מאירי על בבא בתרא ק׳

1 רבים שהיה להם דרך בשדה זה ואבד מקומה וביררו להם דרך באיזה מקום שבשדה בלא רשות בית דין מה שביררו ביררו אע"פ שלא החזיקו ואפילו נמצאת אח"כ מקום דרך שלהם ומ"מ יחיד שאבדה לו דרך בתוך שדה חברו אין לו רשות לברור אלא על ידי בית דין ואף בית דין אין נותנין לו אלא מן הצד או בקצרה כמו שיתבאר בכתבות פרק גזרות הואיל ואבדה לו ידו על התחתונה אלא שמ"מ אם הניחוהו להחזיק אין מסיקין אותו אלא בראיה וכן פסקו גדולי המחברים ומ"מ כל שלא אבדה להם דרך אין רשאין לעשות להם דרך שם ואפילו החזיקו אין חזקתם כלום לא נאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו אלא שהחזיקו ברשות בעלים אע"פ שנתגלה דעת הבעלים שלא כיוונו לכך הא כל שהחזיקו דרך גזלה אינו כלום:

2 כבר ביארנו במוכר שדה לחברו והלך בה לארכה ולרחבה שאין הלוך זה קונה לו כלום אבל אם מכר לו שביל של כרמים או של שדות וכיוצא בהם הואיל ועקר מקחו להלוך קנאן בהלוך וכמה שיעור רחב הדרך שהוא קונה בהלוך בכדי שיעבור בה ועל ראשו חבילה של זמורות ויתהפך בה מרוח זה שכנגדו ונמצא קונה כשיעור רחב המשאוי וכשיעור ארכו שהרי כשהוא מתהפך נמצא ארך המשאוי ברחב הדרך במה דברים אמורים בשאין אותו שביל מסויים במחיצות אבל אם היה מסויים במחיצות מכאן ומכאן אינו קונה על צד שיוכל להרוס במצרים אלא דרך הלוכו והוא שיגביה רגלו אחד ויניח רגלו האחר:

3 המשנה השמינית והיא חוזרת לענין שני אלא שנשנית שלא כסדר דרך היחיד ארבע אמות ודרך הרבים שש עשרה אמה דרך המלך אין לה שיעור ודרך הקבר אין לה שיעור והמעמד דייני צפורי אמרו בית ארבעת קבין אמר הר"ם מעמד מקום מתקבצין שם להספד וכבר ביארנו ממה שקדם משיחת בית קב וטעם שמה שלו לא הגיעו ולא יוכל להסיר הדרך ממנו לפי שיש בידינו עקר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו:

4 אמר המאירי דרך היחיד ארבע אמות ר"ל שאם מכר לחברו מקום לעשות שם דרך יחיד לעבור בו נותן לו ברחב ארבע אמות ואם מכר לו לעשות שם דרך הרבים נותנה ברחב שש עשרה אמה ואם מכר מקום כשיעור לדרך המלך הואיל ודרך המלך אין לה שיעור אף זו אין לה שיעור ועובר בה הלוקח בכל אכלוסין שעמו או שירצה אע"פ שמזיק הרבה ומ"מ אינו רשאי לפרוץ בתים אע"פ שהמלך רשאי בכך וגדולי המחברים כתבו בזו שהוא כמוכר דבר שאין מינו ידוע ולא הבנתי דבריהם וכן אם מכר מקום לעשות בו דרך לקבר ר"ל לעבור שם כשהולכין לבית הקברות אף זו אין לה שיעור אלא נכללה במכירה זו דרך לכל המלוין כמה שיהיו ואע"פ שמזיקין זריעותיו הרבה בדריסתם מכר לו מקום לעשות שם מעמד כשמוליכין את המת לבית הקברות נותן לו בית זריעת ארבעת קבין שהוא שני שלישי בית סאה ויש מפרשים מעמדות ומושבות כשהיו חוזרין מבית הקברות וכן עיקר:

5 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא חוץ מדרך היחיד שאע"פ שדרך היחיד ארבע אמות כל שמכר לו מקום לעשות לו שם דרך יחיד אינו חייב ליתן לו אלא בכדי שיעבור חמור ומשאו והוא רחב שתי אמות ומחצה ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא כך הם:

6 אע"פ שביארנו במוכר דרך היחיד שאינו נותן אלא שתי אמות ומחצה מ"מ כל שהוזכרה דרך היחיד סתם של ארבע אמות היא כמו שביארנו בדברים המפסיקין לפאה מעתה דרך שבין עיר לעיר שאין לאנשי עירות אחרות מדרס לשם אם מכר להם דרך מזו לזו נותן שמנה אמות רחב שאם יצא אחד מכאן ואחד מכאן יהא רחב ארבע לכל אחד ואחד:

7 דרך ערי מקלט שיעורן כדרך רשות הרבים ועושין אותן ברחב כפלים ר"ל ל"ב אמות שאם יזדמנו רבים מכאן ומכאן יהא הדרך מיומן להם:

8 בימי חכמי התלמוד היו בתי קברות ומקומות של מעמד והספד ידועים לכל משפחה ומשפחה מי שמכר דרך קברו או מקום קברו ומקום מעמדו שהיו עומדין בו אחר שהיו חוזרין מבית הקברות ובית הספדו ומת המוכר באין בני משפחה וקוברין אותו במקומו על כרחו של לוקח משום פגם משפחה והלה תובע את דמיו החוזרין לו וכן התבאר במסכת בכורות פרק יש בכור:

