר הוא ואינו ממין מה שמכר ואף מקצת גאונים הסכימו שאפילו פירט ואמר הריני מוכר כל זכות שתבא בה לידי או כל מה שאני עתיד לקנות בו או אפילו פירט ואמר שאם חס ושלום יפטר בנו בחייו בלא יורש ויבא הגוף לידו שהוא מוכר הכל אין זה כלום שזהו מה שאירש מאבא שאין בין מה שאירש מאבא למה שאירש מבני אלא שזו נחלה מתוקה וזו נחלה מבוהלת ויש חולקים בזו ולהם ראיה רמוזה בתלמוד המערב שבפרק הכותב בשמועת מכרה היא ומת הוא אלא שאין בה הכרח:

7 מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ומ"מ כשימות האב קנה לוקח ואין כאן טענה ממה שאירש מאבא הואיל והיה הגוף קנוי לו מעכשו הא בחיי האב מיהא אין הלוקח יורד בה כלל והאב תולש ומאכיל למי שירצה אלא שהלקוחות מוחין בידו שלא לקלקל בגוף הקרקע ואם מת האב והניח שם פירות תלושין הרי הם של יורשיו ואין הלקוחות זוכים בהם ויראה מכאן שהמחוברים זכה בהם הבן לאחר מיתת האב או הלוקחים ממנו והקשו עליה בגמ' ממה שאמרו שמין את המחובר ללוקח ר"ל ללוקח מן האב ואין הבן נוטלם אלא בדמיהם על פי השומא ופירשוה כאן בבנו כאן באחר שאם לא מכר האב מה שיש לו בה ר"ל קנין הפירות ומת האב הרי הבן זוכה בכל הפירות המחוברים ואין שאר היורשים נוטלין בהם כלום שדעתו של אב קרובה אצל בנו ומאחר שהגוף שלו מוחל לו הפירות המחוברים בה ואע"פ שדעתו מתרחקת בכך אצל שאר הבנים דרכו של אב לוותר החבל לבעל הדלי אבל כשמכר האב את זכותו והבן מוציא מיד הלוקח לא זכה בפירות המחוברים ויראה לי בשאין צריכים לקרקע וכך ראיתיה רמוזה בפירוש גאוני ספרד ואף הלוקח אינו יכול ליטלם הואיל ומחוברות הם אלא שמין אותם ר"ל כמה שוה הקרקע בפירות אלו וכמה נפחת שוויה בהעדר הפירות ממנה ונותן הבן ללוקח דמי תוספת שווי זה ומכאן למדו גאוני ספרד בפירושיהם במי שגרש את אשתו ויש לו בקרקע שלה פירות שאם הם תלושים הרי הם של בעל ואם הם מחברים שמין לו בהם על הדרך שביארנו שאין הבעל מוחל לאשתו אחר שהוא מגרשה ומ"מ אנו כתבנוה בדרך אחרת במסכת כתבות פרק נכסים:

8 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

9 זה שביארנו במכר הבן שהלוקח זוכה בהם לאחר מיתת האב לא סוף דבר שמת האב בחיי הבן וזכה הבן בנכסים ובשעה שזכה הוא זכו לוקחיו שבזו אף לדעת האומר קנין פירות כקנין הגוף כן שאין קנין פירות של אב יותר מקנין הגוף של בן וכמו שהאריכו גאוני ספרד בזו דרך פירוש בפירושיהם אלא אף במת הבן בחיי האב שלא הגיעו הנכסים ליד הבן מעולם קנה לוקח לאחר מיתת האב מפני שהוא במקום הבן לזכות תחתיו וטעם הדבר מפני שקנין פירות שהיה לאב בשעת מכירת הבן אינו כקנין הגוף שאלו היה כקנין הגוף היינו אומרים שבשעה שמכר הבן לא היה לו שום זכות אפילו בגוף וכשמת בחיי האב נמצא שלא הגיע לו מעולם שום זכות בנכסים אלו והיאך הלוקח זוכה במה שהמוכר לא זכה בו מעולם ולא עוד אלא שלדעת קצת אם היה בן לבן אינו יורש לדעת האומר קנין פירות כקנין הגוף אלא שאין נראה כן אלא הבן יורש והלה תובע דמיו ממנו ומחזיר לו כדין מה שאירש מאבא מכור לך שלא אמר כלום וצריך להחזיר הדמים ומ"מ אנו אין לנו בה שהרי אף הלוקח זכה בה מפני שקנין פירות אינו כקנין הגוף כמו שביארנו ואף לענין בכורים אמרו שהמוכר שדהו לפירות מביא ואינו קורא שקנין פירות אינו כקנין הגוף ואין יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי:

10 ושמא תאמר נכסי לך ואחריך לפלני בשאין ראשון ראוי לירשו ומת שני בחיי ראשון שאמרו יחזרו ליורשי ראשון לדעת רשב"ג שהלכה כמותו היה לנו לומר כדברי ר' שיחזרו ליורשיו נותן שהרי לראשון אין בהם אלא קנין הפירות ומשמת השני הוחלט הגוף למקומו ואע"פ שהיה לנו לומר יחזרו ליורשי שני על הדרך שאמרנו במכר הבן ומת בחיי האב שקנה לוקח אינו דומה שבנו זה שקנה לוקח הוא שהרי אמר לו מהיום ומאחר שקנין פירות אינו כקנין הגוף ממילא נתרוקן הקנין לבן אבל אחריך לא קנה השני כלום עד שימות הראשון ומשמת הוא קודם הראשון פקע זכותו לגמרי והיה לנו לומר לחזור ליורשי נותן שלא נסתלק זכותו מהם אחר שלא הגיעו ליד האחריך אחר שקנין פירות אינו כקנין הגוף וכן שאמרו נכסי לך ואחריך לפלני וירד הראשון ואכל ומכר אפילו גוף קרקע מה שמכר מכר ואין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם קנין פירות אינו כקנין הגוף היאך הראשון מוכר מה שאין הגוף קנוי לו מכירה מוחלטת תירצו בגמ' אחריך שאני כלומר אף לדעת האומר שקנין הפירות אינו כקנין הגוף מודה הוא במקום אחריך שלשון אחריך משמעו שלא הקנה לשני כלום עד שימות הראשון לא גוף ולא פירות ומעתה כל שמת שני בחיי ראשון אין ליורשיו בהם כלום אלא שיש מפרשים אותה דוקא כשיש שם שלישי כמו שכתבנו למעלה ואף לדעת זה אמה יכול לפרש קושיות הסוגיא יפה וכן משמעו שהקנה לראשון גוף ופירות ואע"פ שבעלמא קנין פירות אינו כקנין הגוף בזו הרי הוא כמי שהקנה הגוף והפירות בפירוש ומתוך כך אין לשני אלא מה ששייר ראשון וכן הנותן נסתלק מהם לגמרי ויראה לי הוא הדין אם אמר נכסי לפלני ואם ימות יחזרו לפלני ולא בא למעט אלא שאם אמר נכסי לך מהיום ולאחר מיתת ראשון או מעכשו ולאחר מיתת ראשון לא שייר לראשון אלא פירות ויחזרו ליורשי שני וכן בזו אין הראשון מוכר כלום ואם מכר השני מוציא מידם וכן מצאתיו לגאוני ספרד בפירושיהם וכן כתבו גדולי הפוסקים ויש חולקין לומר שאף באם ימות כן כמו שביארנו למעלה בשמועת סבתא: