מאירי על בבא בתרא קס״ה

1 המקדש את האשה על מנת שהוא כהן ונמצא לוי או על מנת שהוא עשיר ונמצא עני אינה מקודשת ואפילו הטעה לשבח כגון שאמר על מנת שהוא עני ונמצא עשיר אינה מקדשת כל שהטעה מ"מ אינה מקדשת:

2 האשה שאמרה לשלוחה התקבל לי גיטי במקום פלני והלך וקבלו לה במקום אחר אינו גט שאין זה מראה מקום לבד אלא קפידא גמורה וכן האיש שאמר לשלוחו תן גט זה לאשתי במקום פלני ונתנו במקום אחר אינו גט ומ"מ אם אמר הרי היא במקום פלני ונתנו לה במקום אחר כשר שזה ודאי אינו אלא כמראה מקום:

3 עד אחד חתום בשטר ועד אחד על פה מעיד כמעשה השטר ועל הלואת מנה שבה הרי אלו מצטרפין ואפילו היה עד שבכתב מעיד על אחד בשבת ושבעל פה על שני בשבת שאין הלכה כדברי האומר אין עדותם מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד אלא כר' יהושע בן קרחה שאפילו הלואה אחר הלואה והלואה אחר הודאה מצטרפין על הדרכים שביארנו בסנהדרין ואין צריך לומר שהודאה אחר הודאה והודאה אחר הלואה שאפשר שאין הכחשה ביניהם שהם מצטרפין בין שניהם על פה בין אחד מהם בשטר ואחד מהם על פה ואע"פ שזה שבשטר מעיד על אחריות נכסים וזה שבעל פה אינו מעיד אלא על בני חרי מצטרפים הם מ"מ להגבות מבני חרי כמלוה על פה אבל לא להיות כשטר לענין משעבדי שכל שאין בשטר אלא עד אחד אין לו קול והוא שכתבו גדולי המחברים שאם אמר זה שלא כתב עדותו קניתי מידו על דבר זה ולא שאל ממני לכתוב שניהם מצטרפין לעשות המלוה מלוה בשטר ואין יכול לומר פרעתי כלומר אבל לא לגבות ממשעבדי וחכמי הצרפתים כתבוה אף לענין היותה נדונת כשטר ואין הדברים כלום וכל שכן אם היה עד אחד בכתב הודאה שאין שם אחריות ושאין העד מדבר אלא בלשון יחידי שבפניו הלוה פלני לפלני מנה ועד אחד שבעל פה מצטרף עמו שהרי הם עדות אחת יותר מעד שבשטר העשוי בלשון שנים ואין שם חתום אלא אחד אע"פ שעד שני מצטרף עמו ומ"מ אף בזה מצטרף לענין בני חרי ומ"מ עד אחד בכתב ואין שם צירוף עד שבעל פה אם הוא בלשון יחיד יראה שהוא מחוייב שבועה כעדות על פה אבל אם היה השטר כתוב בלשון שנים ולא היה שם חתום אלא אחד אין כאן חיוב שבועה כלל ואם היו שם שנים חתומים ולא נתקיים אלא האחד יראה שזה בא לחייב שבועה והוא שאמרו בתלמוד המערב שבכתבות פרק שני עד אחד בכתב מהו לזקקו לשבועה וכי עד אחד בכתב כלום הוא לא צריכא בשהיו שנים אחד יכול לקיים ואחד אין יכול לקיים ולמדנו מכאן שכגון זה נשבע ויש מפרשים שזו שאמרו שם שמצטרפין כגון זו היא אבל עד אחד חתום בשטר העשוי בלשון שנים אינו כלום אף לענין צירוף עם אותו שבעל פה הואיל ולענין שבועה אינו כלום וכן נראה לי ואף כן היא שנויה בתלמוד המערב בכתובות פרק שני בפירוש ושמא תאמר אם כן מה הוצרך אמימר בסוגיא זו לומר כשהקשו לו ממשנתנו לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי היה לו לומר שמשנתנו בעד אחד חתום בשטר שהוא עשוי בלשון שנים שאינו כלום אפשר שזו לא הוצרכה כלל:

4 וגדולי המחברים כתבו עד אחד חתום בשטר ואמר ליה פרעתי מתוך שאין יכול לישבע משלם מפני שהם מדמים אותה לדין נסכא דר' אבא כלומר לישלם ליכא תרי סהדי שאלו היו שנים לא היה יכול לטעון פרעתי נפטריה איכא חד סהדי לשתבע הא קא מודה הוה ליה מחוייב שבועה שלא יכול לישבע ומשלם ואע"פ שבתלמוד המערב נראה שאין עד אחד בכתב מביא לידי שבועה כמו שכתבנו ואפשר שהם סמכו על סוגיא זו שאמר שמצטרפין ואלמלא שעד אחד מביא לידי שבועה לא היו מצטרפין והם מפרשים אותה בעד אחד חתום ממש ושמע מינה שעד אחד החתום בשטר משביעין עליו ומ"מ גדולי המגיהים מתמיהים היאך אין שבועת הפרעון עומדת כנגד העד ור"ל שהרי טענת פרעתי ראויה ליאמן מצד עצמה אחר שאין כאן מעשה שטר והלא אף הם כתבו בכתב ידו שנאמן בפרעתי עד שעכשו דבריהם בטען תחלה בבית דין לא היו דברים מעולם והוציא עליו שטר זה שלוה ואח"כ טען פרעתי:

5 שנים שהעידו על הלואה זו אחד בבית דין זה ואחד בב"ד זה הרי ב"ד אחד מעיד לחברו שפלני העיד בפניהם על הלואה זו שאין הלכה כדברי האומר עד שיעידו שניהם כאחד אלא כדברי האומר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חברו למחר שומעין לו ולא סוף דבר בשיעידו שניהם בב"ד אחד אלא אפילו העידו זה בב"ד זה וזה בב"ד אחר הואיל וב"ד זה מעיד לחברו שכן מצטרפין שנים שהעידו בב"ד זה וחזרו והעידו בב"ד זה וחזרו והעידו בב"ד זה ומתו העדים קודם שיגמר הדין או הלכו למדינת הים וכן קצת הדיינין ולא נשאר אלא אחד מכל בית ובית דין הרי אלו שלשה הנשארים מצטרפין לחתוך את הדין וגומרין אותו כאלו שלשתן קבלו עדות זו ביחד אבל עד ודיין אין מצטרפין כמו שיתבאר בכתבות פרק שני והוא שאמרו שם מאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא ומאי דמסהיד דיינא לא מסהיד סהדא כמו שביארנו שם ופירוש עד ודיין לדעת זה הוא שהעד מעיד על ההלואה והדיין מעיד שבא הדין לפניהם וחייבוהו ואין מצטרפין אע"פ שהודאה אחר הלואה מצטרפין ומ"מ יש בענין עד ודיין פירושים אחרים יתבארו במקומם במסכת כתבות:

6 כתבו הגאונים מעשה באחד שהיה הולך תמיד למדינת הים וכל שעה שהיה הולך היה מצוה ומניח מתנה לראובן ומת ובא ראובן לירד במתנתו ומחמת מצוה מחמת מיתה שהרי מפרש ויוצא בשיירה כשכיב מרע הם כמו שהתבאר והזקיקוהו לדין והוציא עד אחד מצואת ניסן והיה עמו חבר אלא שמת והוציא עד אחד מצואת תשרי והיה עמו אחר אלא שמת ודנו בו אחולי אחליה לשעבודא קמא ואין כאן אלא עד אחד שאם לא כן מה הוצרך לשנות במתנתו אלא שכיון שחזר בטלה מתנתו ומ"מ אם לא כתב אחרת יראה שאין אומרים שבטלה מאליה כעמד מחליו שהרי אחרי שהולך ובא תמיד דעתו לפרוש ולצאת ואינו נקרא חוזר ורוצה הוא בקיומה:

7 שלשה שישבו לקיים את השטר וקבלו עדותם ומת אחד מהם קודם שחתמו צריכים לכתוב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי שאם לא כן יאמרו שלא קבלו עדות אלא בשנים ולענין קיום שטרות צריך שלשה ואף לדעת האומר שנים שדנו דיניהם דין מ"מ קיום שטר אינו אלא כעדות בעלמא ואם אין שם אלא שנים הרי הדיינים כעדים והרי הם כעד מפי עד ומ"מ לענין שנים שדנו פסקו גדולי הפוסקים שאין דיניהם דין ומגאוני הראשונים שדיניהם דין וכבר ביארנו עקרי דברים אלו וקצת ראיות שבהם במסכת כתבות ובסנהדרין:

8 המשנה השניה והכונה להתחיל בה בביאור ענין החלק השני ואמר על זה כתוב בו זוזין מאה דאינון סלעין עשרים אין לו אלא עשרים זוזין מאה דאינון סלעין תלתין אין לו אלא מנה כסף זוזי דאינון ונמחקו אין פחות משנים כסף סלעין דאינון ונמחקו אין פחות משנים דרכונות דאינון ונמחקו אין פחות משתים אמר הר"ם וכבר ביארנו כי גט שם לכל שטר ולכך אמר כתוב בו ואלה הזוזין הנזכרים בכאן הם דינרין שיש ארבעה מהם בסלע כמו שזכרנו פעמים כי הסלע ארבעה דינרין:

9 אמר המאירי כתוב בו זוזין מאה דאינון סלעין עשרין והרי שעשרים סלעים אינם אלא שמנים זוז אין לו אלא עשרים והולכין אחר פחות שבלשונות וכן אם היה כתוב בו זוזין מאה דאינון תלתין סלעין שנמצא עכשו מוסיף בחמש סלעים אין לו אלא מנה ומטעם זה שהזכרנו ר"ל שאין הולכין אלא אחר הפחות לתובע שיד בעל השטר על התחתונה מפני שהוא מוציא מחברו עד שיביא ראיה לדבריו ומ"מ אם פרע לו את היתר אינו חוזר וגובה שהרי חזר הדין להיות הלה תובע ועליו הראיה כתוב בו כסף זוזין ולא הוזכר סך הכספים כמה הם או שהיה שם כסף זוזין דאינון ונמחק הסך או ניטשטש אין פחות משנים וגובה מיהא שנים ולא יותר אלא אם כן בראיה וכן בשאר המטבעות כגון דרכונות ושאר המטבעות:

10 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

11 שטר שכתוב בו כסף סתם אין דנין בו פחות מדינר כסף כתוב בו כסף דינרין או דינרין כסף או דינרי כסף אין פחות משני דינרין היה כתוב בו כסף בדינרין אין פחות מכדי שני דינרי זהב כסף וזה שאמרו בכסף סתם שאין פחות מדינר דוקא שכתוב בו מטבע כסף ואין לדון בו פרוטה שאין עושין פרוטות של כסף אלא של נחשת ומ"מ במקום שעושין בו פרוטות של כסף חוששין הא אם לא היה שם מטבע דנין אותו בנסכא בשיעור הקטן שאפשר לשער בו: