1זה שביארנו שהמזכה לעובר לא קנה פירושו אף אם אמר מעכשו ולכשתלד ובבנו קנה אף בלא מעכשו ובלא לכשתלד ויש חולקין בראשונה לומר שאף באחר קנה באומר לכשתלד ואין נראה כן שהרי בדבר שלא בא לעולם אמרו שאינו קונה אף בלאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי וכו' וזהו כעין לכשתלד וגדולי המפרשים חולקין בה בדרך אחרת לומר שאף בבנו לא קנה אא"כ אמר לכשתלד ובהלכות ספרד לגדולי הפוסקים ראיתי שהביאו את שתיהן ר"ל המזכה לעובר לא קנה ובבנו קנה המזכה לעובר לא קנה ואם אמר לכשתלד קנה ואיני יודע אם כונו לפסוק בבנו אם באחר:2יש אומרים שזה שאמרו בבנו שקנה דוקא בדרך זכוי אבל ירושה הבאה מאליה לא זכה בה עד שיולד והאריכו בה בראיות ויש אומרים שבירושה הבאה מאליה העובר והנולד שוים ככל היורשים וזכה בה העובר כאלו נולד וכמו שביארנו לענין תרומה שהוא פוסל מצד הזכיה ולא הוצרכו להודיע אלא במי שמזכה לרבות וימעט ועל אלו הוא אומר שבבנו קנה והוא שאמרו בגמרא ירושה הבאה מאליה שאני כלומר שדין העובר והנולד שוים בה אלמא אף לדעת האומר שבמזכה לא קנה בירושה הבאה מאליה קנה ומ"מ יש לפקפק אם בכל ראוי לירש אנו דנין כבן לזכות לו ברבוי חלקו כגון שלא היה לו זרע והיו לו שני אחים ומת האחד ונשארה אשתו מעוברת אם יכול לזכות לאותו עובר יתר על חלק ירושה הבאה לו מאליה ושמא לא אמרוה אלא בבנו:3גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו ואח"כ שמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעברת הרי אלו חייבין להחזיר החזירו ואח"כ שמעו שמת הבן או שהפילה אשתו המחזיק עכשו קנה ולא מי שהחזיק בתחלה שהרי בשעת חזקתו היה הבן חי או האשה מעוברת ונמצא שלא החזיקו כראוי ואפילו במעוברת שאין אומרין הואיל ואין לעובר זכייה עד שנולד וכבר הפילה אינו מעכב חזקה ראשונה אלא יש לו זכייה ומעכב חזקתם לעשותה כמי שאינה עד שאע"פ שהפילה אין אותה חזקה כלום שכל ירושה הבאה מאליה יש בה זכיה לעובר אף קודם לידה מעתה אם נודע להם שהיתה אשתו מעוברת אלא ששמעו שהפילה והחזיקו ואח"כ נודע שלא הפילה באותה שעה והפילה אח"כ אין חזקתם כלום שהרי מ"מ זכיית העובר היתה מעכבת חזקתם ונעשית כמי שאינה ואין בה חזקה אלא לאחר ההפלה ויש פוסקין בזו שקנה הראשון הואיל ובחזקת שהפילה החזיק אע"פ שלא היה כן בשעת חזקה הואיל ואירע כן נתגלה הדבר למפרע שחזקה מעליא החזיקו ואע"פ שהיה עובר במעי אמו אין זכיה לעובר לדעתם בירושה הבאה מאליה עד שנולד כמו שכתבנו למעלה בשמם ולא אמרו בראשונה שלא קנה הראשון אלא שהחזיקו בשמועת מיתה לבד ואף הם לא היו בוטחים בחזקתם מצד שלא ידעו בבריא אם אשתו מעוברת אם לאו ולא מצד זכית העובר וראיה לדעתם בדבר זה ממה שרבא הוא שתירצה כן בסוגיא זו ר"ל דרפוי מרפיא חזקה בידיהו מעיקרא ואביי הוא שתרצה כשטתנו מצד ירושה הבאה מאליה ולענין זכיית עובר ואביי ורבא הלכה כרבא ואף לענין תרומה פסקוה כן ר"ל שאין חלק העובר פוסל ואוכלים בשביל אחיו ושלא כר' יוסי ונסעדו בה בגדולי הפוסקים שכתבוה כן ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול ס"ז א' אלא שבקצת הלכות מדוייקות לא מצאנוה ומ"מ אין מזו ראיה שאין כיוצא באלו נקרא מחלקת אביי ורבא שכל שמחלקתם תלוי בדעת אחרים ואינה אלא כנותני טעמים אין זה בכלל מחלקת אביי ורבא כדי שנפסוק כרבא ולעולם פשטה של סוגיא שירושה הבאה מאליה עובר זוכה בה אף קודם לידה ופוסל לענין תרומה וכמו שביארנו בעובר חלל אע"פ שגדולי המחברים כתבוה בהפך ולענין גר שמת אף בשמעו שהפילה ולא הפילה ואח"כ הפילה ולא עוד אלא שלדעתי לא אמרה רבא אלא לדעת שהזכוי אינו מועיל ואמר שמאחר שאינו זוכה בזיכוי אינו זוכה בירושה הבאה מאליה אבל לדעת פסק אין כח הירושה פחות מכח הזכוי ומ"מ בבן הגמור ששמעו בו שמת ולא מת ואח"כ מת אף הם מודים בה שלא זכה הראשון על כרחך זכיית הבן מעכבת חזקה ואין הגירסא בכאן ששמעו בו שמת ולא מת ואח"כ מת שאין זה כלום אצל הבן אלא כך היא הגירסא ששמעו שהפילה ולא הפילה ואחר כך הפילה ומ"מ כל ששמעו שמת והחזיקו ושמעו שאשתו מעוברת או שהיה שם בן והחזירו ונודע אחר כן שלא היה שם בן ולא עובר כלל וכדין החזיקו זכו הראשונים הואיל ולא היה שם לא בן ולא עובר שיהא לו בהם שום זכייה ומ"מ לדעת הפוסקים כרבא יראה הואיל וחזקתם על הספק אינה חזקה וכמדומה שזהו דעת גדולי המחברים אלא שבשמעו שהפילה ולא הפילה ואח"כ הפילה לא ראיתי שפסקו בה דבר:4תינוק בן יומו נוחל את אמו להנחיל לאחים מן האב אבל עובר לא וכבר ביארנוהו בפרק יש נוחלין וממה שהתבאר הטעם מפני שהעובר מת תחלה אתה למד שהעובר יש לו זכייה עד שאם היה הענין שהאשה מתה תחלה אע"פ שלא בא העובר לכלל לידה היה זוכה להנחיל:5בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים ולא עוד אלא שאינו ממעט בחלק בכורה ולא שאין לעובר זכייה אלא שאף בנולד אנו אומרים כן מטעם ילדה לו וכבר ביארנוה בפרק יש נוחלין:6המזכה לעובר העתיד ר"ל שלא נתעברה עדין והוא מקנה נכסים לבנים שתלד לו הואיל ולא נתעברה בשעה ההקנאה אפילו בשלו לא קנה ואין טענה ממזון בנות וכתבת בנין דכרין שתנאי בית דין הם ואם אמר לאחד הריני מקנה נכסי לבנים שתלד לי אשתי הוי את כאחד מהם אינו כלום מעשה באחד שנשא אשה וכתב לה להיות כל נכסיו לבנים שיהו לו ממנה והיה לו בן מאשה אחרת וקבל עליו והקנהו להיות כאחד מהם וכבר נולדו לו בנים ואח"כ מת האב והיה הבן הגדול טוען שמתנת אלו שנולדו אח"כ אינה כלום ומתנתו קיימת והגע עצמך שנולדו שנים נוטל הוא מעכשו לדעתו שליש הנכסים ואח"כ יחזור ויחלוק עמהם והוא ענין אית חלק לטליא במקום בניא וגמרו את הדין שכמו שמתנת הנולדים לאחר מכן אינה כלום כך זאת שנתלית בהם לומר קני כהם אינה כלום וחולקין מעיקרן בשוה שאין הדבר אלא כמי שמקנה נכסיו לחמור ואמר לאחר קנה כחמור זה שאין זה כלום ואע"פ שבתטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כבר ביארנו הטעם בפרק יש נוחלין ומ"מ אם לא תלה מתנתו בהם אלא שצירפו עמהם ולומר אתה והולדות שיהו לי מאשה זו תקנו כל נכסי קנה הוא חלקו ומחשבין את הבנים ואם היו לו שני בנים מזו השניה נוטל שליש הנכסים ואח"כ חולק עמהם ואם אמר אתה ואחד מהם קנה הוא מחצה וחולק במחצה האחר והוא שאמרו את וחמור קנה מחצה וכן פסקו גדולי הפוסקים והמחברים ומ"מ יש פוסקים באת וחמור שלא קנה כלום ומביאים ראיה מסוגית שתי אחיות האמורה למטה:
