מאירי על בבא בתרא י״ב

1 כבר ביארנו במסכת יום טוב י' א' שהבית הסתום מארבע רוחותיו והמת בתוכו הרי אותו בית כקבר ומטמא כל סביביו ר"ל הנוגע מאחוריו בכותלים ובגגו מפני שהן כעין גולל ודופק ואם נפתח בו פתח אחד אינו טמא אלא כנגד הפתח ואפילו היה נעול שהרי טומאה מעתדת לצאת דרך שם היו שם פתחים הרבה וכלם נעולים כל הפתחים טמאים נפתח אחד מהם או שחישב להוציאו באחד מהן הציל על שאר הפתחים לא היה שם פתח כלל אלא אחד והוא סתום באבנים ובטיט אם לא נפרצו הפצימין הרי הוא כפתח נעול ואינו מטמא כל סביביו הא כל שפירץ פצימין הרי הוא כשאר מקומות שבכותל ויש חולקין לפסוק שאף בלא פריצת פצימין מטמא כל סביביו יש מפרשין שמועה זו לענין אהל כגון שיש תקרה סביב כל הבית וכשאין שם פתח העומד סביבו תחת אותה תקרה אע"פ שאינו נוגע בכותלים טמא ואם יש שם פתח אינו טמא אלא בכנגד אותה הפתח ואני תמה שאם יש כאן תקרה וטומאת אהל הרי ביציאת טומאה דרך הפתח נעשית כל התקרה אהל:

2 מבוי המפולש שיוצאין דרך ראשו האחד לדרך עיר אחרת וכן אנשי עיר אחרת דרך בו נכנסין לעיר זו אם הסכימו בני מבוי לעשותו סתום אין ספק שבני עירם מוחין בידם שהמבוי המפולש דינו כרשות הרבים שיש לכל בני העיר רשות בו ולא סוף דבר בבני העיר הזאת אלא אף אם הסכימו בני אותו מבוי לסתמו ברשות כל בני העיר מ"מ בני עיר אחרת שנכנסין דרך בו לזו מעכבין ומוחין בידם ואפילו היה להם דרך אחרת ליכנס בה לעיר זו שמ"מ יש שרוצין בדרך זה ויש שרוצים בדרך זה וכל מצר שהחזיקו בו רבים ברשות אסור לקלקלו ולא סוף דבר אסור אלא שאם עשה לא הועיל יש מפרשים שמועה זו בשהוא מפולש לבקעה או לכרמלית ואין לבני אותה העיר דין מחאה בכך שהרי אין להם תפיסת יד לילך לשם ועיקר הדברים כמו שכתבנו שהשמועה מתבארת שהיו רוצים לסתמו ברשות בני העיר:

3 מבוי המפולש לרשות הרבים ובקשו בני מבוי להעמיד דלתות במבוי בני רשות הרבים מעכבים ואע"פ שמעמידין אותן פתוחות ביום הרבה פעמים כנופיא מזדמנת ונדחקין הרבה כאחד ליכנס במבוי ואין שיעור דלת מספיק להם או שמא מזדמן לפעמים שאינן פתוחות ולא סוף דבר בארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים שדינן כדין רשות הרבים לענין ספק טומאה אלא אף מארבע אמות ולפנים ויש מפרשים שמועה זו במבוי שאינו מפולש הואיל ופתוח מצד אחד לרשות הרבים ואין הדברים נראין שהרי בכל הסוגיא אנו דנין מבוי סתום כחצר להיותו כלו להם ואין לרשות הרבים שיכות בו כלל שמא תאמר מה אתה צריך לבא בה מצד זה והלא אין מבוי נקרא מפולש אא"כ הוא מפולש משני צדדין מצינו כיוצא בו בפרק כל כתבי ששלש מחיצות בלא לחי קורא מפולש ומ"מ לדעת מפרשים אלו אף הם יכולים לפרש מבואות שבסוגיא זו שכלן לבני מבוי על הדרכים שפירשנו למעלה בפתוחים לבקעה או לכרמלית ובזו ודאי אין בני רשות הרבים יכולים למחות וא"כ לדעתם אף אותה שכתבנו למעלה ז' ב' מכח התוספתא שאין בני מבוי כופין זה את זה לעשות דלת למבוי ומטעם שהוא אומר רצוני שאכנס בחבלתי עד פתחי אלמא שאם רצו כלם מיהא עושים הם צריכים לפרשה בפתוחים לבקעה או לכרמלית ולדעתי שמועה זו מתפרשת במפולש לגמרי והאחרים בסתומים:

4 זה שביארנו במשנה שכל שדה שיש בו תשעה קבין לכל אחד מהם חולקין דוקא בארץ ישראל וכיוצא בה שהארץ קשה לעבוד אבל בבל שהיא טובעני אין חולקין בה את השדה עד שתהא בה כדי חרישת יום לזה וכדי חרישת יום לזה השדה שמשקין אותו בדלי והוא הנקרא דוולא אין חולקין אותו עד שיהא כדי מלאכת יום אחד לפועל אחד להשקאתו לכל אחד ואחד ויש מפרשים דוולא שיש להם בור ואין חולקין אותו עד שיהא בה בכדי השקאת שדה לכל אחד ליום אחד ופועל אחד וכן נראה שלדעת ראשון זהו בית השלחין האמור במשנה אלא שיש שאין גורסין שם בית השלחין כמו שכתבנו ויש מפרשים בכאן דולא של ירק והוא גינה האמור במשנה ולדעתו לא שאלוה כאן אלא לבבל:

5 הכרם שיעורו בארץ ישראל בכדי זריעת שלשת קבין לכל אחד ואחד ובבבל עד שיהיו שלשים וששה זמורות לכל אחד שהוא בכדי עבודת יום אחד האומר חלק אחד בכרם אני מוכר לך לא אמר כלום ואין אומרים יהא שיעורה שלשת קבין בארץ ישראל וכדי עבודת יום אחד בבבל אלא הואיל ולא ברר כמה אין זה כלום:

6 האחין או השותפין בשדה אחת שבאו לחלוק ואירעה ביניהם מחלקת בחלוקה שהאחד תובע ליתן לו חלקו בצד אחד הן מצד שהשדה קצתו סמוך לנהר או לנגר או קצתו עדית וקצתו בינונית הן מצד שיש לאחד מהם קרקע בסמוך לצד אחד שבו ומבקש מחברו או מחבריו ליתן לו במצרנותו הן שהיו לאחד על האחרים חלק מיותר בקרקע ורוצה ליטול שני חלקיו ביחד הן בשאר מיני מחלוקות המתילדים בינו ובין חברו או חבריו יש בקצת ענינים מחלקת בין המפרשים והראוי לברור מתוך דברי כלם לפי הכרעת עניות דעתנו כך הוא שני אחים שיש להם שדה אחת בשתפות הן שירשוה כאחד הן שלקחוה כאחד הן שנשתתפו בה מ"מ על איזה צד שבאו לחלוק ואין לצד מצדדי הקרקע יתרון על צדו האחר לא מצד עצמו ולא מצד הבאים לחלוק כגון שאין להם שום מצרנות בו או שיש לשניהם מצרנות בכל צדדיו עושין שני חלקים על פי בקיאים מזרחי ומערבי ואם לא נתרצו בברירה חולקין על פי הגורל וכן אם היו כמה עושין רצועות כמנין כלם ומגרילין וחולקין היה השדה קצתו זבורית וקצתו עדית אין יכולין לומר זה לזה נעשה רצועות מן העדית כמנין כלנו ומן הזבורית כמנין כלנו עד שאפשר שיגיעו לכל אחד חלקיו במפוזר זבורית מכאן ועדית מכאן אלא עושים חלקים ורצועות כסדר כאלו היה כלו שוה ושמין הרצועות על פי בקיאין עד שתהא ערכה של רצועת הזבורית מגעת לערך רצועת העדית אם מצד תוספת קרקע אם מצד עלוי דמים שנטיל לאותו שיזדמן גורלו לשל עדית ואח"כ מגרילין ונוטלין ע"פ הגורל ומי שחטאה מחשבתו ונזדמן לו זבורית הגורל עשהו חטאת ואנו אין לנו:

7 היה לאחד מהם חלק יתר בקרקע והרי הוא אומר ליטול שני חלקיו ביחד וחבריו אומרים לעשות רצועה מיותרת על שם חלקו המיותר ושמא יזדמנו לו שני חלקיו במפוזר אם לא היה לחלקים שום צד יתרון על האחרים לא מצד עצמן ולא מצד החולקים כופין על מדת סדום הא אם היה לחלקים שום יתרון אם מצד עצמן אם מצד שכונה אם מצד קורבה לנהר אם מצד מצרנות אם מאיזה צד יש צדדין שהוא זוכה בדין ויש צדדין שחבריו זוכין כיצד בכור שבא לחלוק עם פשוט או עם פשוטים זכה בדין ונוטל חלקיו ביחד הואיל ומכח ירושת אביו הוא בא כחלק אחד הוא ואם אין לו אלא אח אחד לבד חולקים את השדה לשלש רצועות כל אחת שליש הקרקע מזרחית ומערבית ואמצעית להן ומשוין את ערכן על הדרך שכתבנו למעלה שהרי אם האמצעית עדית על כרחך בכור נוטלה ומתוך כך או יעלה בדמים על פי בקיאים או יוסיפו ממנה על שאר החלקים בקרקע והכל ע"פ בקיאין ולא יעשו אלא שני פיתקין מזרחית ומערבית ונותן בכור ידיו בקלפי עלה בידו מזרח זכה במזרחית ובאמצעית שהיא סמוכה לה עלה בידו מערב זכה במערבית ובאמצעית שהיא סמוכה לה גם כן ואם הפשוט נתן ידיו בקלפי תחלה ועלה בידו מזרח זכה במזרחית וחברו נוטל מערבית ואמצעית עלה בידו מערב זכה במערבית וחברו זכה במזרחית ואמצעית ואין לומר שיפילו גורל על כל השלש שמא יארע אמצעית לפשוט ונמצאו שני חלקי הבכור מפוזרים:

8 היו שלשה אחים אתה צריך להגריל בדרך אחרת וזה שאתה צריך לעשות ד' רצועות נשומות ע"פ בקיאין או ע"פ השואת עצמן וכותבין ארבעה פיתקין ראשונה שניה ושלישית ורביעית טרף הבכור בקלפי עלתה בידו ראשונה זכה בראשונה ושניה שהיא סמוכה לה עלתה בידו רביעית זכה ברביעית השלישית שהיא סמוכה לה וכל שעלו בידו אחת מאלו אינו צריך להכניס עוד ידו ומגרילין השנים על השנים הנשארות טרף הבכור בקלפי ועלה בידו שניה טורף עוד עד שתעלה בידו פעם אחרת או ראשונה הסמוכה לה מצד אחד או שלישית הסמוכה לה מצד אחר וכן אם עלתה בידו תחלה שלישית טורף עוד עד שתעלה בידו פעם אחרת או שניה הסמוכה לה מצד אחד או רביעית הסמוכה לה מצד אחר וכן אם היו הם ארבעה או חמשה ואם נתרצו על חלק אחד לעלותו ולנטלו המרבה בדמיו בלא גורל ועלה בו הבכור יותר מכלם אם הוא ראשון או אחרון אין הבכור צריך להגריל אלא נוטל החלק הסמוך לו ואם עלה באחד מן החלקים האמצעיים צריך להגריל על הסמוך לו שהרי יש לחלק זה חלקים סמוכים לו מכאן ומכאן:

9 היבם והוא המיבם אשת אחיו וזוכה בחלקו בירושת אביו כמו שיתבאר במקומו אין דינו כבכור לענין זה שנאמר והיה הבכור הויתו כבכור ר"ל ליטול פי שנים חלקו וחלק אחיו המת אבל אין חלוקתו כבכור הואיל ולא מצד אביו הוא יורשהו אלא מצד אחיו דנין אותו כאלו אחיו קיים ומגרילין אף על שם אחיו המת או על שמו בשבילו וכשטרף בקלפי על שם עצמו טורף עוד על שם אחיו ונוטל חלק אחיו באותו מקום שנזדמנה לו אף במפוזר ומ"מ אם אין שם שום צד יתרון בעולם כופין על מדת סדום כמו שביארנו:

10 וכל אלו שהזכרנו אין יכולין לעלות זה על זה בדמי יתירי אא"כ נתרצו בכך אלא כופין זה את זה להשוות ערך הרצועות אם בעלוי דמים אם בתוספת קרקע ע"פ בקיאין ומגרילין על הדרך שביארנו:

11 יבם שזכה לשלשה חלקים כגון שהיה המיתנא בכור ומת האב ולא חלקו עד שמת הבכור שנמצאת בכורה ליבם עם החלק האחר ועם חלקו יראה ששני חלקים שבאו לו מצד אחיו נדון בהם כאחיו ליטלם כאחת:

12 יש לקצת גאוני ספרד תולדות בשני דינין אלו הן לדין בכור ופשוט הן לדין יבם עם אחיו כיצד הרי שהיו לאחד שני חלקים בקרקע אע"פ שאינו לא בכור ולא יבם נזדמן מ"מ על איזה צד שיש לו שדה משתף עם אחרים ויש לו בה עליהם חלק מיותר אם החלק המיותר שלו בא לו עם החלק העקרי ביחד כגון שנפלו לו שני חלקים אלו בירושה בפעם אחת או שלקחם בבת אחת דינו אצל האחרים כדין בכור ואם לא ירשם או לקחם בפעם אחת הרי הוא כיבם וזקוק להגריל על כל חלק משני חלקיו יזדמן במקום שיזדמן או יעלו לו הרבה ומ"מ אף בראשונה יראה לי דוקא בשבאו לו ממוריש אחד או לקחם ממוכר אחד אבל בא מכח שני יורשים או שני מוכרים יראה שדינו כיבם:

13 היה לאחד מן האחין או מן השותפין קרקע מצד אחר הן שלקחו כבר קודם שזכה בירושה זו הן שהביאתו לו אשתו בנדוניא ונזדמן בירושה או שותפות או שיש שם שדה סמוכה לה או שאין להם לחלוק אלא שדה זו ותובע ליתן לו חלקו בסמוך לשדה שיש לו כבר לשם אם היתה כלה שוה ואין שום צד עלוי לחלק אחד על האחר כופין על מדת סדום אבל אם היה חלק שהוא תובע עדית אצל האחר אע"פ שהוא רוצה לעלותו על פי בקיאים או להוסיף מחלקו על חלק חברו אין שומעין לו אלא יכולין לעלות לו עד כמה שירצו או יגריל וכן אם חלק הסמוך לו זבורית וחלק האחר עדית ותובע חלק זבורית מפני מצרנותו ושיעלו לו או יוסיפו בחלקו אף זה אומר שאינו רוצה לא לעלות בדמים ולא לגרע את חלקו יש שרוצין בשליש עדית ולא בשני שלישי זבורית ויש שרוצין בהפך ומ"מ אם חלק הסמוך לו זבורית ותובעה ושלא יצטרך חברו לא לעלות ולא להוסיף כופין על מדת סדום שהרי אם היו שוות ערך אחד בלא שום יתרון היו כופין אותו כל שכן באלו ואין לו התנצלות לומר מתנה היא ואיני רוצה לקבל מתנה ממך על הדרך שאמרו למטה בטול אתה שיעור ואני פחות שלא נאמר כן אלא בדבר שאין בו דין חלוקה שאם רצה לכופו על דרך זה שיקבל הוא כשיעור והוא יקבל הנשאר אע"פ שאין שם שיעור הואיל ואין זה נוטל כשיעורו לא בכמות ולא באיכות מתנה הוא אבל בזו חלקי הקרקע שוים בכמות אע"פ שזה שוה יותר מזו מ"מ אף זה אומר לדידי שוה מצד מצרנותי ויש חולקין בקצת דברים אלו לומר שאף בשוים מכל וכל יכולים לעלות והוא שחכמי הצרפתים דעתם ששדה בית הבעל יכול לומר פעמים שהמטר יורד מכאן ולא בכאן ומ"מ בבית השלחין מודים לשטה ראשונה וגדולי המפרשים פירשו שאף בבית השלחין מעלים כמו שירצו ואפילו בבתים ואפילו בשוים מכל וכל מ"מ לבו נוטה לזה או יגריל או יעלו כמה ואין דברים אלו נראין לי שאם כן לא היה להם לפסוק כרב יוסף אף בשמועת אפושי אריסי האמורה בסמוך ושטה ראשונה היא הנכונה וגאוני ספרד מסכימים עליה:

14 כל שכתבנו שבידם לעלות אם עלו והוא מסכים לעלותה עמהם ומרבה בדמים על כלן אם רצו אחרים לומר אין אנו רוצים בעלוי אלא או הגריל או תתן אלף בדמיה ואין אנו משעבדים עצמנו ליתן אלא כראוי לה הדין עמהם ולהם שומעין וגדולי המפרשים כתבו שאם רצה המצרן לעלות כמותם לו שומעין ואף רוב מפרשים נסכמים בה ואין הדברים נראין לי שאם כן מה גזום להם בעלויים אחר שצריכים לומר שהם נותנין כך:

15 היו להם בשותפות שתי שדות שוים בשיעורם ובערכם בלא שום יתרון ושניהם בית השלחין ויש לכל אחד נגר בראשו ר"ל אמת המים להשקותו והיה לאחד מן השותפין קרקע סמוך לאחד מהם ותובע ממנו ליטול את הסמוך לו וזה אומר לחלוק את שניהם ויטול כל אחד חציו של כל אחד מהם אין כאן מדת סדום שהנגר מצוי לינגב ולפעמים מתנגב אחד קודם חברו ומתוך כך הוא רוצה להיות לו תפיסת יד בשנים שאם ייבש זה ימצא זה הא אם נסכמו ליטול זה אחד וזה אחד יראה שכופין אותו וגדולי הצרפתים חולקים אף בזו ומפרשים את השמועה בענין זה וטעם שלהם שמא דעתו נוטה להיות זה מתנגב קודם לזה ואין הדברים נראין אא"כ היה הענין נראה כן ע"פ בקיאים היו שני השדות כאחד והנגר משוך על פני שניהם בזו ודאי כופין ואין זה יכול לומר נוח לי שתהא שדה שלי מובלעת בין שנים שלך מטעם אפושי אריסי ר"ל שתהא צריך לאריס מכאן ואריס מכאן ותהא שדי שמורה ביותר אלא כופין אותו ונוטל הלה את הסמוך לה: