1כל שאמרנו שחוזרין ועושין שליחותן אע"פ שלא מדעת הלוה הוא נאמר וכל שאמרנו שאין חוזרין ועושין שליחותם פירושו אפילו מדעת המלוה וגדולי המפרשים כתבו שכל מדעת הלוה חוזרין ועושין שליחותם אף בשטר שיש בו אחריות ולא יראה כן ומ"מ כל שעדין לא נגמר השעבוד כגון שאין שם קנין אין חוזרין לשליחותם אפילו עשאוהו בטעות שמא ימלך:2ועיקר הדברים שכל שכתבו וחתמו שטר שלהם כדינו ומסרוהו לבעליו אין חוזרין לשליחותם בשום פנים אלא ברשות המשועבד או בבית דין והוא שאמרוה כן בגיטין ס"ג ב' בההוא דהוו קרו לה נפאתא וכתב טפאתא שכל שעשו במה שנצטוו כראוי אין חוזרין ומ"מ גדולי המפרשים כתבו בה שאינו דומה שזו שבכאן הרי המלוה שבעדי המלוה מקצתה קיימת ומתוך כך חוזרין וכותבין ונותנין אבל זו שבגיטין נסתלקו לגמרי:3שטר שזמנו כתוב בעשרה בתשרי שהוא יום הכפורים או בשבת והדבר ידוע שאין קונין לא בשבת ולא ביום הכפורים דינן אותו כמאוחר וודאי בערב שבת או בערב יום הכפורים היה ומכשירין אותה ואין אומרים שיד בעל השטר על התחתונה ולדונה כמוקדמת שאין אומרים יד בעל השטר על התחתונה אלא כששיש ספק במשמע השטר עצמו אבל זו שהשטר עצמו ברור ומקויים כל שיש דרך לומר בו שהוא מאוחר אין חושדין את העדים ומכשירין אותה ואף לדעת הפוסל במאוחר מחשש שמא יפרענו קודם זמן השטר וכשיתבע שטרו יאמר לו שאבד הימנו ויכתוב לו שובר על הלואה שבניסן והלה מוציא לו אח"כ שטר שבתשרי בזו מודה שכשר שאפילו כתב לו שובר מהלואה שבערב שבת או ערב יום הכפורים ומוציא לו אח"כ שטר שזמנו בשבת או ביום הכפורים הדבר ידוע שהשובר נעשה על אותה מלוה ומ"מ הלכה שכל המאוחרים כשרים ואע"פ שכותבין שובר כמו שיתבאר:4זה שאמרנו שכותבין שובר לא סוף דבר במקצת כגון מי שפרע מקצת חוב אלא אף בכלו ר"ל שאם פרע כלו ואמר לו החזר לי שטרי ואמר לו אבד או שהוא תובעו את חובו והלה אומר לו הבא שטרך והלה משיב שאבד כופין אותו לפרוע כלו וכותב לו שובר שאם לא כן מה יעשה זה שאבד שטרו יאכל הלה את שלו בחנם ושמא תאמר ואם אבד שוברו של זה יאכל הלה את שלו מ"מ יזהר על שוברו שכבר נאמר עבד לוה לאיש מלוה ומ"מ כתבו הגאונים שיש ללוה להחרים על מי שכובש השטר וטוען שאבד ואם טען הלוה בבריא שהיא אצלו ושעכשו הצניעה בפניו משביעין אותו היסת:5שטרי חוב המוקדמין פסולין ר"ל שאם היה באייר וכתב לו הלואתו מניסן פסול שהרי בא לטרוף לקוחות שמניסן ועד אייר שלא כדין ולא סוף דבר שאינו טורף בו מזמן ראשון אלא אף מזמן שני אלא הרי היא כמלוה על פה שלא לגבות אלא מבני חרי אבל המאוחרים כשרים שהרי עכשו מוחל המלוה שעבודו ותבא עליו ברכה ואפילו לא כתבו בשטר לאו בזמניה כתבנוהו אלא אחרנוהו וכתבנוהו כשר:6דברים אלו דוקא בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר ר"ל שלא נכתבו בזמנם אפילו מאוחרים פסולים מפני שיש בהם מקום מוכן לזיוף כיצד הרי שלקח ממנו קרקע בניסן וכתב לו מתשרי ונזדמנו לו מעות ביני ביני ופתחו בדברים עד שחזר ומכר לו אותו קרקע וכשיגיע תשרי הוא מוציא שטרו ואומר שמכרו לו פעם שניה ושמא תאמר אף בשטר מאוחר הואיל ופסקנו שכותבין שובר ואין צריך לכתוב בו לאו בזמניה כתבנוהו וכו' יש בה מקום לזיוף פעמים שהוא לוה ממנו בניסן וכותב לו שובר מהלואה שבניסן וכשיגיע תשרי מוציא שטרו ואומר שמלוה אחרת היא בזו כל שכותב שובר על הלואתו יש לו לחקור אחר זמן השטר אחר שנולד שם ריעות שאין זה מוצא שטרו וכל שלא נתברר לו הזמן יש לו לחוש על כך ולכתוב שוברו בלא זמן עד שאם יצא לו שטר שזמנו אחר השובר יהא השובר מפקיע את כחו ויזהר המלוה שלא להלוותו עוד וכל שלא עשה כן הפסיד על עצמו אבל מקח וממכר אין אדם מדקדק על השטר היכן הוא ונמצא מפסיד שלא בפשיעה יש מי שאומר שבמקח וממכר אם כתב בו לאו בזמניה כתבנוהו אלא אחרנוהו וכתבנוהו כשר שכשהוא מוציאו לאחר הזמן אדם מכיר בו שזה שמכר לו בנתים הוא הוא אותו המקח שנכתב זמנו בתשרי וכן מה שכתבנו למעלה שאף בהלואה כל שלא כתב דאקנה פסולים אם כתב בו אחרנוהו וכתבנוהו כשרים:7ודברים הצריכים בביאור שמועה זו על איזה צד אנו מחזיקים שטר זה במוקדם ואיזה עדות מספיק לנו על כך כבר ביארנוהו בסדר מועד במסכת ראש השנה:
