1זה שביארנו שהקונה שלשה אילנות בתוך שדה חברו יש לו קרקע אין הדבר מוחלט לומר כן בכל הצדדין אלא בתנאים ידועים כיצד צריך שיהא בין כל אילן ואילן מארבע אמות עד שש עשרה היה בדניהם פחות מארבע אמות או יתר על שש עשרה לא קנה קרקע ולא אילנות שביניהם ואם יבשו או נקצצו הולך לו בפחי נפש וכשהוא מודד דבר זה מודד ממקום רחב שבו והוא העיקר הסמוך לארץ ודבר זה בפחות מארבע מחמת שרצופים הם יותר מדאי וביתר משש עשרה שמפזרין הם אין נקראין בה שדה אילן ואע"פ ששלשה אילנות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילם ונמצא שבור זה שלשים ושתים אמה לכל אילן שש עשרה לכל רוח אין זו דומה לה שהרי שלשה אילנות בבית סאה הדבר תלוי במשיכת השרשים תחת הקרקע ויניקתם אבל לוקח אילנות אין הדבר תלוי בכך אלא בתחום שעל הקרקע שהרי הנוטע אילן סמוך לשדה חברו לא הצריכוהו להרחיק אלא ארבע אמות כדי עבודת הכרם כמו שהתבאר ואע"פ שהשרשים יונקים משדה חברו וכן צריך שיהא לוקח שלשתם כאחד אבל אם לקחם זה אחר זה אין לו קרקע ולא אילנות שביניהם וכן צריך שיהו שלשה האילנות עומדים כחצובא כל אחד כנגד אויר השנים כצורת הסגול שאין ריוח שביניהם ראוי לזריעה שהרי אין בקר וכליו ראויים לעבור שם ומתוך כך בטל הקרקע אצל האילנות אבל אם היו עומדין כשורה רצופין זה לזה לא קנה קרקע:2מכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר או שנים בתוך שלו ואחד בתוך חברו שהיה האילן שלו או שאמת המים מפסקת ביניהם או רשות הרבים או סדן של דקל כל אלו ספק ולא קנה קרקע הא כל שהם עומדים כצורה שהזכרנו ויש ביניהם כשיעור שהזכרנו ושלקחן כאחד ושלא היו שם אחד מן הספקות שהזכרנו קנה קרקע וכל אילנות שבין שלשה אלו אפילו היה ארז ביניהם ואין צריך לומר אם יצא שם אח"כ ואפילו לא לקח אלא שלשה נטיעות קטנות או אפילו שלשה בדי אילן וכגון שהיה שרש אחד שהוציא שלשה בדים רחוקים זה מזה מארבע עד שש עשרה ויש מפרשים ששייר הוא את האילן לפניו ר"ל שמכר לו משלשה אילנות בד מכל אחד ואחד ושייר גוף האילן לעצמו ואין הדברים נראין שכל שמשייר גוף האילן אף הקרקע הוא משייר אבל אם לקח עצים הפחותים שאין ראויים לכלום כגון היזמי והיגי אפילו במקומות שגדלים ביותר עד שנעשים כצורת אילנות אע"פ שהם ארכות ואין ראוי לזרוע ביניהם אין אומר שיהא הקרקע בטל אצל האילנות הואיל ואינם חשובים ולא קנה קרקע:3כל שנוטע כרמו והרחיק שורותיה זו מזו שמנה אמות חוץ ממקום הגפנים עצמן הרי הן מובדלות זו מזו ואין זה נקרא כרם אחד אלא כל שורה נחשבת בפני עצמה ומרחיק ששה טפחים מן השורה ומביא זרע לשם קירב שורותיה זו לזו בפחות מארבע אמות אין זה כרם אלא הרי הן כגפן אחת ומרחיק ששה טפחים לכל רוח וזורע בד"א בשתי שורות שכל שיש שם שתי שורות כל אחת משלשה גפנים וביניהם מארבע עד שמנה נקרא כרם ויש חולקים שלא ליתן שיעור בשורה עצמה בין גפן לגפן כלל אלא כל שיש שם שלשה גפנים נקרא כרם ואין נראה כן אבל אם היו שלש שורות אע"פ שאין ביניהם אלא פחות מארבע הרי זה כרם ורואין את האמצעית כאלו אינה ואין אומרים כן אלא בין השורות אבל בשורה עצמה לא היה בין השורות מארבע אמות עד שמנה הרי אלו כרם וצריך להרחיק ארבע אמות מכל צד מעיקרי הגפנים זה שהרחיק בין שורה ושורה שמנה אמות שהזכרנו לזרוע בנתים ברחוק ששה טפחים צריך שיהא הופך את הגפנים לאחוריהם שלא יסתבכו על הזרעים ולשנה אחרת הופכן לאותו צד שזרע עכשו וזורע במקום שהפכן אשתקד וכן כמה שירצה:4כבר ידעת שאין נקרא כרם אלא שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב ושיהא בין גפן לגפן מארבע עד שמנה וכן שתי שורות זו בצד זו נקראות כרם אם היו שלשה גפנים בכל שורה ושורה וביניהם מארבע עד שמנה הרי שהיתה אחת כנגד אחת ואחת יוצאה זנב והרכיב אחת עם כל אחת מן השנים ראשה האחד בגפן וראשה אחד בארץ אם יש בין שרש הגפן הישן לשרש המורכב המונח בארץ ארבע אמות הרי הם נחשבים כשנים והרי זה כרם ומהיכן מודדין מפקק השני הסמוך לארץ היתה אחת כנגד אחת ואחת יוצאה זנב והבריך כל גפן וגפן והוא שכפף אמצעיתם והוציא ראשיהם לצד אחר עד שכשיפסיק באמצעיתם יחזרו לשתים ועקריהם נראין ר"ל שהושרשו השרשה הראויה כל שיש ביניהם מארבע אמות עד שמנה מצטרפין לחשבון שתים כנגד שתים אע"פ שלא הופסקו עדין:5זה שפסקנו בכרם מארבע אמות עד שמנה ולענין מקח וממכר פסקנו מארבע עד שש עשרה יראה הטעם שבכרם אין צריכה הרחקה כל כך כאילנות ולדעת זה אומר אני שכרם אף במקח וממכר משערין כן ויש חולקין ופוסקים אף בכלאים מארבע ועד שש עשרה ואין נראה כן:6המשנה השביעית והיא גם כן מענין החלק הראשון ואמר על זה המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים מכר את הרגלים מכר את הראש מכר את הקנה מכר את הכבד מכר את הכבד מכר את הקנה אמר הר"ם בהמה גסה הבקר בלבד:7אמר המאירי המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים וכל שכן שאם מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה והיא הריאה עם האמות והאונות והלב לא מכר את הכבד וכל שכן שאם מכר את הכבד לא מכר את הקנה אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים אבל מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה מכר את הכבד אבל מכר את הכבד לא מכר את הקנה ופירשו בתוספתא שדברים אלו כלן במקום שאין שם מנהג אבל מקומות שיש להם מנהגות ידועים בענינים אלו הולכין אחר המנהג וכן בכלן:8זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:9המשנה השמינית והכונה לבאר ענין החלק השני במקח שנמצא בו צד אונאה או טעות על איזה צד יכולין לחזור ועל איזה צד אין יכולין לחזור ואמר על זה ארבע מדות במוכרין מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אין אחד מהם יכול לחזור בו שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית עצים של זית ונמצאו של שקמה של שקמה ונמצאת של זית יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהם אמר הר"ם שחמתית חטים אדומים והטעם בזה כי כשיהיו רעות ואמר לו הלוקח אני מתרצה בו ואין המוכר יכול להחזירם אבל חומץ ונמצא יין יין ונמצא חומץ יש לכל אחד מהם לחזור בו לפי שיש בני אדם שרוצים ביין יותר מחומץ ואפשר שיהיה המוכר יצטרך לחומץ ולא יצטרך ליין:10אמר המאירי ארבע מדות במוכרין ר"ל שחזרתם מצויה על ארבעה פנים האחת שהלוקח יכול לחזור ולא מוכר והשנית שהמוכר יכול לחזור ולא לוקח השלישית שאין אחד מהם יכול לחזור הרביעית ששניהם יכולים לחזור וכבר ידעת מה שכתבנו בפרק הזהב שדיני האונאה חלוקים על שלשה פנים שהאחד נקרא מחילה והוא פחות משתות והשני נקרא חזרת האונאה והוא השתות המצומצם והשלישי נקרא בטול מקח והוא היתר משתות וכן שאר דינין הכתובים שם בעניני האונאות וכן ביארנו שם שמקח טעות אינו בדין אונאה ומשנה זו היא שנויה באונאה יתר משתות ושבשתות ושבפחות משתות וכן הוזכר בה דין מקח טעות בחלק האחרון שנאמר עליו ששניהם יכולים לחזור בהן ואע"פ שיש כאן שנוי השם בין יפות לרעות והיה לנו לומר מקח טעות שהרי יפות התנה ורעות מכר יפות ורעות אין בהם צד מקח טעות שכל הדברים יפים כשתעריכם אצל רעות מהן וכן הם רעות כשתעריכם אצל יפות מהם ואין הענין חוזר אלא לאונאת דמים וחזר הדין לדין אונאה לימחל בפחות משתות ולהחזיר אונאה בשתות מצומצם וליבטל מקח ביתר בשתות ואמר עכשו שאם התנה לו ביפות ומתוך שהתנה לו ביפות נתן לו זה דמי יפות ונמצאו רעות עד שיש בדמיהן אונאה ביתר משתות הלוקח יכול לחזור בו שהוא המתאונה ואפילו היה המוכר רוצה להחזיר לו אונאתו אינו מקבלה על כרחו ומ"מ אם הלוקח רוצה באונאתו ואינו תובעה כלל ואח"כ הוקרה אין המוכר יכול לחזור הא אם הלוקח היה תובע אונאתו אף המוכר אומר לו או מחול או בטל המקח רעות ונמצאו יפות כגון שהיה הלוקח מחזר על לקיחת חטים ומצאו זה ואמר לו שיש לו חטים וראה ממנו שהוא תובען בדמים קלים ואומר לו יש לי חטים רעות שאני נותן לך בדמים אלו ונתן לו ונמצאו יפות עד שיש בדמיהן אונאה למוכר ביתר משתות המוכר יכול לחזור שהוא המתאונה ואפילו היה הלוקח רוצה להחזיר אונאתו אינו מקבלה בעל כרחו ומ"מ אם המוכר רוצה באונאתו ואינו תובעה ואח"כ הוזלה אין הלוקח יכול לחזור ואלו רצה התנא לקצר את דבריו היה יכול לכלול שתי חלוקות אלו באחת ולומר המתאונה יכול לחזור ולא המאונה אלא שרוב חלוקות עשויות על ארבעה פנים וכן שרצה להזכיר חלוקה במוכר וחלוקה בלוקח:11רעות ונמצאו רעות כלומר שהתנה לפי ערך הדמים למכור לו רעות ונמצאו יותר רעות ממה שאמר עד שיש כאן אונאה או בשתות או בפחות וכן ביפות ונמצאו יפות אין אחד מהם יכול לחזור לא מוכר אם הוקרו ולא לוקח אם הוזלו אלא אם פחות משתות נמחל אם שתות מצומצם המתאונה מכריח את חברו להחזיר לו אונאתו ואפילו נתיקרה או הוזלה עד שחזרה האונאה על ראש המאונה שהכל הולך אחר שעת המכר אבל אם הזכיר לו שם פרטי ונשתנה השם כגון שקבל עליו למכור לו שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שכל אלו אצל מכירה מינין חלוקין הם אע"פ שהם מין אחד אצל תרומה ואין צריך לומר אם נשתנה המין מכל וכל כגון חטים בשעורים ועצי זית בשל שקמה כל אלו מקח טעות הם ושניהם יכולין לחזור אף בפחות משתות ואפילו לא היתה שם אונאה כלל ושערכו של זה כערכו של זה כל שאחד מהם שמחזיק עצמו במתאונה על אותה מכירה ושרוצה באחר חוזר ואין זה כדין מכר לו ונמצא בו מום שבזו אותו דבר שהתנה מכר לו והאונאה ללוקח וכל שמקבל מומו רשאי הא אחר שרצה ליתן פחת מומו אין זה מקבל על כרחו ומ"מ אם זה תובע פחת מומו הלה אומר לו או מחול או בטל מקח:12זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
