מאירי על בבא בתרא צ״ח

1 לא נתערה יין מקנקניו של מוכר אלא עדין הוא בקנקניו כבר ביארנו למעלה הענין בשני דרכים ושעיקר הדברים שאם לא עירה ולא ניטלטל כלל אע"פ שלא אמר לו למקפה חייב באחריותו כל שלשה ולאחר שלשה נפקע אחריותו ואם אמר לו למקפה חייב באחריותו עד כדי שיראה לדיינין שהיה ראוי ללוקח להשהותו לפי מדת היין שלקח ולפי צרכי ביתו ולא נתעסק בזו בטלטלו ולא עירה אלא בעירה לבד או שלא עירה ולא טלטל אבל טלטל ולא עירה הוזכר דינו למעלה בדברי רב ושמואל ופסק הדברים בה לשיטה זו שביין הרי הוא כעירוי וקם לו ברשות לוקח לאלתר ואין הזכרת מקפה מועיל בו ובשכר לאחר שלשה וכבר ביארנו בה למעלה שיטה אחרת וזו עיקר שהטלטול מנדנד את היין ומחמיצו כמו שאמרו במציעא מ"ד א' לא שאנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כלה מאי טעמא גירי דידיה אהנו בה ר"ל שעל ידי נדנודו בהטאתו החמיץ ומ"מ זה שאמרנו שאם אמר לו למקפה חייב באחריותו יראה דוקא בלקות הבא שלא מחמת סבה אלא מצד גופו של יין וממקום מטעו בלא שום סבה ובלא מקרה אבל אם נתקלקל מצד שנוי עתים כגון רעמים או חמימות יתרה אין לו עליו כלום הא כל שנתקלקל בלא שום סבה הואיל ואין היין מתקלקל ברוב עמידתו ואדרבה ישונו משביחו אין קלקול זה אלא מצד ריעות שבו משרשו ומנטיעותיו הא שאר פירות שלקותן מצוי ברוב איחורן אפילו היו עדין של מוכר אינו מחזירן שהרי לקותן מתחדש ברוב האיחור וכן כתבוה גדולי המפרשים:

2 חנוני שלקח חבית של יין מבעל הבית כדי למכרה לדלת העם מעט מעט ועל יד על יד ועדין היא בקנקנו של מוכר ולא טלטל ולא עירה אלא שמוכרו באוצר המוכר וכשהגיעה למחציתה או לשלישיתה החמיצה חוזרת למוכר שהרי זה כמי שאמר לו למקפה ומ"מ אם נדנדה בשנוי ברזא ר"ל שסתם אותו הנקב שהיה בחבית וחדש בו נקב אחר הרי זה כטלטול ונעשה מאותה שעה ברשות לוקח וזו מסייעת לשיטתנו ששנוי ברזא דיו שיהא כטלטול ולא כעירוי ומ"מ אם השהה יותר מדאי במכירתו כגון שהגיע יום השוק והיה לו למכור ולא מכר הפסיד על עצמו:

3 קבל ממנו למסור לו חבית של יין על מנת להוליכה למקום פלוני שיוקר היין מצוי שם למכרה באותו מקום וקודם שהגיעה לשם החמיצה חייב באחריותו אע"פ שטלטל הואיל ולא עירה שמאחר שהוא מתנה שלמכרו במקום פלני לקחה ואינו מקבל עליו לפרעו במשיכתו אלא מדמים שיצאו מן היין הרי הוא יודע בנדנודו ובטלטולו שהוא גדול מצד רחק הדרך והיה לו להודיעו שאפשר שאין יינו סובל כל כך והואיל והאחר התנה והודיע שלכך הוא לוקחו ולא קבל לפרעו במשיכתו אלא מדמי היין הרי הוא כמי שמתנה למכור לו יין הראוי לסבול לו כך לא החמיצה אלא שהוזל היין שם אף זה ברשות מוכר הואיל ועדין הוא בחביתו הואיל ולא פשע זה להתאחר יותר מדאי הרי זה כמי שהתנה לוקח על שער שירויח בהולכתו הא אם פשע באיחורו או בצד אחר הופקע אחריותו ויש מפרשים שני אלו אף בעירה ואין נראה כן שכל שעירה תולין את הקלקול בעירוי או בחדוש הקנקן ואין שום יין עומד בה אלא מרוב חשיבות או במקרה אבל טלטולו בחבית עצמה הרבה יינות סובלין אותה ויש בה צד טעות:

4 ויש מפרשים שתי שמועות אלו בתורת שליחות בעלמא או ליתן לו שכר טרחו או בתורת עסק למחצה שכר ומחצה הפסד ואין צרך בכך שאף במכירה גמורה יראה שהדין כך על הדרך שכתבנו ועוד שהרי בראשונה אמרו בפירוש האי מאן דזבין לחנואה וכו' שזהו לשון מכר גמור אלא שבשניה אמרו האי מאן דקביל וראוי לפרשו לשיטה זו שמסרו לו למחצה שכר והתנה עמו להביאו למקום פלוני והרי סלקו שלא למכרו במקום אחר ומאחר שכן כל שלא פשע והוזל דין הוא שיקבל זה שכרו כמה שנמכר במקום אחר שהיה באפשר למכרו שם:

5 אע"פ שמדת השררה ראויה במקומות לפי מקומה ולפי מדרגת בעליה בתוך ביתו של אדם מיהא אין ראוי לשום אדם להשתרר על בניו ובני ביתו אלא שיתנהג עמם בשפלות עד שלא יחשב אצלם לזר ולנכרי דרך הערה אמרו האי מאן דיהיר אפילו אינשי ביתיה לא מקבל שנאמר גבר יהיר לא ינוה לא ינוה בנוה שלו ויראה לי בפירושו מי שהוא משתרר אף בתוך ביתו אינו מקובל ר"ל שאין דבריו נשמעים ואינו מניח מקום למי שראוי ללמוד ממנו שיתנהג על פי תוכחותיו שנאמר גבר יהיר וכו' כלומר איזהו יהיר כל שאינו מתקבל אף על אנשי ביתו וכן צריך שלא להתראות בפני אחרים במה שאין ראוי לו שהבריות אין אדם יכול לרמותן ואין מחזיקות את האדם לפי מה שהוא מתראה בעיניהם אלא לפי מה שהם מפרשים בענינו ולפי מה שהם מכריעים את הכף בדינו דרך הערה אמרו כל המתנאה בטלית של תלמיד חכם והוא אינו תלמיד חכם אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ויראה לי בפירושו אין הבריות מחזיקות אותו מפני זה בתלמיד חכם וכראוי להכנס במחיצתו של הקב"ה אדרבה מתלוצצים בו ומשפילים את ערכו בכך יתר מן הראוי וכן כל כיוצא בזה:

6 המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק השני ואמר על זה המוכר מקום לחברו לבנות לו בית וכן המקבל מחברו לבנות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר רפת בקר היא זו הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש בית קטן שש על שמנה בית גדול שמנה על עשר טרקלין עשר על עשר רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר היכל רשב"ג אומר הכל כבנין ההיכל אמר הר"ם רפת בקר גדרות הבקר והיכל ארכו ארבעים ורחבו עשרים ורומו שלשים וזהו חצי האורך והרוחב ואמרו בתלמוד שרשב"ג אפשר שהוא מסייע סברת תנא קמא שרום הבתים צריך שיהא חצי ארכו וחצי רחבו ואפשר שהוא חולק עליו וכאלו הוא תמה תמיהת ההרחקה ואומר וכי ראויים כל הבנינים שיהיו כבנין ההיכל אינו כן רק הדבר חוזר כמנהג שנוהגים שם אבל ההיכל מדותיו מאת השם ית':

7 אמר המאירי המוכר מקום לחברו לבנות לו בית פירוש בית סתם או שקבל עליו בפרט בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש דברי ר' עקיבא ור' ישמעאל אומר רפת בקר היא זו ואינו כלום הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש פרשו בגמ' שלדעת ר' עקיבא היא שנויה כלומר אף אני מודה לדבריך שרפת בקר היא זו ושהרוצה לעשות רפת בקר עושהו בתבנית זה ואם קבל עליו לעשות רפת בקר חייב לעשותו ארבע אמות על שש ומ"מ אף אדם עושה דירות אלו שהזכרנו כרפת בקר ומעתה כלן שיעורן בארבע על שש ומה שאמר אח"כ בית קטן שש על שמנה לדברי ר' ישמעאל היא שנויה ואין הלכה כמותו אלא אף בית סתם דינו בארבע על שש כל שכן אם קבל עליו בית קטן ומ"מ שאר המשנה חוזרת לדעת ר' עקיבא שהלכה כמותו והוא שאם קבל עליו לבנות בית גדול בונהו שמנה על עשר קבל עליו לעשות טרקלין בונהו עשר על עשר ופרשו בגמ' שאם קבל עליו לעשות תרבץ לאוצר עושהו שתים עשרה על שתים עשרה רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ר"ל כל בית ובית מאלו שהזכרנו רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו וראיה לדבר היכל שהיה ארכו ארבעים מן הדביר ולפתח ורחבו עשרים ורומו שלשים שהוא חצי ארבעים וחצי עשרים רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כבנין ההיכל פירשוה בגמ' בשני פנים האחד שהוא כדעת ראשון ר"ל שרומו כחצי אורך ורחב ואינו אלא כפל לשון והוא בעצמו שנה מה שאמר ראיה לדבר היכל והשני שהוא חולק על תנא קמא ואומר דרך תמה וכי הכל בונים כבנין ההיכל כלומר שאינו צריך לגובה כל כך ומ"מ הלכה שרומו כחצי ארכו וחצי רחבו בכל שיעור ושיעור:

8 וצריך שתדע במשנה זו שאינה חולקת על מה שידוע שכל שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות נקרא בית בכל מקום ואם מכר לחברו בית סתם נותן לו בית בנוי ארבע על ארבע אבל כשהוא מוכר לו מקום לבנות לו בית או שמקבל עליו לבנות לו בית מתחלה כל שמתנה עם חברו לבנות לו מתחלה או למכור לו מקום לבנות לו בית מתחלה אין כונתו על פחות שבשיעורין וחייב לעשות לו כשיעור ארבע על שש וגדולי המפרשים נוטים בה לדעת אחרת והוא שכל שאמר בית סתם הן שמכר לו בית סתם שכבר הוא בנוי הן שמכר לו מקום לבנות לו בית מתחלה הן שקבל עליו לבנות לו בית כלם שיעורם בארבע על ארבע ומשנתנו בשפרט ואמר בית חתנות או בית אלמנות שבאלו צריך ארחבה מפני הנכנסין והיוצאין וכן כשהזכיר רפת בקר וכיוצא באלו ומשנתנו לא נאמרה באו או חלוקות חלוקות אלא כלה כאחת היא וסופה פירושה של תחלתה ר"ל המוכר מקום לחברו לבנות לו בית וכן המקבל מחברו לבנות לו בית ר"ל בית חתנות או בית אלמנות שיעורן בארבע על שש ומ"מ שאר המשנה אף הם מודים בה ר"ל שאם אמר בית גדול או טרקלין או תרבץ שיעורם במה שהזכרנו בהם:

9 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה כך הוא:

10 מדרכי התלמיד ההגון וכל מי שרוצה לעטר עצמו במדות שלא יהא נבהל להשיב שנאמר משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה וכן מדרכי המוסר לכל אדם שלא יהא מכניס אורח בבית שהוא נכנס בו כאורח דרך הערה אמרו בספרים החיצונים הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו וקל ממנו אורח מכניס אורח וקל ממנו משיב דבר בטרם ישמע: