מאירי על בבא בתרא צ׳

1 עושה אדם מדותיו על תכונות הרבה סאה וחצי סאה ורביע סאה שהוא קב וחצי וכן עושה מהן של קב וחצי קב ורובע קב ושמינית קב והוא הנקרא בכאן תמן והוא חצי רובע ואין גורסין בכאן חצי רובע שהתומן הוא הוא חצי רובע וכן עושין חצי תומן והוא אחד משש עשרה בקב והוא רביע הרובע ועוכלא והוא אחד מחמשה ברובע ר"ל אחד מעשרים בקב ונמצא בין חצי תומן לעוכלא חומש מלבר והוא ששאלו חצי תומן ועוכלא לא ליעביד שהרי יש בו חשש חלוף שאין ביניהם אפילו אחד מארבעה ופירש בה שמצד קטנותם בני אדם בקיאים בהם הא במדות הגסות של בני שני קבין לא יעשה שמא יתחלף בחצי תרקב שכל שאין גדול מחברו אלא אחד מארבעה יש בו חשש חלוף:

2 וכן במדת הלח עושה הין וחצי הין ושלישית הין ורביעית הין שהוא שלשת לוגין וכן עושה לוג וחצי לוג ורביעית לוג ושמינית לוג ושמינית שברביעית לוג והוא הנקרא קרטוב ואע"פ שבין שלישית לרביעית יש בו חשש חלוף הואיל ומדות אלו הוזכרו בתורה והיו במקדש מימות משה רבינו לא חששו בכך ויש בסוגית שמועה זו נסחאות אחרות ופירושים אחרים ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

3 בני העיר שבאו לשבור מדותיהם הראשונות ורצו לעשותן גדולות יותר אין מוסיפין יתר משתות על מה שהיו מתחלה וכן אין מוסיפין על המטבע יתר משתות ודברים אלו לא לסבה ידועה נאמרו אלא שכך היתה קבלה בידם וכן המשתכר אל ישתכר יתר משתות אחר שיחשב כל הוצאותיו:

4 כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אין בו דין אונאה לא לדין מחילה בפחות משתות ולא לדין בטול מקח ביתר משתות אלא משלם לו מדתו או משקלו או מנינו אין זה אלא כפורע לחברו מנה שהוא חייב לו ממה שיקח ממנו ונמצא חסר דינר או חסר חצי מנה שיש לו להשלימו ואין מחילה בדינר או בטול מקח בחצי מנה ויש חולקין לומר שיש בה בטול מקח ביתר משתות ולא עוד אלא שיש אומרים כן אף בפחות משתות ועיקר הדברים כמו שכתבנו וכן כתבוה גאוני ספרד ובפרק בית כור יתבאר מזה יותר ואף בשני של קדושין כתבנו אח"כ סברא אחרת שעליה אנו סומכים יותר:

5 זה שאמרו שלא להוסיף על המדות יתר משתות פירושו שתהא אותה מדה נקראת על שם הראשונה אבל רצו לעשות מדה מחודשת מוסיפין או גורעין כרצונם ואין זה נקרא תוספת או מגרעת אלא שהיא מדה אחת שלא ממין שאר המדות:

6 אסור לאדם לאצור פירותיו על דעת שיתיקרו וימכור ביוקר והעושה כן הרי הוא כמפקיע את השער ר"ל שמיקרו כדי ליקר מה שבידו אלא ראוי לו למכרם תכף למקחו וירויח בהם כשיעור המיועד לו ר"ל שתות ומ"מ אם היתה כונתו כדי להרויח בהם את השער ר"ל שהוא אוצרם לכונה שבשעה שיתיקרו יהא מוכרם הוא כשער הזול כדי שיראו ממנו וילמודו מותר ומ"מ טוב מזה ומזה להתחיל במכירתם תכף מקחו והוא הנקרא תרעא חרפא שכל שמתחילין למכור אף השער הוחל להיותו יוצא בזול לרוב המוכרים וכיון דרווח רווח דברים אלו אינן אלא בלוקח מן השוק אבל מה שאוסף משלו רשאי לעשות ממנו אוצר עד כמה שירצה שאין כאן הפקעת שער ואף בלוקח מן השוק לא נאסר אלא בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אבל תבלין כמון ופלפלין ושאר העיקרים מותר ואף בלוקח מן השוק ודברים שבחיי נפש לא נאסרו אלא בארץ ישראל או בעיר שרבה ישראל שלא נגעו בזו מן הדין אלא ממדת חסידות יש מקצת שנים שמותר לאצור את הפירות אף על צדדין אלו והם ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית ומ"מ אם היתה שנת בצורת אפילו קב חרובין לא יאצור בצדדים שהוזכרו מפני שמפקיע את השער הראוי ומיקרו וכל שמפקיע את השער או אוצר פירות על אותה כונה או מקטין איפה הרי הוא בכלל מלוה ברבית וענין כלם כיס המות של רבית נתון בתוכו שממנו ימותו כלם:

7 אין מוציאין פירות שיש בהם חיי נפש מארץ ישראל לחוצה לארץ ואף לא לסוריא ואף לא ממלכות למלכות בארץ ישראל עצמה ר"ל מרשות מלך זה לרשות מלך אחר: