מאירי על בבא בתרא צ״ו

1 כבר ביארנו בפרק הספינה שהחומץ והיין לענין תרומה מין אחד הם ומעתה תורמין מן היין על החומץ אבל אין תורמין לכתחלה מן החומץ על היין שהרי מן הרעה על היפה היא ואם תרם תרומתו תרומה בד"א בשכיון לתרום מן החומץ על היין אבל אם היה בדעתו לתרום מן היין ותרם מן החומץ הואיל ובטעות נתרמה אין תרומתו תרומה מעתה בדק את החבית לראות אם יינה חשוב כדי לעשותו תרומה על שאר חביות ואע"פ שחבית זו טבל היתה ומשהוקבעה לאוצר אף שתיית עראי נאסרה שמא בדקה בריח או שמא תקן ממנה מעט ובדקה ומצא את יינה יפה ולא הפרישה עדין ולאחר זמן סמך על הבדיקה והפרישה ואחר ההפרשה נמצאת חומץ ולא נודע אם בשעת הפרשה החמיצה ואין תרומתו תרומה או שמא לאחר הפרשה ותרומתו תרומה והחמיצה לכהן כל שלשה ימים ודאי מכאן ואילך ספק ונחלקו בגמ' על ביאור לשון זה שלדעת ר' יוחנן פירושו כל שלשה ימים הראשונים ודאי יין ר"ל שאם הפרישה תוך שלשה לבדיקה ראשונה ודאי יין היה בשעת ההפרשה שכשהיין מתחיל להשתנות מפי החבית הוא מתחיל וכבר בדקה ולא מצא בה שום שנוי שמא תאמר אחר שטעמה התחיל בה השנוי אפילו כן כל שלשה לא נעתק מקצה אל קצה להיותו עכשו חומץ גמור שמא תאמר הרי נעתק מ"מ לאמצעי שביניהם והוא ריחיה חלא וטעמיה חמרא אין בזו קפידא שהרי יין הוא מכאן ואילך ספק ר"ל אם הפרישה לאחר שלשה של בדיקה ראשונה אפשר שחומץ היתה בשעת הפרשה שמבדיקה ראשונה עד יותר משלשה שהיא שעת הפרשה כבר נשתהא עד שאפשר בו שיעתק מגבול אמצעי שביניהם ויגיע מן ההפך אל ההפך וצריך להפריש עליהם תרומה שניה בלא ברכה ולדעת ר' יהושע בן לוי פירושו כל שלשה ימים האחרונים ודאי חומץ מכאן ואילך ספק ופירושו שאם כשנמצא חומץ היה תוך שלשה להפרשה ודאי חומץ היה בשעת ההפרשה שתוך שלשה לא הגיעו מכולו טוב לכולו רע וחוזר ותורם בברכה כטבל גמור אבל מכאן ואילך ספק ואפילו הפרישה תוך שלשה לבדיקה ראשונה שהיין כשמתחיל להשתנות משולי החבית מתחיל להשתנות וכבר הותחל קלקולה בשעת בדיקה ולא הרגיש מפני שלא בדק אלא מפיה ואף בשעת בדיקה היה ריחו חומץ ואם תמצא לומר מעלאי עקר ולא הותחל בה הקלקול כלל שמא תכף שטעמו התחיל להתקלקל ובא לו תוך שלשה לגבול אמצעי ר"ל ריחיה חלא וטעמיה חמרא ולדעתו אינו יין ואף לדעתו הוזכר בה פירוש אחר בגמ' כל שלשה הראשונים ודאי יין האחרונים ודאי חומץ אמצעיים ספק ולדעת זה אף ר' יהושע סבור ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא וזה שאמר האחרונים ודאי חומץ בשנמצא חומץ חזק שאי אפשר לחמוץ כזה להיותו נעשה בשלשה ימים ולענין פסק אתה מוכרח לפסוק כר' יוחנן שהרי פסקנו שמברכין עליו בורא פרי הגפן ומקדשין עליו ואף לענין יין נסך נחלקו על זה אביי ורבא במסכת ע"ז ולדעת רבא ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא ויש מפקפקין בה ואל תחוש לדבריהם כלל:

2 כבר ביארנו במוכר חבית של יין לחברו שאין לוקח מקבל בה שום קלקול מכרה ויצאה מרשות מוכר ובאה לרשות לוקח הואיל וקנאה והחמיצה ברשותו אפילו לאלתר אין מוכר חייב באחריותה שהטלטול שטלטלוה ממקום למקום גרם הפסדה לאלתר וזהו שאמרו חמרא אכתפא דגברא שואר ויש מפרשים שמזלו גרם וראשון עקר ואפילו היתה עדין בקנקנים של מוכר ונטלטלה עם הקנקן בעצמו ומ"מ לפי מה שיתבאר למטה דוקא בשלא אמר לו למקפה שאינו צריך לחשוב כל כך הא אמר לו למקפה הואיל ועדין הוא בקנקניו של מוכר אומר לו הא חמרך והא קנקנך אע"פ שלא התחיל בה קלקול סבה היתה בו שעושהו בלתי ראוי לענין מקפה הואיל ונמהר להתקלקל כל כך אא"כ עירוהו לקנקניו של לוקח שאפשר שהעירוי או הקנקן הפסידו לשעתו ופירשו גאוני ספרד שלא נאמר בכאן קנקן של מוכר אלא באותם הקנקנים שהיה בהם היין קודם המכירה אבל אם עירוהו מקנקן לקנקן אפילו בקנקנו של מוכר הרי הוא כמי שבא לקנקנו של לוקח שאותו עירוי עקרו ועוד שהרי הקנקנים אלו נעשו שאולים לו וכשלו הם ואיפשר שאינו כחשיבותו של קנקן ראשון ואף בלא הזכרת מקפה נעשה כרשות לוקח מיד ובשכר כל שלשה ימים ברשות מוכר הואיל ועדין הוא בקנקניו שאין הטלטול מזיק לו כל כך ומ"מ בעירוי אף השכר שוה ליין ויש חולקין בזו ואין הדברים נראין ודברים אלו כלם בדבר שהוא בספק כגון שבדקוהו בשעת מכירה ומצאו יפה והחמיצה מעט שלא היכר אם התחיל קלקולו בשעת המכר אם לאו אבל כל שלא בדקוהו ונמצא עכשו חזק עד שבידוע שבשעת המכר התחיל קלקולו ודאי מקח טעות הוא וכן פירשו רבותי אף לדעת שמואל שאם לא נטלטלה כלל שיעורו בשלשה ימים ומ"מ למי שמפרש חמרא אכתפא דגברא שואר שפירושו שמזלו גורם לו כן לשעתו אף בלא ניטלטלה הואיל וקנאה בקנין או בשוכר את מקומו החמיצה לו:

3 יש מפרשים שהדברים האמורים למטה אין להם שייכות עם אלו שנאמרו כאן ואלו שבכאן נאמרו בטלטול שלא על ידי עירוי ואותן שלמטה בערוי שלא על ידי טלטול ממקום למקום וכל שניטלטל בלא ערוי ביין הוא ברשות לוקח לאלתר ובשכר לאחר שלשה ובערוי בלא טלטול בין ביין בין בשכר קם לו ברשות לוקח לשעתו שאע"פ שאין הטלטול מזיק לשכר הערוי מזיקו מ"מ אבל כל שלא עירה ולא ניטלטל בין יין בין שכר חייב באחריותו אע"פ שלא אמר למקפה כל שלשה ומ"מ לאחר שישה נפקע אחריותו אא"כ אמר למקפה שסתמו להשהותו וכל שלא עירה ולא טלטל יכול לומר הא חמרך והא קנקנך וזהו עיקר הדברים וכל שטלטל אין הזכרת מקפה מועיל בו ואין הלכה כדברי האומר מזלא דמריה גרים ולשון חמרא אכתפא דגברא שואר פירושו על הטלטול ומי שמפרשו על המזל וכדעת האומר מזלא דמריה גרים אף בלא ניטלטל ולא עירה כל שקנאה בשכירות מקום או בקנין אחר הופקע אחריותו אפילו הזכיר לו שם מקפה אלא שאין הלכה כן ולשטה זו נתכוונו שתי השמועות ומה שחסר זה גלה זה וכך פירשוה גדולי המפרשים וחדשו בה שכל שנשאת במוט על ידי שנים אין הטלטול מזיק בה:

4 השכר הן של תמרים הן של שעורים הן של שאר פירות אין מברכין עליהם אלא שהכל ואין צריך לומר שאין מקדשין עליו אבל שמרי יין שתמדם ויש להם טעם יין אם נתן מים במדה ונתן שלשה ויצאו ארבעה מקדשין עליהם שזהו יין מזוג כדינו על חד תלתא אבל אם יצא פחות מארבעה אע"פ שיצא יותר מכדי מה שנתן אין מקדשין עליהן ואין מברכין עליהן אלא שהכל וכן לענין מעשר כל שנתן שלשה ויצאו ארבעה יין הוא וחייב במעשר וכבר ביארנו מענין זה בראשון של חלין: