מאירי על בבא בתרא קנ״ה

1 קטן שמכר אין מכירתו מכירה בקרקע כמו שיתבאר הרי שמכר ומת ובאו קרוביו וערערו לומר שקטן היה בשעה שמכר ואין להם עדים על כך אלא שאומרים אף כשמת קטן היה והרי בידינו לבדוק אין שומעין להם משתי סבות אחת מפני שהוא נוול והשנית שהסמנין עשויים להשתנות ואפשר שהיו לו סימנין ונשתנו לאחר מיתה עד שדומה עכשו שאין לו והילכך יתקיים השטר וחזקה על העדים שאין חותמין אלא אם כן ידעו שהוא גדול עד שיתברר בעדים אחרים שקטן היה לא נתקיים השטר אלא שקרוביו מודים שמכר וכתב שטר זה הואיל ואף הם טוענים מצד אחר שקטן היה הפסיד שהמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו נתקיים השטר אפילו היו היורשים מוחזקים וטוענים שהמוכר קטן היה הלקוחות מוציאין מידם חזקה אין העדים חותמים אא"כ ידעו שהוא גדול כמו שביארנו:

2 הקטן שאין לו אב יש צדדין שמכירתו מכירה ויש צדדין שאין מכירתו מכירה ואף משנעשה גדול אין הדרכים שוים בו אלא יש מהם שממכרו ממכר ויש מהם שאין ממכרו ממכר וכן יש בו חלוק בין מכירה למתנה ובין מכירת קרקעות למכירת מטלטלין וכיצד הם דינין אלו התבאר בחמישי של גיטין שאף במטלטלין עד בן שש אין מעשיו כלום ואינו רשאי להקנות לאחרים בשום פנים אפילו היה חריף כתינוקות של ירושלם בשעתה משגמרו לו שש שנים עד שיגדיל והוא לתינוק שלש עשרה שנה ויום אחד ולתינוקת שתים עשרה שנה ויום אחד הולכין אחר דעתו וחריפותו במשא ומתן ואם הוא כדאי מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין וכן מתנתו מתנה בין הרבה בין מועט בין מתנת בריא בין מתנת שכ"מ ופירשו בששי של כתבות ע' א' שדוקא כשאין לו אפטרופוס אבל יש לו אפטרופוס אין הקנאתו כלום אלא אם כן האפטרופוס רוצה לקיים הקנאתו וראשונן של גאונים חייבו לומר שהמתנה מועילה אף ביש לו אפטרופוס ואין נראה כן ואם היה לו אב ויש לקטן נכסים מצד אבי אמו ואין לו בהם אפטרופוס יראה לי שהאב נעשה לו אפטרופוס מן הסתם:

3 זה הקטן שביארנו עליו שמשאו ומתנו קיים במטלטלין כגון משש ולמעלה שהיה יודע בטיב משא ומתן ואין לו אפטרופוס אם טעה במקחו וממכרו פירשו בו בחמישי של גיטין וטעותו בכמה עד שתות כגדול ומתוך כך כתבו גדולי המחברים שדינו כגדול לכל עניני אונאה למחילה בפחות משתות ולחזרת אונאה בשתות ולבטול מקח ביתר משתות אלא שגדולי המפרשים חולקין לומר שאינם בדין מחילה וכעין מה שאמרו יתמי לאו בני מחילה נינהו:

4 גדולי המחברים חדשו בענין זה לומר שלא אמרו בקטן שהזכרנו שמקחו וממכרו קיים אלא כשמשך או משכו ממנו אבל אם נתן מעות אינו במי שפרע ומ"מ אחרים שנתנו לו מעות עומדים במי שפרע בחזרתם וכן דעתם שאם קנו מידו או שכרו ממנו מקום המטלטלין לא קנה הלוקח ויכול לחזור בו שאין קנינו ושכירות מקומו כלום וכן אם הוא לוקח מטלטלין מאחרים וקנו מיד האחרים או השכירו לו מקומם לא קנה עד שימשוך שאינו זוכה בקניות אלו ומביאים ראיה לסברא זו שהרי קטן אין חצרו או ארבע אמות זוכות לו כלל הואיל ונתרבו אצלו מדין שליחות ולא מדין ידו כמו שביארנו בראשון של מציעא ומעתה קטנה שנתרבה לה קנין חצרה מתורת ידה הואיל וחצרה קונה לה קונה מאחרים בקנין ובשכירות ומ"מ גדולי המפרשים חולקין לומר שכל שהכסף קונה בו הקנין קונה בו כמו שיראה במסכת גיטין ל"ט ב' במעשה ההוא דשדר ליה מרא כומתא וכו' וכן אם קנה הוא מאחרים קונה בקנין אבל אם השכיר הוא מקום הפירות אינו מועיל שהשכירות כמכר ואין לו צד מכר בקרקע כמו שיתבאר:

5 הגיע הקטן לפרקו והוא שלש עשרה ויום אחד לתינוק ושתים עשרה ויום אחד לתינוקת והביא שתי שערות אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה וכל משאו ומתנו קיים במטלטלין ואם לא הביא שתי שערות נידון עדין בקטן עד שיהא בן עשרים ויראו בו סימני סירוס או עד שיגיע לרוב שנותיו אע"פ שלא יראו בו סימני סירוס:

6 דברים אלו שכתבנו כלם במטלטלין הם אמורים ואין בהם חלוק בין נכסי עצמו לנכסים שבאו לו מירושת אביו אבל הקרקעות אינן בדין זה וכיצד הוא הדין בהם כל שלא הגיע לפרקו אין מעשיו בקרקע כלום אפילו היה חריף ביותר ואפילו הביא שתי שערות שאין שערות אלו סימן אלא שומא בעלמא ומ"מ כתבו גדולי המחברים שהקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק תעמוד בידו ואע"פ שאין מכירתו כלום שהקטן כמי שאינו לפנינו הוא וזכין לאדם שלא בפניו והרי המקנה זיכה לו ואין הדברים נראין ומ"מ גדולי המפרשים תמהו לשטתם שאם כן קנה מטלטלין ושכר את מקומם למה אמרו למעלה שלא קנה והרי המוכר זיכה לו המטלטלין על ידי השכירות ובכל מיני זכיה זכין לאדם שלא בפניו וזכה בשכירות מקומם ואע"פ שאין לו קנין חצר וארבע אמות לא אמרו אלא לענין מציאה ומ"מ נראין הדברים שאין מעשיו כלום בקרקע:

7 הגיע לפרקו והביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן מקחו מקח אבל ממכרו אם בנכסי עצמו שנפלו לו מאבי אמו או שקנה לו אפטרופוס שלו קיים ואם בנכסי אביו אינו קיים עד שיהא בן עשרים לא הביא שתי שערות הרי הוא כקטן עד שיהא בן עשרים ויראו בו סימני סירוס או שיגיע לרוב שנותיו אף בלא סמני סירוס שכל שאינו מביא שתי שערות אינו נעשה גדול אלא בעשרים ובסמני סירוס או ברוב שנותיו אף בלא סמני סירוס כמו שיתבאר במסכת נדה וסמני סירוס יתבארו במסכת נדה ובמסכת יבמות הגיע לפרקו והביא שתי שערות ואינו יודע בטיב משא ומתן אין ממכרו ממכר עד שידע בטיב משא ומתן לפי ראות עיני בית דינו או שיגיע לעשרים ואפילו בנכסי עצמו ואם הגיע לעשרים והביא שתי שערות או סמני סירוס ממכרו ממכר אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ואף בנכסי אביו ויש מפקפקין לומר שאם אינו יודע בטיב משא ומתן אין ממכרו ממכר לעולם ומ"מ ממה שאמרו ההוא פחות מבן עשרים וכו' אמרו ליה קרובים אכול תמרי ושדי קשייתא בי רבא וכו' יראה שלא תפש פחות מבן עשרים אלא להודיע שאין אנו צריכים לבקיאות משא ומתן אלא בפחות מבן עשרים ועוד יראה לי ראיה לדברינו שאם כדבריהם מה הוצרכו במקום אחר לומר שהשוטה אין ממכרו ממכר:

8 דברים אלו כלן במכירה אבל במתנה כל שהגיע לפרקו והביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן מתנתו קיימת אף בנכסי אביו בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע שאלו לא הגיע לו הנאה ממנו לא היה נותן לו אבל מכירה מתוך שדעתו קרובה אצל המעות שמא מוזיל ומוכר יש חולקים בזו לומר שלא אמרו מתנתו מתנה אלא בנכסי עצמו אבל בקרקע של אביו דוקא עד שיהא בן עשרים ומ"מ דוקא במתנת בריא אבל שכ"מ ודאי נותן שהרי מוריש הוא ומתנת שכ"מ כירושה היא ואין הדברים נראין שלא הוצרך לומר ומתנתו מתנה אלא במקום שאין ממכרו ממכר גאוני ספרד כתבו שזה שאמרו מתנתו מתנה פירושו בי"ג ויום אחד והביא שתי שערות אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן שאין צורך לבקיאות משא ומתן אלא במכירה אבל במתנה אין אדם טועה ליתן אלא למי שנהנה ממנו ודין נכסי עצמו ונכסי אביו כלם שוים הם לענין מתנה כל שאין ממכרו ממכר שמכר חוזר ומחזיר ליד הלוקח כל הפירות שאכל וכתבו הגאונים שאם הוציא הוצאות או נטע וזרע שמין לו ומחזיר השאר ומ"מ גדולי המחברים סוברים שאפילו קטן שמכר בנכסי אביו אם נעשה בן עשרים ולא מיחה אינו יכול לחזור כיון וקבל המעות ונשתמש הלוקח בקרקע רצה בממכרו ואף גדולי המגיהים מחלו להם בזו ואם כן הוא הדין בנכסי עצמו לכשנעשה בן שלש עשרה ולא יראה כן ומ"מ מודה אני לדבריהם בפחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו ונעשה בן עשרים הואיל ומ"מ גדול היה בשעת מכירה ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו מביאים סעד לדבריהם של גדולי המחברים ממה שאמרו בפרק איזהו נשך ס"ו ב' מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה דמחילה בטעות הויא מחילה במכר ואכיל לאו דוקא אלא אע"פ והם בעין וכן כתבוה חכמי צרפת ומ"מ לכשתעיין בה אין ממנה ראיה כל כך:

9 יש חולקים בקצת דברים שכתבנו ואף גדולי המפרשים שבצרפת פירשו שאין חלוק בין נכסי אביו לנכסי עצמו ובשניהם כל שהוא בן שלש עשרה והביא שערות ויודע במשא ומתן ממכרו ממכר ואם אינו יודע בטיב משא ומתן בשניהם עד שיהא בן עשרים וכן כתבוה קצת גאונים ואינו נראה כן ומאחר שאמר ובנכסי אביו וכו' משמע שיש חלוק בין נכסי אביו לנכסי עצמו:

10 הסריס אין ליבמתו זיקה עמו כלל ואינו חולץ ואינו מיבם ויבמתו מותרת לזר ופירוש דבר זה דוקא בסריס חמה שלא היתה לו שעת הכושר כלל כמו שיתבאר במקומו במסכת יבמות:

11 כל שהגיע לפרקו ולא נמצאו לו שתי שערות כשאנו בודקין בו מדקדקין הרבה בענינו ואם הוא כחוש מבריאין אותו ואם הוא שמן מכחישין אותו שסמנין אלו פעמים שמתגלים מחמת כחש ופעמים שמתגלים מחמת שומן:

12 כל שאנו צריכין לזמן הן שש למטלטלין ובחריף הן שלש עשרה שנה ויום אחד למטלטלין אף כשאינו חריף או למכירת קרקע ובחריף הן עשרים למכירת נכסי אביו בכלם צריך שיהא הזמן נשלם לגמרי ואפילו מכר ביום אחרון של זמן אינו כלום עד שיושלם וזהו שאמרו תוך זמן כלפני זמן ואע"פ שאמרו עליה מכללא איתמר כבר נפסקה למטה בהדיא תוך זמן כלפני זמן ושנה אחרונה כלה היא הקרויה תוך זמן:

13 הקטן אפילו היה חריף כמה אע"פ שממכרו ממכר במטלטלין אין עדותו עדות כלל שנאמר ועמדו שני האנשים אנשים ולא קטנים וכבר התבאר במקומו שבעדים הכתוב מדבר:

14 הגיע לפרקו ר"ל שלש עשרה ויום אחד גמורות ולא הביא שתי שערות הרי הוא קטן עד שיגיע לעשרים בסמני סרוס או לרוב שנותיו אף בלי סמני סרוס ועשרים אלו שכתבנו שהוא גדול בהם עם סמני סירוס ענינו משיכנס בשנת עשרים שלשים יום וגדולי המחברים כתבו עשרים פחות שלשים יום ולא יראה כן הגיע לפרקו והביא שתי שערות עדותו עדות למטלטלין אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן אבל לא בקרקעות עד שיהא בן עשרים ואף בבן עשרים אם הם פתאים ביותר ואינן מבינים בענינים אלו כלל הרי הם בכלל השוטים והכל לפי ראות עיני הדיינים: