מאירי על בבא בתרא ע״ב

« מאירי על בבא בתרא ע״א ע״א מאירי על בבא בתרא ע״ג ע״א »

1 בבא בתרא פתח ↗

וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּרַבִּי עֲקִיבָא? וְהָא תַּנְיָא: הִקְדִּישׁ שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת מִמַּטַּע עֲשָׂרָה לְבֵית סְאָה – הֲרֵי הִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע וְאֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם; לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה – פּוֹדֶה בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים, בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף.

2 בבא בתרא פתח ↗

דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו וְהִקְדִּישָׁהּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו – מִנַּיִן שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ״ – שָׂדֶה שֶׁאֵין רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה, יָצְתָה זוֹ – שֶׁרְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן.

3 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְעוֹלָם בְּעָלְמָא – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא אָזְלִי בָּתַר פִּדְיוֹן; וְהָכָא, קְרָא אַשְׁכַּחוּ וּדְרוּשׁ – אִם כֵּן, לִכְתּוֹב קְרָא: ״וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא אֲחוּזָּתוֹ״, אִי נָמֵי ״שְׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ״, מַאי ״אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ״? אֶת שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה, יָצְתָה זוֹ – שֶׁרְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה.

4 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר רַב הוּנָא: חָרוּב הַמּוּרְכָּב וְסַדַּן הַשִּׁקְמָה – תּוֹרַת אִילָן עָלָיו, וְתוֹרַת קַרְקַע עָלָיו. תּוֹרַת אִילָן עָלָיו, דְּהֵיכָא דְּאַקְדֵּישׁ אוֹ זַבֵּין שְׁנֵי אִילָנוֹת וְהַאי – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע. תּוֹרַת קַרְקַע עָלָיו, דְּלָא מִזְדַּבַּן אַגַּב אַרְעָא.

5 בבא בתרא פתח ↗

וְאָמַר רַב הוּנָא: עוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סָאתַיִם – תּוֹרַת עוֹמֶר עָלָיו וְתוֹרַת גָּדִישׁ עָלָיו. תּוֹרַת עוֹמֶר עָלָיו, דִּשְׁנֵי עוֹמָרִים – שִׁכְחָה, שְׁנַיִם וָהוּא – אֵינָן שִׁכְחָה.

1 המקדיש אילן אחד או שנים לא הקדיש אלא האילנות ונפדין בשווין הקדיש שלשה אילנות במפזר אלא שהם בשדה אחת הוקדשו עם הקרקע הצריך להם הקדיש שישה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הואיל והשרשים נוגעים זה בזה הקדיש כל הקרקע שביניהם וכן כל האילנות שביניהם וכשהוא פודה פודה הקרקע לפי שיעור הקרקע והאילנות בשוויין היו נטועין ליתר ממטע עשרה לבית סאה או בפחות לא הקדיש את הקרקע וטעם הדבר שבפחות מכן הואיל ולעקור הם עומדים אין כונתו להקדיש הקרקע כלל וכן ליתר מזה הואיל ומפזרים הם לא כיון אלא לקרקע הצריך להם וכן אם הקדיש את האילנות בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע כלל וכשהוא פודן פודן בשווייהן הקדיש את האילנות ואח"כ הקדיש את הקרקע פודה את האילנות בשווייהן והקרקע לפי מדתו אבל אם הקדיש את הקרקע הוקדשו האילנות כמו שביארנו במשנה והם נפדים על גב קרקע ואינו צריך לפדותן בפני עצמן וגדולי המחברים כתבו שצריך לפדותן בפני עצמן ונראה שהוציאוה מסוגיא שבמסכת ערכין פרק יש בערכין לדעת רב הונא ומ"מ מדברי רב פפא שהוזכרו באותה סוגיא נראה כמו שכתבנו ועוד ראיה לדברינו שאם לא כן מה הוצרך ללמדנו בהקדיש אילנות תחלה ואח"כ הקדיש קרקע שפודה אילנות לעצמן וקרקע בפני עצמו:

2 שדה אחזה פדיונו לשיעור בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ושדה מקנה נפדה בשוויו לקח שדה מאביו או מאחד שהוא ראוי לירשו והקדישה כשפודה אותה בחיי אביו הואיל ובשעת פדיון לא היתה ראויה לו עדין הרי זו כשדה מקנה הא אם פדאה אחר מות אביו אע"פ שהקדישה בחייו הרי היא כשדה אחזה שנאמר ואם משדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה אחזה יצאתה זו שראויה לו לירשה:

3 חירוב המורכב וסדן השקמה יש עליהם תורת קרקע ותורת אילן תורת אילן שאם מכר או הקדיש שני אילנות ואחד מהם יש לו קרקע כדין שלש אילנות ותורת קרקע שאינו נמכר על גב קרקע ויש אומרים לענין תורת אילן ולענין הקדש שאף בשנים יש לו קרקע ולא הוצרכה אלא לענין מכר ולא יראה כן:

4 עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו תורת גדיש עליו שאם שכחו אינו שכחה שנאמר ושכחת עומר ולא גדיש וכל שיש בו סאתים גדיש הוא ותורת עומר עליו ששני עמרים שכחה שלש אינן שכחה ואם שכח שני עמרים וזה הרי זה מצטרף עמהם לשלשה ואינן שכחה:

5 ונשלם פרק ת"ל:

« מאירי על בבא בתרא ע״א ע״א מאירי על בבא בתרא ע״ג ע״א »