9 מעמד זה שהזכרנו הוא שכשהיו מוליכין את המת בבית הקברות עומדין כל הקרובים הן מחוייבי אבלות הן שאין מחוייבי אבלות במקום ידוע לאותה משפחה מיוחד להם לכך ושאר העם אומרין לפניהם קינות ומושיבין אותם שם והוא שאומרים להם שבו יקרים שבו ואחר שישבו אומרים דברים אחרים ויראה שבישיבתם היו אומרים דרשות ודברי כבושין ותוכחות וחוזרין ואומרין עמדו יקרים עמודו וחוזרין לומר קינות כבראשונה וחוזרין ומושיבין אותם וחוזרין לדברי כבושין וכן עד שישלימו שבע מעמדות ושבע מושבות ודבר זה אינו נעשה בפחות מעשרה קרובים כמו שהתבאר במסכת מגלה ואינו נעשה אלא בקרובים ואינו נעשה אלא ביום ראשון ואינו נעשה אלא בבית הקברות או סמוך לו ואינו נעשה אלא במקום שנהגו ואינו נעשה בשבת אפילו הוליכו את המת בבית הקברות ערב שבת בין השמשות ונשארו שם עמו או שהיה בית הקברות בתוך התחום וחזרו להם ביום שבת והוא ענין עיר הסמוכה לבית הקברות ומ"מ עושין מעמד אף לנשים וכן הספד אלא שאין מניחין מטתה ברחוב כמו שהתבאר במקומו ויש מפרשים ענין מעמדות ומושבות כשהיו חוזרין מבית הקברות וכן פירשנוהו בחבור התשובה וכן עיקר וכן מפרשים עמדו יקרים וכו' כלומר שילכו למקום אחר ולדבריהם יראה לי מיהא במקום אמר שבאותו שדה שהוא בית ארבעת קבין שאם לא כן מה הוא שיעור בית ארבעת קבין למעמד:

10 המשנה התשיעית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ואמר על זה המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר וכן המקבל מקום מחברו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש ופותח לתוכה שמנה כוכין שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדן והכוכין ארכן ארבע אמות ורומן שבע ורחבן שש ר' שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש על שמנה ופותח לתוכה שלשה עשר כוכין ארבע מכאן וארבע מכאן ושלשה מכנגדן ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלא המטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן רש"א ארבע לארבע רוחותיה רשב"ג אומר הכל לפי הסלע אמר הר"ם כוך הוא הקבר החופה גוף המת וזאת היא צורת המערה שזכר תנא קמא מזו הצורה יתבאר לך תאר המערה שזכר ר' שמעון ומאמר רשב"ג הכל לפי הסלע ר"ל קושי הארץ ורכותה כי אם קשה אין המקבל חייב לחפור אלא מערה קטנה והיא שש על ארבע כמו שציירנו ואם היא רפה יחפור מערה גדולה כמו שזכר ר' שמעון והלכה כתנא קמא:

11 אמר המאירי המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר וכן המקבל על עצמו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש וכו' פירוש ענין זה שהיה מנהגם בקברות שלהם שהיו עושין קברות משפחות משפחות בסלע בפני עצמו ואף המשפחות היו בוחרים בתי אבות שבה מערות מערות באותו סלע בית אב זה במערה זו ובית אב זה במערה זו וכן הרבה אלא שהסלע נבחר לכל בני משפחה והיה ענין המערה שהיו פותחין בצד אחד שבסלע וחופרין מערה וחופרין כוכין בשלש רוחות שבמערה לצד ימין הנכנס ולצד שמאלו וכן בצד שלישי שכנגד פני הנכנס ופיות הכוכין היו פתוחות אל המערה והיו מניחין ארון שהמת בתוכו בתוך הכוך וסותמים את פיו באבנים וסיד או במה שירצו ועושין המערה גדולה או קטנה כפי רצונם וכפי מה שרואה העושה רוב בני ביתו או מיעוטן שכוכין אלו היו עושין אותם כל אחד מהם ליקבר בהם הוא ובני ביתו ועושה בה כוכין כפי עומק ארך המערה וכפי מה שהוא משער לפי ענינה וכל אחת ממערות אלו נקראת קבר ועליה נאמר המוכר קברו ודרך קברו ומעתה בא וביאר במשנה זו שאם מכר לו מקום לעשות קבר בסתם עושה מערה על הדרך המשוער בכאן והוא שעושה תוכה של מערה ארבע אמות רוחב באורך שש ופירשוה בתוספתא שגבהה ארבע אמות ורחב הפתח שתי אמות ופותח בתוכה שמנה כוכין שלש מכאן ושלש מכאן ושתים מכנגדן והכוכין ארכן ארבע אמות בעומק ורומן שבעה טפחים ורחבן ששה טפחים ונמצא רחב הכוך אמה וסבת מה שאינו יכול לחפור בה כוכין אלו במנין זה מפני שצריך שיניח בין כוך וכוך ריוח אמה והרי שאורך הצד שש אמות צא מהם שלש לשלש כוכין ושתים לריוח שביניהם נשארה אמה וצריך שתפרנסה לקצות הצד ריוח חצי אמה לקצה זה וריוח חצי אמה לקצה האחר ועל דרך זה אתה מצייר בצד שכנגדו ומ"מ בצד שלישי שברוחב המערה אי אתה יכול אלא בשנים שהרי אין רחבה אלא ארבע אמות צא מהן שתים לשני כוכין ואמה ביניהם נשארה לך אמה שאתה צריך לפרנסה לריוח חצי אמה בקצה אחד וריוח חצי אמה בקצה האחר ומצד שנכנסין בו אין עושין כלל שהרי דרך שם נכנסין ופתח המערה רחב שתי אמות ולא נשארו בזויות אלו אלא אמה מימין ואמה משמאל ואין כאן מקום לכוכין: