מאירי על בבא בתרא צ״ז ב

1 אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך על גבי מזבח ודבר זה לא למעט כל היינות שאין מנסכין מהם אמרוהו אלא למעט קצתם מעתה יין מגתו מקדשין עליו ולא סוף דבר תוך ארבעים יום אלא סוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו מיד ולענין נסוך לא יביאהו לכתחלה אלא מארבעים יום לדריכתו ואילך ואם הביא כשר ואע"פ שהמתוק פסול וזה מתוק הוא הואיל וסופו לעבור כשר וכן מקדשין על יין היוצא מפי החבית או משוליה ולענין נסוך לא יביא לכתחלה ואם הביא כשר וכן מקדשין על יין כושי והוא הנוטה לשחרות ועל יין בורק והוא הלבן ועל הליסטון והוא מתוק על ידי סבה שהעמידו את הענבים בשמש ונצטמקו ונתמתקו מחמת הצמוק ועל יין של מרתף והוא יין סתם שלא נבדק ועל יין צמוקים ולענין נסוך לא יביאם לכתחלה ואם הביא כשר וזה שכתבנו בצמוקים דוקא שיהא בהם לחלוחית עד שאם אדם עוצרן יצא מהם משקה כעין דבש אבל אם אין בהם לחלוחית אע"פ שכשאדם שורה אותם במים יצא מהם בעצירתן כעין יין אינו כלום אף לענין קדוש המתוק מאליו בלא שום סבה עד שאינו משכר פסול לגבי מזבח ומקדשין עליו יין קוסס והוא שריחו חומץ וטעמו יין כבר ביארנו שמקדשין עליו יין מזוג פסול לנסוך וכמו שדרשו בספרי ונסכו רביעית ההין חי אתה מנסך ולא מזוג ולענין קדוש מקדשין עליו שהרי החשיבו לשתיה וכמו שאמרו בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ומה שאמרו בדברים הנאמרים בכוס של ברכה שאחד מהם חי כבר הקשינו עליה ותירצנוה בהרבה פנים במקומה במסכת ברכות יין שנתגלה פסול למזבח ואף לענין קדוש אע"פ שהעבירו במסננת אין מקדשין עליו וכן יין שריחו רע ר"ל שהוא מסריח יין מבושל לא הוזכר בכאן וגדולי המחברים כתבו בו שאין מקדשין עליו ולענין נסוך כל שנתבשל באש אע"פ שלא נשתנה טעמו או בשמש ונשתנה טעמו פסול וקצת חכמי צרפת מתירין לקדש עליו שהרי החשיבו כמו שביארנו במזוג וראיה לדבר ממה שאמרו בסדר זרעים במסכת תרומות פי"א מ"א אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שמשביחו ואע"פ שהלכה כת"ק מ"מ נראה מכאן שהיין מושבח בכך וכן ראיה ממה שלא הזכירוהו בסוגיא זו לומר למעוטי יין מבושל וכן שאמרו בירושלמי שיוצאין ידי ארבע כוסות ביין מבושל ומ"מ קשה סוגיא זו מה שאמרו במסכת תרומות פ"ב מ"ו גם כן שתורמין מיין שאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל אלמא שהמבושל על שאינו מבושל נקרא מן הרעה על היפה ומתרצין בה שלא מצד רעה על היפה נגעו בה אלא מצד שמפרישה לפי מדת מה שהיה מקודם ולא יראה כן שאם כן אף בדיעבד היאך תרומתו תרומה:

2 הקונדיטון פירשו בירושלמי שקלים פ"ג ה"ב שמקדשין עליו ולגבי מזבח פסול הואיל והוא מבושם וכן הדין במעושן יין שנתערב בו שאור או דבש גדולי המחברים כתבו שאין ראוי לקדש עליו אפילו טפה מהם בחבית גדולה הואיל ואינו ראוי לנסך על גבי המזבח ואלמלא שהם כתבוה אי אפשר לאמרה שזו לא נפסלה למזבח מצד היין אלא מצד שאור ודבש ולענין קדוש מ"מ לא הופקעה תורת יין מהם בכך ולא עוד אלא שאם כדבריהם היה להם להזכירה כאן לומר למעוטי יין שנתערב בו שאור או דבש וגדולי המפרשים כוללין בענין זה שלגבי מזבח אנו צריכין ליין כמות שהוא שלא נשתנה לא על ידי אדם ולא על ידי שמים ולענין קדוש כל שלא נשתנה בידי שמים אלא בידי אדם אם נשתנה לשבח אין לך חשוב הימנו:

3 המשנה השלישית והיא גם כן מענין החלק הראשון המוכר יין לחברו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות ואם אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת ישן משל אשתקד מיושן משל שלש שנים אמר הר"ם ובלבד שיהו בכלים דלוקח ויבאר עליו שיש בלבו שהוא לוקח ממנו מעט מעט ובדין לא יהא המוכר חייב באחריות אבל אם הוא בקנקנים דמוכר אם יאמר לו הא חמרך והא קנקנך ולא יוכל לומר לו המוכר למה הנחתו עד שנפסד לפי שכבר הודיע שהוא צריך לבשל בו מעט מעט:

4 אמר המאירי המוכר יין לחברו והחמיץ אינו חייב באחריותו פירוש ואפילו החמיץ מיד ואפילו אמר לו למקפה הואיל וכבר עירהו הלוקח מקנקניו של מוכר ונתנו בקנקניו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה במקח טעות פירוש כל שלשה ואם אמר לו למקפה עד כדי שעור שהייה הראויה לו וכן הדין בכל שנתברר שבשעת המכר היה בו לקות על הדרך שכתבנו למעלה התנה למכור לו יין מבושם ר"ל יין חשוב כמו שאמרו במקום אחר חמרא איכא דבסים ואיכא דלא בסים חייב ליתן לו יין שיהא עומד בחשיבותו עד עצרת התנה למכור לו יין ישן חייב ליתן לו משל אשתקד ופירשו בגמ' שצריך להיותו חשוב עד כדי שיעמד בחשיבותו מעת המכירה עד החג התנה ביין מיושן חייב ליתן לו משלש שנים ואף בזו צריך שיעמוד בחשיבותו מכאן ואילך עד החג ויש מפרשים דבר זה דוקא במיושן אבל לא בישן:

5 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: