מאירי על בבא בתרא נ״ח

1 מי שצוה מחמת מיתה ודבר בלשון חידות כדי שלא יבינו ההמון את דבריו אע"פ שאין הדברים מחוורין מוסרין את הדברים לבית דין והם יורדים לעמק הדברים ודנין בה כפי מה שיראו מעשה באחד שצוה מחמת מיתה ואמר חביתא דעפרא לחד בראי חביתא דגרמא לחד בראי חביתא דאודורי ר"ל מוכין לחד בראי ודנו בה שהקרקעות הם הם שקראן חביתא דעפרא והמקנה הן גסה הן דקה הוא שקראו חביתא דגרמא וכל מיני הבגדים הן של פשתן הן של צמר הן הם שקראן חביתא דאדורי וכן כל כיוצא בזה:

2 וכן יש לדיין מופלג לדון לפעמים על פי אומדנתו על הדרך שהיה שלמה דן לפעמים כמו שנתפרסם בשתי נשים שבאו לפניו מעשה באחד שהיו מוחזקים בו שהיו לו הרבה בנים והודיע בשעת מיתה שאין לו בכל אותם הבנים אלא אחד ושהוא מניח לו כל נכסיו ולא נודע מי הוא ואמרו להם הדיינים לחבוט על קבר האב עד שיגלהו להם והלכו כלם ואחד מהם בקש עצמו לילך ולא התאפק על כך בשום פנים ודנו בו שהוא הבן והעמידו כל הנכסים בחזקתו שהרי בדין גמור היה הדבר מסור לשודא דדייני וכן כל כיוצא בזה אלא שדברים אלו וכיוצא בהם אין מסורין אלא למלך משכיל או לחכם מופלג בחכמה יתרה ובפלפול ובחריפות יתרון גדול על כל שאר חכמי דורו בכל מיני חכמות:

3 אע"פ שראוי לכל אדם להזהר שלא לחמוד ממון אחרים ולהרחיק כל סרך עול וכל אבק גזל מי שנתמנה דיין מ"מ ראוי לו להזהר מדברים אלו ביותר גנאי הוא למי שהבריות נזקקות לילך לפניו לדין ושהן בטוחות על ישרו שלא לעות אדם בריבו שיהא הוא נזקק לדין על ידי תביעת אחרים עליו כל שכן אם מזקיקין אותו בדין עד שיצא מתחייב מתוך הטענות שזה פגם גדול אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלמה באמת אמרו כל דיין דמיתקרי לדין ומפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא לא סוף דבר בממון אחרים אלא אף ממון עצמו ראוי לו להזהר שלא יפתהו חשש פסידתו להטות את הדין הוא שאמרה תורה שונאי בצע ודרשו בו ששונאין ממונן בדין וחזרו ופירשו בזו שאפילו אמר לו זה לקוץ את כרמו ולשרוף את גדישו אינו מטה את הדין וזהו שונאים ממונם ויש מפרשים שמועה זו על דרך שכל דיין שהטה את הדין עד שהמוטה מזמינו לדין והטיתו מתבררת עד שלפעמים הוא צריך לשלם על דרך מה שאמרו בקצת דינין מה שעשה עשוי ומשלם מביתו אינו דיין:

4 המשנה השמינית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ואמר על זה המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה והמזחילה יש לה חזקה אמר הר"ם פירוש מרזב צנור קטן ופירוש אין לו חזקה ויש למקומו חזקה ר"ל כי כשיהיה לראובן מרזב ששופכין מימיו לבית שמעון אין ראובן יכול לומר לשמעון לא יסור זה המרזב מזה המקום כיון שהוחזק שם אבל יש לשמעון להסיר אותו ממקומו ולהחזירו במקום אחר לפי שיכול לומר לו אין לך עלי אלא שירדו מימי גגך לחצירי ואין לך היזק שירדו מצד זה או מצד זה ומזחילה צנור מעץ גדולה ורחבה ועומדת על הכותל ומימי הגג יורדין שם כדי שלא תתקלקל הכותל:

5 אמר המאירי המרזב אין לו חזקה והמזחילה יש לה חזקה וענין שני אלו ר"ל מזחילה ומרזב הוא שהמזחילה קבועה בראש אותו הכותל ששפוע הגג סמוך עליו על פני ארך כל הכותל ויוצאה חוץ לכותל מעט וכל מימי הגג נקלטין לתוכו ויוצאין לרשות הרבים דרך בה ואמר עליה שאלו היה מוטה ראשה לחצר חברו עד שהמים נשפכים לחצר חברו יש לו חזקה הואיל וקבוע הוא קפידא הוא וודאי מחל אבל המרזב הוא צנור קטן ובשעת שטפי גשמים מרובים מדביקים אותו בראש המזחילה הנוטה לרשות הרבים כדי שיזובו המים למרחוק ולא יזובו דרך הכותל ויזיקו הכותל ואלו הטהו לחצר חברו אין לו חזקה מתוך שאינו קבוע אין לאדם בו קפידא ומ"מ יש למקומו חזקה על הדרך שיתבאר וגדולי המפרשים פירשו שהמרזב הוא כעין סילון עגול עשוי כשפופרת ומניחין אותו על שפת הגג ראשו אחד בגג וראשו האחר לאויר רשות הרבים או לאויר החצר והוא מיטלטל ומניחין אותו בשעת הגשמים במקום שמי הגג נשפכים לתוכו והמזחילה עומדת זקופה כעין קנה התחוב משפת הגג עד הקרקע ופעמים אין עושין אותה אלא משפת הגג עד חציו של כותל או שלישיתו והמים יורדין דרך חללה ונשפכים לרשות הרבים או לחצר לפי מה שהיא והיא כעין כוורת ארכה ואינה מיטלטלת:

6 זהו ביאור המשנה וכן הלכה אלא שלא נתבאר עדין ענין ויש למקומו חזקה שמאחר שאמר תחלה שאין לו חזקה ואמר אח"כ שיש למקומו חזקה למדנו שלא נאמר במוחלט שאין לו חזקה שהרי יש חזקה למקומו ומעתה צריך לבאר לאיזה ענין נאמר שיש לו חזקה ולאיזה ענין נאמר שאין לו חזקה ומה שבא בגמ' לביאור ענין זה עם מה שנתחדש עוד בה כך הוא:

7 זה שביארנו שהמרזב אין לו חזקה אבל יש למקומו חזקה נתפרש בגמרא על שלשה פנים וגדולי הפוסקים הביאו שלשתם בהלכותיהם ומתוך כך יראה שאינם חולקים זה על זה וכלם הלכה הם הראשון שאין למרזב זה חזקה מרוח אחת ר"ל שהיה גגו של זה ממיצר לתוך חצר חברו משתי רוחות צפון ודרום ולרשות הרבים משתי רוחות מזרח ומערב ובא זה ושפע את גגו ברוח הממוצר לחצר והניח מרזבו לשם באמצע הרוח הצפוני הרי בעל החצר יכול לומר לו סלק מרזבך והניחהו ברוח זה בעצמו אצל הקרן שאין לו חזקה באותו מקום בעצמו ר"ל אמצע הרוח ונקל הוא לבעל הגג לשנות השפוע באותו צד בעצמו אבל יש למקומו חזקה שאם אמר לו סלקהו והניחהו ברוח דרומי אינו רשאי שעכשו מכבידו לשנות שפוע הגג לרוח אחרת והדרך השני שאם היה מרזב זה ארוך והמים מקלחים לאמצע החצר יכול בעל החצר לקצרו עד שיהיו נשפכים סמוך לכותלו ומ"מ אינו עוקרו לגמרי ר"ל שיקצר עד שיזובו מי הגג על הכותל ומן הכותל לחצר ומ"מ אינו חולק שאם רצה יכול לסלקו על הצד שביארנו ר"ל מרוח אחת שאלו חלק בכך היה לו לומר ויש למקומו חזקה שאם בא לשנותו אף לאותו רוח אינו יכול ולא הוצרך ללמד שאינו יכול לעקרו אלא שמודה הוא בראשונה גם כן והדרך השלישי שאם רצה בעל החצר לבנות תחתיו בונה ואין זה אומר לו שהחזיק אף באויר שתחתיו ובונה עד המרזב הואיל ובנינו מ"מ מקבל את מימיו ומ"מ אינו עוקרו לגמרי ר"ל שיגביה בנינו בכדי שלא יהא למים מקום מורד ומ"מ אינו חולק שאם בא לשנות או לקצר רשאי על הדרך שביארנו בשלפניו:

8 ובכל אלו יש למזחילה חזקה בהם שאף באותו רוח אין יכול לשנותה שהרי קבועה היא ויש בדבר טרח גדול ולקצרה אינו רשאי שנוח לו לזה בשהיא ארכה אפילו עד הקרקע כדי שלא יתפזרו המים על כותלו ולפירוש ראשון גם כן נוח לו באריכותה כדי שיתרחקו מן הכותל ואע"פ שבמרזב אתה יכול לומר כן מ"מ הואיל ואינו קבוע אין לו חזקה אצל דבר זה וכן אם רצה לבנות תחתיו אינו בונה שהמזחילה סתמה של בנין סיד ואבנים היא ומתקלקלת בשעת בנינו לקול מקבות וגרזן ומ"מ אם היתה של עץ אין לה חזקה לענין זה:

9 וגדולי המחברים נראה שפירשו בשני לשונות הראשונים שזה שאמרו אין לו חזקה לענין בעל הגג הוא אמור ר"ל שאם רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה לצד זה ברוח אחת או שרצה לקצרו אין בעל החצר יכול לעכב עליו הא אם רצה לעקרו אינו רשאי שאף זה החזיק בקליטת המים ואין הדברים נראין שלא דברה המשנה אלא בשעבוד של בעל הגג על החצר ושעבוד זה שהוא מזכיר בגמ' הוא שנתחדש והוא זה שאנו מבארים עכשו: