מאירי על בבא בתרא ל׳

1 מי שאמר לחברו כל נכסים שיש לי שלקחתים מראובן מכורים לך והיה לו שדה שהכל קוראין לו שדה של ראובן ומוכר זה מוחזק בה וכשבא הלוקח לירד לאותו שדה עם שאר הנכסים הוא אומר לו קרקע זו לא של ראובן היתה אלא שכך קורין לה בני אדם ואינן בכלל אותן שקניתי ממנו ודמים מודיעין אין כאן שאין אונאה לקרקעות ואדם עשוי לקנות ביתר מדמיו והילכך אע"פ שהמוכר מוחזק עליו להביא ראיה שלא מראובן לקחה ואם לא הביא זוכה בה הלוקח הואיל ושם זה בפי הכל שמאחר שהוא מודה שכל שדה שהיתה מראובן שלו היא הרי הוא עצמו מוציא את עצמו מן החזקה וכן הדין אם אמר לו שדה ראובן שבידי אני מוכר לך ובא הלוקח לירד לשדה זה הקרוי בשם ראובן ואמר שדה זה לא של ראובן היה אלא זה הפחות היה של ראובן ולקחתיה ממנו ואל זה נתכונתי אע"פ שהביא ראיה שהפחות היה של ראובן הואיל ואינו קרוי כן בפי ההמון עליו להביא ראיה על זה ששמו עליו שלא שלו היה שכל כיוצא בזה היה לו לברר טענתו וכל שלא בירר הולכין אחר השם המונח בפי ההמון וכן כל כיוצא בזה:

2 מחזיק שערער המערער עליו ואומר לו מאי בעית בהאי ארעא ואמר לו המחזיק יודע אני שלך היתה ושלא לקחתיה ממך אלא מפלני לקחתיה ואמר לי שהוא לקחה ממך ודרתי בה שני חזקה הרי השדה וכל פירותיה חוזרין למערער וחוזר זה ודן עם המוכר ואפילו לא היו לו עדי אבות שמ"מ הוא מודה שהיא שלו ושלא לקחה ממנו ואף אינו טוען בבריא שפלני לקחה הימנו אלא שהוא אמר לו כך ואין ספק מוציא מידי ודאי ואין כאן דין מתוך ר"ל מתוך שהיה יכול לומר ממך לקחתיה ונאמן כשאמר פלני לקחה ממך יהא נאמן שהרי הוא מאמינו שפלני אמר לו כן אלא שטוען עליו שהוא גזלן ולא נאמר דין הפה שאסר הוא הפה שהתיר אלא כשאוסרו בידיעתו ומתירו בידיעתו כגון שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו שנמצא מ"מ שהיה יכול לשתוק אבל זה אוסר בידיעתו ומתיר בספקו כלומר שלך היתה בודאי אבל שמא מכרתה לזה ונמצא שאף הוא אינו טוען בבריא שאותו פלוני לקחה מזה ומ"מ יתבאר למטה בכיוצא בזה שאם טען בבריא אני ראיתי שלקחה ממך או אני יודע בבריא שכן הואיל והחזיק שלש זכה בו וכן אם הביא עדים שראו שאותו פלני שהמחזיק בא מכחו דר שם אפילו יום אחד הואיל ויש לזה בה שני חזקה זכה בו אפילו היו למערער עדי אבות שטוענין ללוקח ויש בענין זה פירושים אחרים וגדולי המפרשים לומר שאם דר בו הראשון אפילו יום אחד אע"פ שלא החזיק זה שלש זכה שטוענין ללוקח ולא יראה כן:

3 לא הוציא זה עדים שאותו פלוני דר שם אלא שלא טען בבריא שאותו פלני לקחה מזה אבל הביא עדים שבשעה שלקחה נמלך עם זה המערער ובפירוש אמר שילך ויקנה אין זה כלום אף הוא אומר נוח לי שתצא מידו ותבא ברשותך מפני שאתה נוח לי והראשון קשה ממך ואע"פ שאמרו שהמערער על השדה ואח"כ מכרה המחזיק וחתם זה המערער בשטר המכר אבד את זכותו שאלו היה לו זכות בה לא היה מעיד על המכר ואף בזו היה לנו לומר הואיל ואמר לו שיקנה אין לו זכות בה אין זה דומה שבזו אין כאן שום מעשה:

4 הוציא זה עדים שפלוני המוכרה לו דר בה או שטען בבריא שהוא מכרה לו אלא שהמערער מביא עדים שהלוקח בא אצלו אחר שלקחה מאותו פלני ואמר שימכרנה אצלו ואמר המחזיק באמת כך היה ומ"מ רוצה הייתי לקנות ממך שלא תערער ותטריחני בדין ועכשו דרתי בה שני חזקה ואיני רוצה בכך זכה המחזיק שטענתו טענה היא על זה אמרו עביד איניש דזבין דיניה ומ"מ גדולי המחברים כתבו שאם לא טען אין טוענין לו יש מפרשים דבר זה כשלא טען המחזיק בבריא שאותו פלני לקחה מן המערער אלא שטען המחזיק והביא עדים שהמערער בא אצלו אחר שלקחה שימכרנה אצלו אין זה כלום אף הוא טוען רוצה הייתי ליקח את שלי בזול כדי שלא אצטרך לטרוח ולהוציא בבית דין ונמצא לפי מה שכתבנו שלשה מעשים נזכרים בגמ' נכללים בביאור אחד ויש מפרשים בהם דרכים אחרים ולא תחוש לדבריהם:

5 יש מי שאומר מכח ביאורים שיש לו בסוגיא זו במה שנאמר באחד מן המעשים שהוזכרו פלניא גזלנא הוא שאפילו הביא המחזיק עדים שאותו פלני דר שם יום אחד או שטען בפירוש שהוא יודע שמכרה לו אם היה אותו פלני נודע בגזלן שאין לו חזקה אין טענת המחזיק כלום ואין זה נראה הואיל ומ"מ יש כאן טעם מתוך ומ"מ בשלא טען בפירוש שהוא יודע שמכרה לו אלא שהביא עדים שדר בה יום אחד יש לפקפק בה:

6 אע"פ שביארנו שכל שהמחזיק מודה שהקרקע של מערער היה אלא שהוא לקחה מפלני ואותו פלני אמר לו שלקחה הימנו שמחזירין את הקרקע למערער אע"פ שאין לו עדי אבות יראה שביורש אינו כן ר"ל יורש שטען שלך היתה ואמר לי אבא שלקחה ממך וירדתי בה ודרתי שני חזקה שכל ספק אצל יורש כודאי אצל אחרים הוא וטוענין לו שאלו היה אביו קיים היה טוען בבריא שלקחה ממנו וכן הדין בלוקח מלוקח וכן כתבוה חכמי פרווינשא בחבוריהם:

7 מערער שבא אצל המחזיק וטען המחזיק שמפלני לקחה וטוען בבריא שמאותו פלוני היתה ושהוא דר בה שני חזקה והוציא המערער שטר שאותו פלני מכרה לו זה לו ארבע שנים ונמצא שהוא קדם לתחלת חזקתו שהיא משלש ולהלן וחזר המחזיק ואמר לו אע"פ שאמרתי שני חזקה לא כונתי לשלש שנים לבד אלא להרבה שנים ומ"מ כבר דרתי בה שני חזקה בקודם לזמן מקחך אין כאן הכחשת טענה הראשונה שאדם עשוי לקרות הרבה שנים שני חזקה ומעתה אם הביא עדים שדר בה שבע שנים שהם שלש שנים קודם מקחו של זה זכה בה אבל אם לא הביא עדים מזמן רחוק כל כך אלא בכדי שמקחו של זה היה תוך שלש אין חזקתו חזקה שאין לך מחאה גדולה מזו ונמצא שבמכירה זו מיחה בעל הקרקע על המחזיק ואע"פ שאחר מחאתו דר בה שלש הרי נעקר מרשותו לרשות זה והרי זה מודה שלא לקחה ממנו ויש מפרשים שאין מצריכין אותו לעדות שבע אלא לעדות שלש ומאמינין לו על השאר ולא הסכימו בה רוב מפרשים נמצאת למד מ"מ שכל שמחזיק בקרקע של אחד ובעל הקרקע מוכרה לאחר תוך שלש הרי היא מחאה ומה שאמרו באכלה בפני האב שנה ובפני לוקח שנה ובפני הבן שנה שהיא חזקה אלמא שמכירתו ללוקח אינה כמחאה פירשוה בשמכר שדותיו סתם אבל כל שפירשה בפני עצמה ומכרה מחאה היא: