מאירי על בבא בתרא מ״ז

1 קבלן שהרשות ביד המלוה ליפרע ממנו תחלה אינו מעיד ללוה אפילו היה לו קרקע אחר מתירא הוא שמא קרקעות שלו יותר חשובים בעיני המלוה ונוח לו להעמיד הרבה קרקעות ביד הלוה כדי להשביע עינו של מלוה לברור מתוכם ולא תהא מחשבתו פונה לקרקעות שלו ויש אומרים שלא נאמר אלא בשאין לו קרקעות חשובים כחשיבות אותן של ערב אבל אם היו לו באותו חשיבות בעצמו מעיד ומ"מ אתה למד מכאן שהקבלן שהיה דוחה את הבעל חוב אצל קרקעות הלוה אפילו אצל הבינונית שראויה לו אין רשות בידו בכך והוא נפרע משלו אם הוא חשוב בעיניו יותר ומעתה אם אין לקבלן אלא עדית אף בזו הדין ליפרע משלו אם ירצה ומתוך כך הוא נוגע בעדות אף בשיש לו קרקע כדי להשביע עינו של מלוה ליטול מן הלוה על הדרך שביארנו:

2 אומן של בנין כבר ביארנו במשנה שאין לו חזקה כאפטרופוס ואריס מ"מ בן האומן או בן האריס והאפטרופוס שאכלו את השדה שני חזקה אם בטענת עצמם הם באים ר"ל שטענו שהבעלים מכרו או נתנו להם יש להם חזקה וכן באמן לענין מטלטלין הבן מיהא הרי הוא כשאר כל אדם ואם באו בטענת ירושתם מחמת האומן והאריס והאפטרופוס אין להם חזקה דיו ליורש לזכות כדרך שהמוריש זוכה בה הביאו עדים שהבעלים הודו לאבותיהם שמכרוה להם נאמנין גדולי המפרשים פירשוה אף כשאמרו הם עצמם לפנינו הודה לו ר"ל כל אחד מאלו ונאמן מתוך שהיה יכול לבא בטענת עצמו וכן נראה שאם על ידי עדים אף בהם עצמם כן ולא הוצרך לומר בבניהם שכן ולדעת זה גורסין דקאמרי בפנינו וכו' ואין גורסין דקאמרי עדים אבל בן הגזלן אם בא בטענת עצמו החזיק שאין רשעותו של אביו מפקיע את זכותו ואם בא בטענת אביו הגזלן ר"ל שנודע בגזלנות בשדה זו לא החזיק ואפילו הביא עדים שבפניהם הודו הבעלים לאביו שמכרוה לו אינו כלום כשם שהוא אונסו בגזלה כך הוא אונסו להודות שמכרו לו בן בנו של גזלן שבא בטענת ירושת אביו החזיק ואין מדקדקין אם אביו ירשה מן הגזלן אם לאו ואם בא בטענת אבי אביו והוא הגזלן לא החזיק ויש אומרים שאם בן הגזלן בא בטענת אבי אביו וטוען שלא היה גזלן החזיק ולא יראה כן אחר שביארנו בגזלן שהוחזק בגזלנות באותה שדה בעצמה והיאך יבא בטענת אבי אביו ומ"מ לדעת האומר בגזלן כל שהורגין על עסקי ממון אע"פ שלא הוחזק על אותו שדה בפרט שהמערער מברר שהוא שלו יראה לומר כן ולענין פסק שניהם נקראים גזלנין ר"ל בין שהוחזק גזלן על אותו שדה בין שהוחזק הורג על עסקי ממון הואיל ובירר מערער על קרקע זה שהוא שלו:

3 יש שואלין בן גזלן שטען בפני הודה לאבי וטען המערער שלא הודה מעולם והרי נסתלק טעם שהזכרנו שכשם שאנסו בקרקע כך אנסו בהודאה שהרי זה טוען שלא הודה היאך דנין בה ויראה אף בזו שהמערער נאמן שהרי ממה נפשך אתה ראוי להאמין בו אם תאמין שלא הודה הרי לא הודה ואם תאמר שהודה הרי באונס הודה:

4 זה שאמרו בכאן איזהו גזלן שהוחזק גזלן באותה שדה יש שואלין והלא אף ביורד ברשות כן שכל שנודע שבתורת כך ירד אין לו חזקה ולמדו מכאן שהיורד לקרקע מתורת משכונה יכול לטעון אח"כ לקחתיה שאם לא כן מה למדנו בגזלה אף במשכונה כן ומ"מ אף הם כתבו דוקא לאמר ימי המשכונה אבל בתוך ימי המשכונה אינו נאמן שאם כן מה שאמרו במשכנתא דסורא אי כביש לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא בידי נאמן והיה לו למחות מה הוצרך לכבישת השטר יוציאנה ויאמר שבתוך אותו זמן לקחה אלא שבתוך ימי המשכונה אינו נאמן וזהו דעת גדולי המפרשים לפי מה שכתבו תלמידיהם בשמם ומ"מ כבר הרחבנו בענין זה את הדרך למעלה במעשה של רבה בר שרשוי ולענין מטלטלין מ"מ הואיל והפקיד בעדים וראה אין לו חזקה כמו שכתבנו למעלה:

5 אע"פ שאמרו באומן שאין לו חזקה אם ירד מאומנותו יש לו חזקה הואיל והחזיק שלש משירד וגאוני ספרד פירשו בחבוריהם ירד מאומנותו כגון שנכנס לאומנות אחרת וכן באריס שירד מאריסותו וכן הבן שחלק ר"ל שפירש משלחן אביו יש להם אחר שנחלקו חזקה זה על זה וכן האשה שנתגרשה אפילו ספק גירושין אע"פ שבכל ספק גירושין בעלה חייב במזונותיה הואיל ונכנסה בכלל ספק גירושין נתרחקו הלבבות ויש לה עם בעלה חזקה זה על זה:

6 אלו שהזכרנו שאין להם חזקה זה על זה שהביאו עדים או שטר או ראיה שבעל השדה מכרו או נתנו להם או שהודה בפניהם שמכרו או נתנו יש מהם שראייתם ראיה והם האמן והאריס והשתף והאפטרופוס והבן עם האב והאב עם הבן והאשה אצל בעלה והאיש בנכסי אשתו ובנכסי מלוג לבד כמו שיתבאר למטה אבל הגזלן הואיל והוחזק בגזלן על הדרכים שבארנו אפילו הביא עדים שבפניהם הודה שמכרו או נתנו אם טענו הבעלים מחמת יראה אודיתי אין זה כלום שהרי אם לא הודה לו היה אונסו או גוזלו ביתר מיכן ואפילו בשטר ומ"מ אם הביא עדים שבפניהם קבל המעות או שהעידו כן בשטר מוציאין השדה מידו מ"מ ומוסרין אותו לנגזל והלה מחזיר לו המעות כמה שהעידו העדים ודוקא בשמסר מודעא אבל אם לא מסר אע"פ שבאונס מכר מכרו קיים וכן כתבו גדולי הפוסקים ומ"מ גדולי המחברים כתבו שהגזלן אין צריך מודעא ואין דבריהם נראין שהרי סוגיא זו מוכחת בהפך שהגזלן והלוקח מן הסקריקון ושאר הכופין למכור כלם שנויים בסוגיא זו בערבוביא ומתגלגלים זה על זה ועוד אם כדבריהם מה הוצרך לומר בכאן רב הונא לא סבירא ליה דרב ביבי והרי לדבריהם אף רב הונא מודה שבגזלן לא גמר ומקני אף במעות:

7 הסקריקון הוא גוי ההורג נפשות על עסקי ממון עד שיתן שדה לפדיון נפשו ושדה זה אינו קנוי מן הדין לגוי זה הנקרא סקריקון שאע"פ שהמכר באונס מכר הוא הואיל ולא מסר מודעא כמו שאמרו אגב זוזי גמר ומקני מ"מ מתנה באונס אינה מתנה ומעתה הלוקח מן הסקריקון לא קנה ובעלים מוציאין מידו אפילו לקחו אח"כ מן הבעלים שהרי אף הסקריקון כופהו לכתבו לזה ולא סוף דבר בשלא כתב לו שטר אלא שאמר לו בעדים לך חזק וקני אלא אפילו כתב לו שטר עד שיכתוב לו אחריות בפירוש ואע"פ שבשאר מקומות אחריות טעות סופר הוא כל שכותב מאונס ודאי אין אומרין בו שטעות הוא אבל כשכתבו בפירוש ואין דרך אנס להכריח את האנוס בקבלת אחריות ודאי מחל וגאוני הראשונים כתבו בה שיכתוב סתם ושלא יפרוט שאינו מקבל אחריות ואין דבריהם נראין כלל ועיקר דבר זה במסכת גיטין מעתה גזלן שקבל אח"כ שטר מן הנגזל וכתב לו אחריות בפירוש ראייתו ראיה:

8 והאונס את חברו למכור לו שדהו באיזה צד אונס ולא מסר הלה מודעא על זה כבר ביארנו למעלה שאם נתן לו דמים מכרו קיים אגב זוזי גמר ומקנה וכן יש דברים שאע"פ שהם באונס נגמרו הרי אמרו לענין קרבן יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו להקריב מה שנדר או מה שנתחייב בו עד שיאמר רוצה אני וכן לענין גט באותם שכופין אותם להוציא כופין עד שיאמר רוצה אני: