מאירי על בבא בתרא ק״ע

1 כל שטר שהוא עשוי לקנות בגופו של שטר כגון שטר שהוא מקנה בו ואינו עשוי לראיה וכן גט אשה שעשוי לגרש בגופו של גט עקר ענינו בעדי מסירה אלא שתקנו בגט אשה עידי חתימה שמא ימותו עידי מסירה ונמצא הגט בידה כחרש הנשבר ומ"מ בדיעבד כשר אף בעדי מסירה ואע"פ שיש בו עדי חתימה צריך ליתן לה לכתחלה בפני שנים ומ"מ אם לא מסר בפני שנים או שנמצאו עדי מסירה פסולים כשר בעדי חתימה נמצאו עדי חתימה פסולים או אחד מהם קרוב או פסול אע"פ שמסרו בפני שנים כשרים פסול מפני שהוא מזוייף מתוכו וכן כל שהוזקקו לעדותן של אותם החתומים ונמצאת מזוייפת ומ"מ בחזקת קרקע כל שיש לו שטר וחזקה ונמצא שטרו פסול נידון בחזקה שהרי מ"מ טוען הוא טענת מכירה:

2 מי שהוציא שטר על חברו ואינו יכול לקיימו והלוה מודה לו שכתבו אלא שטוען עליו איזו טענה אם של פרעון אם של אמנה או כתב ללוות ולא לוה או ענין אחר הרי זה נאמן ואין אומרים מאחר שהודה שכתבו כבר נתקיים ואינו נאמן עוד בטענותיו אלא הואיל ולא נתקיים אלא מפיו נאמן ונשבע הסת על טענתו ומ"מ אם קיימו המלוה מצד אחר נתקיים והוא שאמרו מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו:

3 ושאר דברים הנאמרים בסוגיא זו מענין שנים אדוקים בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתו ולוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך וכן מענין שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה כבר כתבנוה במציעא פרק ראשון ושם ביארנו כל מה שצריך בביאורה ובפסק שלה:

4 כבר ידעת שהמלוה את חברו בעדים אין צריך לפרעו בעדים מ"מ אם אמר לו פרעתיך בפני פלני ופלני אומרים לו שיבאו ויעידו כדי לברר את דבריו ומ"מ אם הלכו להם או שבאו ואמרו שאינם זכורים בדבר נאמן שלא אמרו יבאו ויעידו אלא לברר את דבריו ומ"מ כתבו גדולי המפרשים שאם העידו בבריא שלא פרעו כגון שאמר הוא שפרעו בפניהם ביום פלני והם העידו בודאי שלא פרעו בפניהם באותו היום שהוחזק כפרן וחוזר ופורע ואף גדולי הפוסקים וראשוני הגאונים כך הלא שטתם ומקשים לעצמם ממה שאמרו בשבועות פרק הדיינין מ"א ב' ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלני ופלני אתו פלני ופלני ואמרו לא היו דברים מעולם ואמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה כלומר ולא הוחזק כפרן ואם כן קשיין אהדדי שהרי פסקנו שם כרבא ותירצו רבים שזו שבמסכת שבועות לא אמר בבריא שבפני אותם העדים פרעו והוא שדבר כמתמיה ולאו פרעתיך בפני פלני ופלני אבל זו שאמרה בבירור אם אמרו לא היו דברים מעולם חייב ויש מי שמפרש שזה אינו שהרי בכמה מקומות אומרים בתלמוד ולאו איתמר עלה וכו' וכיוצא בזה על דרך הבירור אלא שזו שבשבועות על העדים הוא אומר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' מפני שאף הוא לא אמר עליהם שהוזקקו לעדות אלא שאירע שבפניהם היה אבל כל שאומר שהוזקקו לעדות והכחישוהו הוחזק כפרן ופורע ואחר שכן זו של שבועות כשלא אמר עליהם שהזקיקם להעיד על כך וזו שבכאן כשאומר שהוא הזקיקם להעיד ואף כשנפרש אמר לה ולאו אדעתיה על הלוה אפשר לפרש שמאחר שלא הוזקקו לכך אף הוא אינו זכור מי הם הא אם אמרו שאין זכורים אין כאן חזקת כפרן וגדולי המפרשים כתבו בה שאף בלא הוזקקו אם אמרו לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן ומה שאמרו שם שלא הוחזק כפרן פירושו שאם חזר ואמר פרעתי אח"כ נאמן הא מ"מ חייב הוא עכשו לפרוע ואין נראה כן אלא עיקר הדברים שכל שאומר פרעתיך בפני פלני ופלני ובאו ואמרו לא היו דברים מעולם והוא עומד בדבריו וטוען שבפניהם היה אלא שאינם זכורים אינו נאמן וזו שבכאן כך היא אבל זו שבשבועות כשאומר אפשר שלא בפניהם היה אבל באמה פרעתיך ונאמן מגו דמצי אמר פרעתיך שלא בעדים שהרי אין צריך לפרעו בעדים:

5 המשנה השביעית והיא חוזרת לענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר אמר ר' יהודה נמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים אמר ר' יוסי וכן יפה לו שלא ירע כחו של זה אמר הר"ם ואל ירע כחו של זה הוא רומז אל המלוה לפי שיהיה זמן חובו מוקדם וישוב עתה מאוחר וענין הנזק בזה ידוע והוא שלא יטרוף מן הלקוחות אלא מזמן השטר השני והלכה כר' יוסי וכותבין שובר על איזה ענין שיהיה:

6 אמר המאירי מי שפרע מקצת חובו ואינם נסכמים להשליש את השטר ואף זה אינו יכול לפרעו עד שיהא הלה יכול לכופו בנשאר ר' יהודה אומר יחליף ר"ל שיכתוב לו שטר מן הנשאר ויקרע את הראשון ונמצא מפסיד מלוה זכות קדימתו שהרי אין כותב לו שטר שני אלא מהיום ר' יוסי אומר יכתוב שובר על מה שפרעו ויהא שטר הראשון מונח בידו עד שיפרע הנשאר אמר ר' יהודה אם כן נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים אמר ר' יוסי וכן יפה ולא שירע כחו של זה יאבד זכות קדימתו:

7 זהו ביאור המשנה והלכה כר' יוסי ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא כך הם:

8 למדת ממשנתנו שאם הסכימו להחליף אין כותבין לו מזמן ראשון אפילו ב"ד ואין צריך לומר עדים אלא מזמן השני שאם כן לא היה לו לר' יוסי לומר וכן יפה ולא ירע כחו של זה שהרי אפשר שיחליף ולא ירע כחו כגון שיכתבו לו מזמן ראשון אלא הלכה שאין כותבין לו אלא מזמן שני לא עדים ולא ב"ד ויש חולקין בב"ד לומר שב"ד כותבין להם מזמן ראשון אבל לא עדים וזו היא שטת גדולי המחברים ולדבריהם זה שאמר ר' יוסי וכן יפה וכו' ולא אמר שיחליפו לו ב"ד מזמן ראשון לא אמרה אלא שיכוף לפרעו בכך ר"ל שיהא מתירא על שוברו וישתדל לפרעו או שמא אין ב"ד מזדמן וכן כתבוה חכמי הדורות שלפנינו ויש חולקים לומר שאף עדים כותבין מזמן ראשון ואע"פ שעשו עדים שליחותם חוזרין ועושים ולא יראה כן שהרי נחלקו בה ר' יהודה ור' יוסי בבריתא ר' יהודה אומר היה נושה בחברו אלף זוז ופרע לו מהם חמש מאות עדים מקרעין וכותבין לו אחר מזמן ראשון ור' יוסי אומר יכתוב שובר כדי שיגבה מזמן ראשון וודאי הלכה כר' יוסי מ"מ כל שנסכם המלוה להחליף מזמן שני עדים כותבין לו על כרח הלוה ואין כאן חזרת שליחות הואיל וראו הפרעון ואין לחוש שמא עשה לו שובר מאותו שטר כמו שיתבאר למטה וכן כל שנתברר לעדים שנשרף שטרו הראשון חוזרין וכותבין לו מזמן ראשון אפילו כמה שטרות זו אחר זו שאין זו שליחות לחדש שעבוד מחדש ולא אמרו אין כותבין שני שטרות על שדה אחת אלא כשהשטר הראשון קיים או שלא נתבררה אבדתו:

9 במה דברים אמורים בשטר מתנה או מכר שאין בו אחריות שאע"פ שעשו שליחותם חוזרין ועושין במקום שאין שם פסידת לקוחות אבל בשטר שיש בו אחריות אין חוזרין לשליחותם אלא הולכים ומעידין לב"ד וב"ד כותבין לו וכן בשטרי הלואה כמו שכתבנו למעלה כמו שביארנו בקמא בענין השורף שטרותיו של חברו: