מאירי על בבא בתרא מ״ב

1 הרי שהחזיק בשדה ואכלה שנה ומת והחזיק בה בנו אחריו שתים ולא מיחה המערער או שאכלה האב שתים והבן שנה ואחר השלש בא זה וערער הרי זו חזקה שהיורש מצטרף עם מורישו וכאיש אחד הוא והיה לו למחות אכלה האב שנה והבן שנה ולוקח מן הבן אכלה שנה שלישית אם לקחה זה בשטר הרי זו חזקה והואיל ולא מיחה בתוך שלש הפסיד אכלה זה המחזיק בפני בעל הקרקע שנה ומת בעל הקרקע שהיה ראוי לערער ואכלה זה המחזיק בפני הבן שתים או בפני האב שתים ובפני הבן שנה או בפני האב שנה ובפני הבן שנה ומכרה זה הבן לאחר והאחר בטוח להוציא מיד המחזיק ואכלה זה המחזיק בפני אותו הלוקח שנה שלישית החזיק וכלן מצטרפין לשני חזקה שהרי הוא אומר שטר היה לי מן האב ונזהרתי בה שלש ואע"פ שהיה מכר זה בשטר ודוקא בשמכר שדותיו בסתם ר"ל שמכר לו כל קרקעותיו או כל שדותיו והזכיר לו זה עמהם שדבר זה אין לו קול אע"פ שהוזכרה בשטר בפירוש שהכל אומרים פלני מכר כל שדותיו לפלני ואין אומרים פלני מכר לפלני שדה זו וזו אבל אם מכרה בפני עצמה ובשטר אין לך מחאה גדולה מזו והרי זה שמע בדבר והיה לו להזהר ויש מפרשים שמכר שדותיו סתם ולא הזכיר שום קרקע בעולם אבל אם הזכיר קרקע זה אע"פ שבכלל האחרים הזכירו מחאה היא ולא החזיק ולשון מוכר סתם מוכיח כן אלא שהדברים נראין כדעת ראשון:

2 המשנה הרביעית והכונה בה להשלים ענין החלק השלישי בחזקה שיש בין המחזיק ובין בעל הקרקע סבה שאין בעל הקרקע מקפיד בחזקתו ואמר על זה האומנין והשותפין והאריסין והאפטרופין אין להם חזקה אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה לא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב אמר הר"ם אומנין בעלי האומנויות אריסין שעובדין השדה למחצה לשליש ולרביע אפטרופסין הם הממונים על עסקי היתומים במצות האב ודע שמא שאמר אומנין אין להם חזקה ר"ל בקרקעות בלבד אלא גם כן במטלטלין כמו כן ובזה יש דינין חלוקים כמו שאומר וזה כי האומן כשיהיה בידיו כלי ויאמר לו אחד העם זה הכלי שאתה עושה בו או שאתה מתקן שלי הוא ואני נתתיו לך לתקנו והביא עדים והעידו לו שזה הכלי הוא ידוע לו אם אמר לו האומן אמת שהיה שלך אבל לקחתיו ממך אינו נאמן בין שמסר לו הכלי בעדים בין שלא בעדים ואם תבע אדם לאומן ואמר לו דבר פלוני שהוא אצלך הוא שלי ואני נתתיו לך שתעשה לי בו מעשה כך וכך והשיב לו האומן לקחתיו ממך האומן נאמן בין שנתנו בעדים בין שלא בעדים אחר שאין הכלי מצוי לפי שאם נתנו בעדים יכול הוא לטעון החזרתיו לך ואם נתנו לו שלא בעדים היה יכול לומר לו לא היו דברים מעולם ומעקרנו מגו כמו שכתבנו פעמים רבות ובכגון זה נקבל טענת מגו מן האומן וכן אם ראה אדם כלי מכליו אצל האומן ואמר לו הנה נתתיו לך לתקנו וכפר האומן ואמר לא נתת לי כלום האומן נאמן אבל אם אמר לקוח הוא בידי כלומר שיאמר לו אתה מכרתו לי אינו נאמן כיון שהוא מצוי לפנינו ויש שם עדים מעידים שהוא ידוע לו וכיוצא בזה אמרנו האומנין אין להם חזקה ולא נקבל מהם טענת מגו דיכיל למימר לא היו דברים מעולם אבל יפול מהם בכאן דין מגו ואם הביא בעל הבית לו עדים שזה הכלי שלו יוציאהו מיד האומן ואע"פ שיטעון לא נתת לי כלום אלו הן הדינין הנאותים למה שנתבאר לנו מן התלמוד בזה הענין וכיון שאלו הדברים כן אם נפלה הכפירה בשכירות בין האומן ובין בעל הבית שהאומן אומר כך פסקתי עמך ובעל הבית אומר לא פסקת לי אלא בפחות אם היה הכלי מצוי לפנינו אין האומן נאמן כמו שזכרנו ויהיה בעל הבית נאמן ואם הכלי אינו מצוי לפנינו האומן נאמן ואפילו מסרו לו בעדים כי מגו דיכיל למימר החזרתיו לך הוא נאמן לומר לא החזרתיו לך אבל כך וכך פסקתי לי וכל זה שאמרנו בזה אינו נאמן ר"ל אחר שישבע בנקיטת חפץ לפי שאנו משביעין אותו על עקר מגו בתקנת חכמים עם שבועת השכיר שהוא נשבע ונוטל ר"ל האומן ומה שאמר אריסין ובלבד שיהיה אריס אבותיו שהבן מניח לו כל הנכסים ברשותו לפי שהוא כמו אפטרופוס עליו ולפיכך אין לו חזקה אבל אם היה זה האריס בקרקע לאיש בעצמו ואכלה כל השלש שנים נתקיימה בידו החזקה ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו בנכסי מלוג אבל בנכסי צאן ברזל כבר הם כתובים עליו ואפילו כתב עליו בעודה ארוסה שלא יאכל לה פירות שנתקיים זה התנאי ואין לו פירות כמו שביארנו בכתבות עם כל זה אין לו חזקה כשטען והביא ראיה שאכלה שלש שנים לפי שהאשה תותר לבעלה מנכסיה ואפילו דברים שאין לו בהם זכות אבל אם הביא ראיה בשטר או בעדים שהיא מכרה לו שום דבר מנכסי מלוג אותה מכירה קיימת ואין האשה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי וכן כשקבלה אחריות עם בעלה מנכסי מלוג כמו שיכולה לומר זה בנכסי בעלה עצמם ובנכסי צאן ברזל ר"ל נכסי בעלה כגון שדה שכתב לה בכתובתה או שייחד לה בכתובתה לפי שאין לו בנכסי מלוג כלום כדי שתאמר מחמת שצער לי עשיתי זה ואין לאשה חזקה בנכסי בעלה בכל נכסיו ואפילו ייחד לה מקום שתקח ממנו מזונות והיא אכלה מקום אחר שלש שנים לא עלתה לה חזקה לפי שהאיש גם כן הוא מוותר לאשתו ואפי' במקום שאין לה זכות אבל כשתוציא ראיה בשטר או בעדים שהוא מכר לה אם הכספים שלקחה בהם היו טמונים אצלה המכר בטל לפי שיאמר כדי שאראה הממון שהיה טמון אצלה מכרתי לה כדי שאקחנו לא שיהיה שלה ואם היו נכסים ידועים נתקיים המכר והבעל אוכל פירות ואם נתן הבעל לאשתו שום דבר במתנה אין לו פירות באותה מתנה וכל אלה שאמרנו שאין להם זה על זה חזקה הוא בגוף הקרקע עצמו כדי שיקנה אותו באותה חזקה אבל הדברים שיש להם חזקה כשמתרצים זה לזה כגון לטעון בכותלים ולפתוח מזחילות ואמות המים ופתיחת חלונות יש להם חזקה בדברים האלה האיש בנכסי אשתו ולאשה בנכסי בעלה וכן שאר הדברים הנזכרים:

3 אמר המאירי האומנין והשותפין והאריסין והאפטרופין אין להם חזקה משנה זו מתוך שהיא שנויה בענין חזקת קרקעות פירשוה מקצת גאונים כלה בקרקעות ופירשו באומנין אומני בנין והוא שאם מסר את ביתו לאמן לשם בנין והתחיל ובנה ודר בה שלש שנים כשהוא מתעסק בבנינו אין אותה דירה מועלת לחזקה סתם הדברים רוצה בעל הקרקע שידור הבנאי לשם עד שישלמו תכונות הבנינים על שלמות צביונן ומ"מ אם אחר שנגמר הכל דר בו שלש שנים יראה שהחזיק בו שמא מכיון שירד בתורת בנין אין בעל הקרקע מקפיד בדירתו ואדרבה נהנה הוא בכך שאם יצטרך לשנות בה באיזה דבר או לתקן שיעשה כראוי לו ואפי' עמד שם שלש שנים משנגמר הבנין הואיל והדבר ידוע שבתורת בנין ירד לא החזיק ואין מדמין את הענין ליורד בתורת משכונה שצריך למחות לדעת קצת שהממשכן מקפיד ומקפיד הוא אלא שהוא מוכרח בכך ומתוך שהוא מקפיד דרכו לדקדק על מקבל המשכון שלו הא אחר שאינו אומן שבנה החזיק ואע"פ שאמרו ניר אינה חזקה אדרבה כל שיבי דכרבא ליעול ביה אינו דומה שהחרישה כל בני אדם עושין אותה בדרך אחת אבל הבנין אין כל דעות בני אדם שוין בו יש רוצה בבנין פלוני ויש רוצה בפלני והיה לו למחות:

4 והשותפין ר"ל שנודע שהקרקע משתף ביניהם והחזיק האחד בכלו שלש שנים ואין לו חזקה שאין השתף מקפיד בכך ואדרבה נוח לו בזו כדי שיאכלנה הוא באותו שעור ופרשוה בגמ' דוקא בשאין בה דין חלוקה שאף פירותיה אין ראויים ליחלק ומתוך כך שניהם רוצים להיות אחד מחזיק בה שלש או ארבע או כמה ואח"כ יחזיק האחר כשיעורו אבל כל שיש בה דין חלוקה יש לו חזקה כמו שיתבאר בגמ':

5 והאריסין ר"ל שמכיון שנודע שבאריסות ירד אפילו אכלה כלה שלש אין לו חזקה שאין הבעלים מקפידין בכך ופירשוה בגמ' דוקא באריסי בתי אבות ר"ל שהיה זה אריס לאביו גם כן או לאנשי המשפחה אבל כל שנעשה הוא לו אריס מתחלה ודאי אינו בטוח להאמין בו כל כך ומקפיד על חזקתו ויש לו למחות:

6 והאפטרופסין ר"ל שנתמנה אפטרופוס בנכסי קטן אם מצד אבי היתומים אם מצד בית דין בין על שדה זו בין על כלל הנכסים אפילו החזיק בהם שלש משהגדיל הקטן אין חזקתו כלום אפילו לא היה אפטרופוס אלא לעניני הוצאותיו ושמא תאמר והלא אף אחר שהחזיק בנכסי קטן אינו כלום כבר ביארנו בפרק המפקיד על אחר שהחזיק בנכסי קטן שאם החזיק שלש מאחר שהגדיל שיש לו חזקה ובא עכשו ללמדנו על אפטרופוס שאף בזו אין לו חזקה ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שאף אחר אין לו חזקה אף לאחר שלש משהגדיל ולדבריהם אתה צריך לפרש באפטרופוס האמור כאן שלא בנכסי קטן הוא אמור ואע"פ שאין מעמידין אפטרופוס אלא לקטן הדברים אמורים במי שממנה חברו על שלו כגון שהלך למדינת הים או שהוא נכבד וממנה גזברים על עניני ביתו ועסקיו וכל אלו האמורים כאן דוקא בשנודע שירדו בתורת כך או שהביא המערער עדים על כך ואין בידם לומר לא היו דברים מעולם הא כל שלא נודע אלא שזה טוען שבתורת כך ירדה לידו הואיל ויכול לטעון לא היו דברים מעולם ר"ל שלא בא לידי בתורת כך כשטוען אמת שבתורת כך בא לידי אלא שלקחתיו אח"כ נאמן:

7 ויש מי שפירש אומנין האמור כאן בענין מטלטלין וכן יראה מסוגיית הגמ' והענין הוא שהמטלטלין הרי הן בחזקת מי שהן תחת ידו ר"ל שכל שנודע בכלי זה שהוא של ראובן והוא עכשו ביד שמעון וטוען שראובן מכרו לו נאמן אף בשהכלי נראה בידו שלא היה יכול לטעון לא היו דברים מעולם ומ"מ בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר אבל בעשויים להשאיל ולהשכיר כל שנראה בידו אינו נאמן ופירש עכשו שבאומן כל שיש בידו מטלטלין הראויים לבא לידו מצד אומנותו כגון צמר ביד צבע וכיוצא בו אפילו בדברים שאין עשויים להשאיל ולהשכיר הואיל ונראה עכשו בידו אינו נאמן בטענת לקוח הוא בידי ואף זו הלכה היא אלא שיתרחבו הדברים בגמ' בקצת דינין שבה:

8 ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא סוף דבר בשאין שום תנאי בינו ובינה שהרי עכשו מתורת מלוג הוא אוכלם והיאך הוא מחזיק בגוף הקרקע אלא אפילו התנה עמה תנאים שאין לו לאכול מתורת מלוג כגון שכתב לה שלא יקנה פירות נכסיה על הצדדין המתבארים במסכת כתובות ואח"כ אכל כמה לא החזיק כל שבאשה אצל בעלה אינה מקפדת ולא חוששת למחות וכן לאשה בנכסי בעלה ופירשוה בגמ' אפילו ייחד לה שדה למזונותיה והיא אוכלת שדות אחרים שמ"מ כל שבאיש אצל אשתו אינו מקפיד ולא לאב בנכסי הבן שנפלו לו מצד אבי אמו או שקנה הוא מעצמו או לבן בנכסי האב ופירשוה בגמ' בבן הסמוך על שלחן אביו וכל שהוא כן אינם מקפידין זה על זה כל אלו אין להם חזקה ויש אחרים מלבד אלו שאין להם חזקה גם כן כגון גזלן וגוי וראשי גלויות מצד אלמותם וכן חרש שוטה וקטן מצד שאין להם טענה וכבר ביארנו ענינם אבל אלו שבמשנה הוא מצד שאין זה מקפיד בחזקתו של זה:

9 זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' להשלמת ביאור ענינים אלו עם שאר הדברים שנתגלגלו בה אלו הן:

10 זה שביארנו שהשתף יש לו חזקה בכל שיש בו דין חלוקה ואין בו חזקה במקום שאין בו דין חלוקה אין בזה חלוק בין שירד לכל הקרקע וטען שכל חלקו מכר לו בין שירד לחציה אלא שהחזיק בצד היפה שבו וטען שחלק עמו ועלה בדמיו אלא בכל אחת מטענות אלו בכל שיש שם דין חלוקה החזיק וכל שאין שם דין חלוקה לא החזיק ויש פוסקים שביורד לחציה אף במקום שאין בו דין חלוקה החזיק הדבר מוכיח שחלקו ורוב מפרשים מסכימין לדעת ראשון ומה שאמרו בגמ' הא והא דנחית לכולה פירוש הא והא אע"ג דנחית לכולה וכל שכן שבמקצתה דנין אותה בדין זה וכן הדברים נראין:

11 זה שביארנו בשתף שכל שיש בו דין חלוקה מחזיקין זה על זה אין דנין ממנו למטלטלין אלא כל שנודע שהוא של שניהם אע"פ שהוא ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקת האחר כמו שביארנו בפרק הבית והעליה:

12 כבר ביארנו בפרק השואל שהיורד לתוך שדה חברו שלא ברשות ונטעה שאם היתה שדה עשויה ליטע שמין לו וידו על העליונה ר"ל שאומדין לו כמה אדם רוצה ליתן על שדה זו לנטעה ונוטל מבעל השדה משלם ואם אינו שדה העשויה ליטע כגון שהיא יפה יותר לזרעים או שבעליהם די להם בקרקעות נטועים שמין לו וידו על התחתונה ר"ל שאם שבח יתר נוטל הוצאה ואם הוצאה יתרה נוטל שבח ומ"מ אינו כאריס ליטול חלק בשבח המגיע לכתפים ר"ל בפירות ומ"מ היורד ברשות ר"ל שנתן לו רשות להשתדל בעניני קרקע זה אע"פ שלא פירש לו ליטע אף בשאין עשויה ליטע שמין לו על העליונה ואע"פ שלא היה נותן זה כלום ליטע מ"מ אם שבח יתר נוטל שבח ואם הוצאה יתרה נוטל הוצאה ואם נטל רשות בפרט ליטע נעשה כאריס ליטול חלק בפירות השותף הרי הוא מן הסתם כיורד ברשות אצל חלק חברו ואם הוא שדה שאינה עשויה ליטע דנין לו כשדה העשויה ליטע להיות ידו על העליונה ואם היא שדה העשויה ליטע דנין אותו כאריס ליטול בפירות כאריס דעלמא ויש בענין זה פירושים אחרים וזה הוא הנכון: