מאירי על בבא בתרא כ״ה

1 המשנה העשירית והכונה להתחיל בה בביאור החלק השלישי בעניני היזק הבא מאדם לחברו על ידי מעשה שהוא עושה בשלו אלא שאין אותו היזק מגיע ממנו לאלתר ואמר על זה מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים ר' יוסי מתיר בחרדל שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבורי הרחק דבוריך מן חרדלי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלי אמר הר"ם מה שאמר ר' יוסי מתיר בחרדל אין דעתו שיודה לחכמים שמרחיקין משרה וכרישין אבל ר' יוסי סבר שעל הניזק להרחיק את עצמו ולא ירחיק לא בעל המשרה ולא בעל הכרישין ולא בעל החרדל אלא משיגיע לו הנזק לדעת ר' יוסי עליו לעשות מחיצה בינו ובדין המזיק אם הוא יכול ובזה הלכה כר' יוסי ואם הנזק מגיע מן המזיק לניזק בלא אמצעי שר' יוסי שהמזיק בכגון זה חייב להרחיק היזקו וחכמים אומרים על המזיק לסלק את עצמו ולפיכך אמר מרחיקין את המשרה ואמר להם ר' יוסי אמנם חרדל ודבורים כל אחד משניהם מזיק לחברו כי כמו שמזיק החרדל לדבורים ומפסיד דבשו ועושה אותו חריף וחד כמו כן מפסידין הדבורים החרדל ואוכלין אותו ואפילו לדבריהם אין מרחיקין החרדל מן הדבורים ומשרה הוא מקום ששורין הפשתים ומפסיד הירקות כהפסד מימיה וכרישים הם החציר בלשון המקרא ובלשון תלמוד כרתי וכן הוא בלשון ערבי והוא גורע מחום הבצלים כשהוא קרוב להם:

2 אמר המאירי מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים מפני שמי המשרה מפסידין את הירק והכרישין מפיגין לטעם הבצלים וכן החרדל מן הדבורים מפני שהחרדל סבה להפסיד הדבש שהדבורים אוכלים מעלי החרדל ומתוך שפיהם חד חוזרות ואוכלין את דובשנן ולא נתפרש בכאן שיעור הרחקה לכל אלו אלא שהכונה בהם להרחיק עד כדי שלא יזיק ור' יוסי מתיר בחרדל ודבורים ופירשו בגמ' הטעם מפני שאומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מדבורי הרחק אתה דבוריי מחרדלי מפני שדבוריך באות ואוכלות לגלוגי חרדלי וכבר ביארנו עניני משנה זו למעלה בסוגיא שבתחלת הפרק ופסקנו שר' יוסי בכלם הוא מתיר שהרי אין היזק זה של משרה וכרישין מתחיל לבא לאלתר אלא אחר שפסקו מעשיו של מזיק ואין אלו בכלל היזק הנקרא גירי והוא ההיזק המתחיל לבא מיד ולא הזכיר היתר חרדל ודבורים אלא לדבריהם דרבנן כלומר לדידי על הניזק להרחיק את עצמו בכל היזק שאינו בכלל דין גירי ובכל אלו אינו צריך הרחקה ומ"מ אומר אני שאף לדבריכם שאתם אומרים על המזיק הרחיק את עצמו ראוי מיהא לומר אף לדבריכם שבחרדל ודבורים הואיל ושניהם מזיקים זה על זה שיהא על בעל הדבורים להרחיק את עצמו אם ירצה הואיל ואף הוא מזיק אע"פ שאין היזק שלו שוה להיזק חברו עד שהשיבו לו חכמים שאין בכאן היזק מבעל הדבורים לבעל החרדל שהגרגירין אינן מוצאות אותן ואם מצד העלים הרי חוזרות וצומחות ומ"מ הלכה כר' יוסי ואין צריך המזיק להרחיק בכל אלו אלא בשלשה טפחים כמו שביארנו למעלה ומ"מ אפשר לדקדק ממה שאמר ר' יוסי לחבריו ומה שהשיבוהו שאף בהיזק גירי כל שאף חברו מזיקו באותו ענין בעצמו אע"פ שאין ההיזק גדול כל כך כהזקו של אחר על המזיק להרחיק את עצמו וכבר בארנו זה למעלה:

3 זהו ביאור המשנה עם מה שהרחבנו את הדרך בה יותר למעלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

4 המשנה האחת עשרה והיא גם כן מענין החלק השלישי ואמר על זה מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצד אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים אם אילן קדם לא יקצוץ ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ ר' יוסי אומר אעפ"י שהבור קדם לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אמר הר"ם חרוב ושקמה מתפשטין יונקותיהם בקרקע הרבה וחרוב ידוע ונקרא בלשון ערב כרוב ושקמה הוא עצי תאנה מדברית נקרא בערבי גמיז ומה שאמר בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצד ר"ל בין שהבור למעלה והאילן למטה בין האילן למעלה מן הבור לפי ששרשיו מתפשטין ומגיעין לקרקע הבור ומרפה עפרו ומה שאמר לא יקוץ לפי שספק ממון חומרא לתובע וקולא לנתבע והלכה כר' יוסי:

5 אמר המאירי מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה שכך שערו חכמים שהתפשטות שרשיו מזיק לבור עד כדי הרחקת שיעור זה ובחרוב ושקמה שענפיהם מרובים עד חמשים אמה בין מלמעלה בין מלמטה כגון שהוא הר משופע והבור למעלה ונוטע למטה או שהבור למטה ונוטע למעלה בין מן הצד כגון שהיה קרקע שוה שהרי אף בבור למעלה ונוטע למטה מ"מ השרשים מתפשטים בכותלי הבור שבתחתית הבור ומקלקלין אותו ואפילו נטע למטה מתחתית הבור מ"מ עושים הם תיחוח קרקע שתחתיו ומלקין קרקעיתה של בור אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים כלומר אם נטע זה בלא הרחקה ולא היה זה לשם כשבא ומיחה צריך ליתן לו דמים ואין מצריכין אותו לקוץ בלא דמים הואיל ואין זה היזק הבא לאלתר ואם אילן קדם או ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ כמו שביארנו הטעם למעלה ור' יוסי אומר אפילו הבור קדם אע"פ שראוי לו להרחיק אם לא רצה להרחיק רשאי הוא ליטע שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו הואיל ואין כאן היזק גירי שהרי אין כאן עכשו שרשים על הדרכים שביארנו למעלה והלכה כר' יוסי:

6 זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

7 כל שעושה בשלו דבר שמחמת אותו דבר כותלי בית חברו מתנדנדין כגון רוב המייה שהם דכים במדוכות על גבי קרקע או קולות אחרים הואיל ולאלתר הכותלים מתנדנדים הרי זה גירי ומצריכים את המזיק להרחיק ומ"מ אם הנדנוד מועט ביותר אין חוששין לו וכיצד משערין אותו מניחין סמוך לכותל חבית אחת ומניחין כסוי של עץ על החבית בלא שום חבור בטיט ואם אותו הכסוי מתנדנד מחמת הקול יש לחוש בו לנדנוד הכותלים ומרחיקים את המזיק ואם אין הכסוי מתנדנד כלל אע"פ שאנו רואים את הכותלים מתנדנדים אין חוששין לו כלל היה דבר זה נדנוד הראוי לחוש לו ונפל הכותל מחמת נדנוד זה גדולי המחברים כתבו שהוא חייב וכן כתבוה רבותינו הצרפתים שאין זה גרמא כסלם לשובך שפטרנוהו מלשלם אחר שאין גוף המעשה מזיק אלא הרי הוא בא מגוף מעשה שלו ואפילו קדם מקום זה העשוי לדיכה זה קודם שיבנה זה הכותל אין קדימה מועילתו בכך ויש שהוציאו דבר זה ממה שאמר בכאן עני והעשיר הוא ולא היו סבורים שיבנה ונמצאו כעושים ברשות: