מאירי על בבא בתרא נ״ו

1 התבאר במקומו שזה שנאמר בתורה לענין גט ונתן בידה לא ידה ממש אלא ברשותה ואם השאילה הבעל מקום בחצרו ונתגלגל על הפיסלא שבחצר אם אין באותה פיסלא ארבע אמות על ארבע אמות ואינה גבוהה עשרה טפחים ואין לה שם לווי אין זה רשות לעצמו ומגורשת ואם יש שם אחד מדברים אלו אינה מגורשת שזה רשות בפני עצמו הוא ומקום אחד השאילה ולא שנים ולפי שטתנו אף מצר וחצב מפסיקין לענין זה שאם היתה היא באותה חצר והשאילה לו לא השאיל מה שמן המצר והחצב ואילך אע"פ שהיא חצר אחת ולשטת גדולי המחברים זו שהזכרנו לענין גיטין מפסקת בנכסי הגר:

2 עיקר ארץ ישראל היתה ארצם של שבעה עממין והיא הארץ שהראה הקב"ה למשה ומ"מ ארץ סיחון ועוג והיא שכבר היתה מעמון ומואב אף היא בכלל ארץ ישראל ובכלל חיוב מעשר ומ"מ בקדוש עזרא לא כבשו כל הכרכים שכבשום עולי מצרים אלא הניחו מהם בכונה שלא ליקדש בקדושת הארץ כדי שיזרעום בשביעית ויסמכו על אותם הזריעות בלקט שכחה ופאה ובכלל אלו ארץ סיחון ועוג המיוחסות לעמון ומואב ומ"מ מחוייבין היו במעשרות מדברי חכמים נמצא שעמון ומואב נתקדשה בקדוש ראשון לקדוש גמור מן התורה ובקדוש שני מדברי סופרים א"כ מהו שאמרו בכאן על עמון ומואב שלא נתחייבה במעשר לא נאמר אלא על הארץ שנשארה בידם הא מה שכבשו מהם סיחון ועוג בכלל ארץ ישראל בקדוש ראשון וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:

3 המשנה הששית הכונה לבאר בה ענין החלק החמישי בעדות חזקה שהוזם היאך הוא דינו ואמר על זה שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית משלשין ביניהם שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת להזמה אמר הר"מ משלשין כלומר יחלוקו ביניהם ישלם כל אחד שתות הממון וכיצד אחד מצטרף עמהם כגון שהעיד משה עם ראובן שאכלה שנה ואח"כ יעיד הוא משה בעצמו עם שמעון שאכלה שנה שניה אח"כ יעיד אותו משה עם לוי שאכלה שנה שלישית עדות זו קיימת ועלתה חזקה בצירוף אלו השלש עדיות:

4 אמר המאירי שנים שהעידו על אחד שאכלה שני חזקה והוזמו הרי אלו משלמין לזה המערער דמי השדה מלבד קרקע שערער עליו שמוציאין אותו מיד המחזיק ומעמידין אותו בחזקתו העידו שנים על הראשונה ושנים על השניה ושנים על השלישית והוזמו כלם משלשין ביניהם ופורע כל כת מהם שליש דמי השדה ומ"מ אם לא הוזמו כלם אין אותם שהוזמו משלמים כלום ואפילו הוזמה הכת המעידה על שנה שלישית שהיא גומרת ענין החזקה שאע"פ שהן שלש כתי עדיות עדות אחת הן לענין הזמה ואין נעשין זוממין עד שיזומו כלם שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם והעיד אחד מן האחים עם אחד שבשוק על שנה ראשונה והשני עם זה שבשוק על שנה שניה והשלישי עם זה שבשוק להעיד על השלישית הרי החזקה מתקיימת על פיהם ואין דנין אותה לעדות אחד ליפסל בנמצא אחד מהם קרוב וכו' אלא כל שנה ושנה עדות בפני עצמה ולא העיד זה על מה שהעיד אחיו ולענין הזמה נעשה עדות אחת ואין נעשין מוזמין עד שיוזמו כלם ושתדע כת אחת בעדות חברתה על הדרך שביארנו בקמא פרק כיצד הרגל וכן היא עדות אחת לענין שמשלשין ביניהם שהרי מ"מ עדותה של כת אחת לא היתה מועילה כלום ונמצאו שלשת האחים משלמין דמי חציה וזה שנצטרף עם כל אחד מהם משלם דמי חציה שהרי העיד כנגד שלשתן ומ"מ אינה עדות אחת ליבטל האחד בהזמת השני שהרי אין לזו אצל זו כלום ובפירושי מקצת גאונים ראיתי בעדות אחת להזמה דברים שנראה מהם שאם הוזמו אין משלמין הואיל ואין ההזמה מתקיימת לאחת אלא בעדות חברתה שאלמלא עדותה של זו לא היתה עדותה של זו מועלת כלום וכשם שאין האחד מעיד לחיוב קרובו כך אינו מעיד לגרום לו הזמה על ידו:

5 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

6 שמא תאמר שנים שהעידו על שנה ראשונה ושנים על השניה ושנים על השלישית היאך עדותם עדות והלא חצי דבר לזה וחצי דבר לזה הוא והתורה אמרה דבר ולא חצי דבר פירשו בכאן שלא נאמת דבר ולא חצי דבר למעט ענין זה אלא למעט בבדיקת האשה שהוצרכנו לידע אם הגיעה לפרקה אם לאו ובאו שנים ואמרו שראו אחת בגבה ושנים אחרים שראו אחת בכריסה וביאור ענינים אלו עם מה שצריך להתבונן מה הפרש בין זו לזו ולמה אנו קורין לזה חצי דבר יותר מזה כבר ביארנו הכל בכדי הצרך בפרק מרובה בסוגיית המשנה השלישית:

7 עדות החזקה שהעידו על שלש שנים רצופות אלא שהאחד העיד שאכלה חטים והשני העיד ששעורים אכלה עדותן קיימת הואיל ושניהם מעידים על אכילה שאין דרכן של עדים לדקדק מה הוא אוכל בה אלא שהוא אוכל בה ואין זה אלא כאחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן אבל אם העיד האחד על שניה ורביעית וששית וזה על ראשונה ושלישית וחמשית אין עדותם כלום הואיל ולא העיד זה על מה שזה מעיד ושמא תאמר ומה אתה צריך לבא בה מטעם זה והלא אין אחד מהם מעיד על חזקה ראויה שהרי אנו לרצופות אנו צריכים יש לפרשה בשמעידין על שאוכל שנה אחת ומוביר שנה אחת ובמקום שנהגו להוביר על הדרך שהתבאר העיד אחד על ראשונה שניה ושלישית ואחד על רביעית חמישית וששית יראה מכאן שאינה עדות שהרי אף זה מה שהעיד זה לא העיד חברו וגדולי המפרשים נוטים לומר כן ומ"מ חכמי הדורות שלפנינו פסקו שהיא חזקה וכן כתבוה חכמי הראשונים שבקטאלוניאה בחבוריהם וכמו שאמרו בפרק זה בורר מודים חכמים לר' יהושע בן קרחה בעדי חזקה שעדותן מצטרפת אע"פ שלא העיד זה על המנה שהעיד חברו הואיל ושניהם מ"מ מעידים על מנה ואין הכחשה ביניהם אבל זו שבכאן עדות מוכחשת היא שהרי זה מעיד שאכלה ראשונה והובירה שניה על הדרך שפירשנו ועל אותה שנה שאמר הראשון שהובירה העיד זה שאכלה: