מאירי על בבא בתרא ק״ב

1 מצא שלשה וכלם מוטלים כדרך הנקברים יש לחוש על שכונת קברות ואם מצאם קבורים על דרך קברי ישראל וכשיעור המיוחד לכך אם בארך אם ברחב אסור לפנותם ואם לאו מותר לפנותם שכל שמצאם רצופים ובפחות מכשיעור יש להם תפישה ואין להם שכונת קברות לאסור את פנויין שלא נקברו שם אלא על ידי הדחק ועל מנת לפנותם היום ומחר ולא קנו מקומם כיצד יראה לפי מה שפסקנו שאם מצא שלשתם עד ארבע אמות מתחלת הראשון לתחלת האחרון או חמש מתחלת הראשון לסוף האחרון זהו ארך המערה ובית הקברות קבוע היה שאם מצא שנים בתוך ארבע ואחד שאינו רצוף להם אלא מושכב בצד האחר אומדין שהשנים שמצא רצופים הם הם שנקברו ברחב המערה וזה שנקבר בצד האחר נקבר בארך המערה ולא נזדמן לו לקבור עוד באורך ובודק ממקום שאומדין בו שהוא שפת הקצה הפנימי של מערה והוא ממקום שאחורי המת האחרון כלפי חוץ שמנה עשרה אמה שש של מערה זו ושש של חצר ושש של מערה שכנגדה על הדרך שביארנו ואם לא מצא שם מת אחר מטהרין מאותם שמנה עשרה שבדק מה שמתחום המתים ואילך ויש מפרשים שממקום חיצון מתחילין לבדוק אותם שמנה עשרה ולא יראה כן שאם כן למה בודק... אלא שנים עשר מצא אחד בסוף שמנה עשרה בודק שמנה עשרה אחרות שמאחר שמצא שלשה באותה השכונה רגלים לדבר שזו גם כן שכונת קברות שאלו מצאו תחלה קודם שמצא השלשה לא היה כאן רגלים לדבר והיה נוטל זה הנמצא עכשו ואת תפישתו אבל מאחר שמצא שלשה באותן הסביבות חוששין אף בזה לשכונת קברות ומ"מ דוקא שמצאו חוץ לתחום שמנה עשרה שאם בתוך התחום הרי ראוי לומר שמשכונת מערה זו היא שהרי המערה יש לה אחרת כנגדה כמו שביארנו ולמה יבדוק שכונה אחרת ומה שאמרו במסכת זו מארבע אמות עד שמנה וכן בודק עשרים אמה יראה לי שאינו מסכים להלכה ומ"מ גדולי המחברים הביאוה כפשטה ופירשוה שיש בין כל אחד ואחד ארבע אמות או יותר ופחות משמנה וכשיעור זה אנו חוששין לשכונת קברות ולשיטת הסוגיא היה להם לפרש בין ראשון לשלישי מפני שזה התנא סובר שהמערה ארבע על שמנה ר"ל רוחב ארבע בארך שמנה ואף הוא סובר ששלשה נקברים ברוחב ארבע שלש אמות לשלשה כוכים ושני טפחים בין כוך לכוך וטפח וטפח לזויות ולפי חשבון זה ששה נקברים בכותל הארוך של שמנה אמות וכשמצא שלשה בתוך ארבע אמות שמא זהו רחבה של מערה וכשמצאן תוך שמנה שמא זהו ארכה של מערה וקבר בשלשה כוכין והשלשה האחרים נתמלאו עפר ומ"מ שכונה קברות יש כאן וכן היה להם לפרש בבדיקת עשרים מה שהוצרכו בגמר' לתקן בה שלדעת רבנן אינן אלא שמנה עשרה אא"כ בודק באלכסון ולדעת זה התנא הם כ"ב שמנה של אורך המערה ושמנה של מערה שכנגדה ושש של חצר אא"כ הקברות קטנים של נפלים אלא שיראה שכל זה שלא כהלכה נאמר ולפי חשבון משנתנו הכוכין כמו שכתבנו:

2 וענין כרם הנטוע על פחות מארבע אמות שהוזכר כאן כבר ביארנו ענינה בפרק הספינה:

3 ונשלם הפרק ת"ל:

4 האומר לחברו בית כור וכו' כונת הפרק להשלים עניני הדינין הנאמרים בדיני המכירות שכבר התבאר רוב ענינם בשלשת הפרקים הקודמים ר"ל הבית והספינה והפירות ועל צד השלמת אלו הענינים יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון במוכר שיעור קרקע לחברו ולא שימכור קרקע זה בפרט אלא שימכור לו בסתם בית כור עפר או שיעור אחר ויש שם מקומות שאין ראויים לזריעה או שהם נראים כמקומות חלוקים בפני עצמם אע"פ שראויין לזריעה על איזה צד יש לו לקבלם ועל איזה צד אין לו לקבלם השני בשהתנה לו שיעור ידוע בסתם ומדד לו ונמצא חסר מעט או יתר מעט על איזה צד צריכים להחזיר זה לזה ועל איזה צד אין מחזירין זה לזה כלום וכשמחזירין אם מחזירין קרקע או מעות השלישי במי שמכר חצי שדה פלוני ולא ציין לו באיזה צד כיצד הם חולקין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם:

5 והמשנה הראשונה אמנם תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה פחות מכן נמדדין עמה אם אמר לו כבית כור עפר אני מוכר לך אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים או סלעים גבוהים יותר מעשרה טפחים הרי אלו נמדדין עמה אמר הר"ם נמדדין הוא שימוד גב ההר וקרקע הנקע כשהיא פחותה מעשרה טפחים ויחשב בכלל מדת בית כור חמשה ושבעים אלף אמה:

6 אמר המאירי האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך ר"ל בסתם ולא בית כור פלני או שיש לי במקום פלני ובמצר פלני אלא בית כור מבתי כורים שיש לי בבקעה פלנית או בסתם ואע"פ שהמוכר צריך לסיים את ממכרו פירושו שאם אמר לחברו כל מה שבבית זה אני מוכר לך או כל מה שבשק זה או בתיבה זו אפילו נתרצה לו ומשך אינו קנוי שלא סמכה דעתו אם היה שם כלום אם לאו ואם מלא תבן או עפר או דברים אחרים וכיוצא בזה במטלטלין וכן בקרקעות אם אמר קרקע מנכסי או כל נכסי חוץ ממקצתן אבל כל שאמר כל נכסי או כל שדותי או שדות אני מוכר לך או שדה אני מוכר לך או בית אני מוכר לך או חצי שדה כל אלו וכיוצא בהם נמכרו לפי ענינם שאם אמר שדות אין פחות משנים ואם אמר שדה נותן הפחות מאותם שיש לו וכן כיוצא בזה כמו שיתבאר מעתה אף כשמוכר בית כור סתם אין זה בכלל מוכר דבר שאינו מסויים וסתם דבר זה הוא במי שיש לו בקעה גדולה ומוכרה בית כור בית כור לכמה לוקחים ומכרו לזה וכשבא למדוד לו היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה ופירשו בגמ' אפילו לא היו הנקעים מלאים מים שהם ראויים לזריעה קצת מפני שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ויראה כשנים או שלשה מקומות ולפיכך אין נמדדין עמה ופירשו חכמי הצרפתים שלא סוף דבר שישלים לו בית כור מלבד אותם הנקעים הא כל שהשלים לו בית כור אין מקפידין על הנקעים שבנתים שאם כן הרי עדין נראה כשנים ושלשה מקומות אלא כך הוא הענין אין נמדדין עמה ויש לו להתחיל במדידתו מצד הנקעים עד שלא יהו הנקעים באמצע השדה ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו פירשו שאין נמדדין עמה ר"ל שאין נכללים בכלל המכר ויש לו להשלים בית כור לבד הנקעים הא כל שהשלים אין קפידא בנקעים שבאמצע ולא נאמר קפידא במה שנראה כשנים ושלשה מקומות הואיל ואינו צריך לחרוש ולזרוע לשם שהרי הושלם בית כורו מצד אחר ואף הם פירשו שאותם הנקעים הם של מוכר וכן כתבוה גדולי ספרד בפירושיהם בסוגיא זו וכן גדולי המפרשים וחדשו לומר לפי שטתם שאח"כ כופין את הלוקח ליקח ואת המוכר למכור על הדרך שאמרו ביתר מרובע כמו שיתבאר ומ"מ לגדולי המחברים ראיתי שהם מפרשים כשיטה זו אלא שמפרשים שאותם הנקעים הם של לוקח ובלא דמים פחות מכן ר"ל מעומק עשרה או גובה עשרה נמדדין עמה ואם אמר לו כבית כור עפר אפילו היו שם נקעים או סלעים בעומק עשרה או בגובה עשרה הרי אלו נמדדין עמה ופרשו חכמי הצרפתים שלא נאמר דין זה אלא כשאמר לו בית כור עפר שמלת עפר מורה על מקום הראוי לזריעה אבל אמר בית כור סתם אפילו כלו מלא נקעים או סלעים הגיעו ורוחב הנקעים לא התבאר במשנה זו ויראה שאין צרך בה לשום שיעור וחכמי הצרפתים פירשו בה שיעור שלשה טפחים ובתלמוד המערב נחלקו בה אחד אומר עד עשרה ואחד אומר עד ארבע אמות ונראה לפסוק עד עשרה שיהא ארכן ורחבן כעמקן:

7 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא אלא שבפחות מעשרה שנמדדין עמה יש בגמ' קצת תנאים כמו שיתבאר ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' לביאור תנאים אלו עם מה שנתגלגל בה מצד אחר אלו הם: