מאירי על בבא בתרא כ״ב

1 כלי עץ מקבלין טומאה אבל כלי גללים וכלי אבנים אין מקבלין טומאה סל שנטמא ובלעו פיל והקיאו דרך בית הרעי לא פקעה טומאתו הואיל והקיאה שלמה אינו כמעכל עד שתחשב כגללים כמו שהתבאר במסכת מנחות ס"ט א' אבל אם היתה טהורה הרי זה ספק אם תקבל טומאה מכאן ואילך אם לאו ויש אומרים שאף זו פשוטה שמקבלת טומאה ואין השאלה אלא בשבלע הוצין והקיאן שלמים ועשה מהם כלים אם הם ככלי גללים או ככלי עץ ונשאר הדבר בספק וכן יראה ממסכת מנחות:

2 המשנה החמישית והיא גם כן מענין החלק הראשון ואמר על זה מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות והחלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות אמר הר"ם פירוש משנה זו קשה הוא כמו שאומר לך וזה כשהיה לראובן כותל ובנה שמעון כותל אחר סמוך לו כמו בצורה זו ראה הציור בפיה"מ הנדפס בגמ' וכן בכולם ואחר כך רצה שמעון לבנות כותל אחר סמוך לכותל עצמו שיהיה כנגד כותל ראובן יכול ראובן למנעו מזה אלא אם כן הרחיק מנכחו ארבע אמות כגון צורה זאת וזהו כשיהיה בכותל ראובן ארבע אמות או יותר כמו שבארנו בשתי הצורות אבל אם יהיה קצה הכותל שסמך לו שמעון פחות מארבע אמות מותר לו לבנות נכחו מבלי הרחקה לפי שסוף הטעם שהוא מונעו כשהוא מבטל ממנו דושא דיתר מד' אמות לא ימנענו מזה ודושא היא דריסת הרגל וכן אמרו דשו בה רבים וענין זה שדריסת בני אדם בין שני הכותלים מעבה גוף הקרקע ומקשה אותו ויועיל לכותל וזה שאמרו דושא דהתם מעלה להכא ואלו הדינין בכותל גינה או כותל חצר בעיר חדשה אבל כותל חצר שבעיר ישנה סומך בלי הרחקה לפי שכבר נתקשה ונתחזק הקרקע ודיני החלונות על דרך זה שאומר והוא שיהיה בכותל חברו חלון חייב להרחיק ממנו היזק ראיה שעיקר הוא אצלנו הזק ראיה שמיה הזק לפיכך יש לו להרחיק בינו ובין החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל עליו וימנע ממנו האור ואם היה החלון למטה בכותל יאמר למי שבנה הכותל כנגד כותלו הגבה כותלך ד' אמות שמא תתלה על ראש הכותל ותשקיף בביתי וזהו טעם מלמעלה ומלמטה ומכנגדן ארבע אמות וכשיבנה בצד החלון כותל מצד אחר ירחיק אותו מן החלון טפח בלבד והוא כשיגביהנו למעלה מהחלון ארבע אמות כדי שאם ישב עליו לא ישקיף מן החלון או ישפע כותלו כלומר שיהיה ראש הכותל משופע ודק שלא יוכל לישב עליו ולהציץ ואם בנה שני כותלים משני צדי החלון ישים ביניהם ארבע אמות והחלון יהיה באמצע כגון זאת הצורה:

3 אמר המאירי מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות מפני שהוא מונע עכשו הלוך בני אדם לשם שדישת רגליהם היתה מועלת לכותל ומשאיר עכשיו את הקרקע תיחוח ושאלו בגמרא היאך סמכה הוא לו מתחלה ופירשוה בשני פנים הראשונה הבא לסמוך לא יסמוך אלא ברחוק ארבע אמות שמאחר שנשאר שם רחב ארבע אמות בני אדם מהלכין לשם ודשין ואע"פ שהדין בודאי כך הוא הקשו מ"מ על לשון זה בגמרא שאין לשון המשנה מוכיח כן שהרי אמר מי שהיה כותלו סמוך לשל חברו ופירשוה בדרך אחרת והפירושים והנוסחאות מבולבלות בה והגירסא המדוייקת בספרים כגון שהיתה כותלו של זה סמוכה מן הצד לכותל חברו בתוך ארבע אמות ואף בזו הפירושים מבולבלים בה ולדעתי עיקר הדברים שרוחב כותל זה הנסמך רוחב שלו נסמך לארך כותל חברו ודבר זה אף שאר מפרשים כתבוה כן אבל מה שנראה לי בענין זה שלא בדרך פירושם הוא לדעתי רחב כותלו אינו סמוך לכותל חברו מכל וכל אלא שהיא סמוכה לו בתוך ארבע ואע"פ כן לא היה כח ביד הראשון לעכב שכל כיוצא בזה לא היה הלוך בני אדם דרך שם נמנע ולא מתמעט שמצד שדרך בני אדם רחבה לשם אע"פ שמעבר שכנגד רוחב הכותל צר אינם נמנעים מלילך אבל כשבא לסמוך כותל אחר כנגד אותו כותל שכבר סמך שיהא עובי רחבו גם כן סמוך בתוך ארבע אמות לכותל הנסמך מצד שני שלו עד שיעשה שם בית אינו יכול לסמוך אא"כ הרחיק ארבע אמות מכותל חברו שאם יסמוך תוך ארבע ותהא מדתה מכוונת כנגד הראשונה נמצא כשבונה כותל אמצעי כדי לעשות בית יהא הדרך צר על פני כלו ובני אדם קצים מלעבור שם אבל כשכלה רחבה אע"פ שעובי הכותל הראשון עדין בתוך ארבע אין נמנעין מלעבור וכן כשיעשה כותל זה השני רחוק מארבע ויבנה הכותל האמצעי יתחיל בה מנקדת ראש הכותל השני שהוא רחוק מארבע על פני כלו ויעשנה בקו ישר הולך לנוכח הכותל הראשון עד שימצא כל הכותל האמצעי רחוק מארבע על פני כלו וראש הכותל הראשון ישאר בתוך ארבע בולט מן הכותל האמצעי ולחוץ כלפי כותל חברו ואין בני אדם נמנעים מלעבור ומה שאמרו מאי טעמא והשיבו דוושא דהכא מעלי להתם פירושו על כלל הדין כלומר מאיזה טעם נעשה דין זה של דושא והלא מ"מ אין דריכה בגוף היסוד ותירץ דוושא דהכא מעלי להתם כלומר שדישת בני אדם סמוך לכותל כל שהיא בתוך ארבע אמות לכותל מועילה למקום הכותל עצמו לחזק ולהקשות יסודותיה וצורת כותלים אלו לפי מה שפירשתי כך היא :

4 וגאוני הראשונים פרשו שסמכה תחלה ארכה לארכה בתוך ארבע וכגון שראה חברו ושתק והחזיק ובני אדם עוברים עכשו סמוך לכותל זה הנסמך והניחו שביל שבין שני הכותלים מתוך צרותו ואמר שעדין דישת בני אדם הבאה סמוך לכותל הנסמך מועילה אף לכותל שסמכוה לה ומעתה אם בא לסמוך לה כותל אחר כנגדה בכוון צריך להרחיקה ארבע מאותה שסמך ראשונה כדי שלא יניחו אותו שביל שאם יניחוהו וילכו סמוך לכותל שנסמכה שניה יהא הלוכן רחוק מכותלו של זה והוא שהיה שם תחלה ולא תהא דישתן מועלת לה כלל וזו תהא צורתן ופירוש זה אינו נראה לא לענין פסק ולא לענין פירוש לא לענין פסק שאין הדברים נראין לומר שדישה רחוקה כל כך תהא מועלת והילכך מאחר שהחזיק בראשונה אינו נראה שיהא יכול לעכב בשניה וכן לענין פירוש שאם כן כששאל לו קמא היכי סמך היה לו להשיב בשהחזיק ומ"מ יראה לי שזהו בעצמו מה שהשיבו והם גורסין בסתם לפי פירושם אלא אמר רבא הכי קתני מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו לא יסמוך וכו' כסתמא של משנה ולא בא לשנות גירסת המשנה אלא לפרשה ולומר שהיה כותלו סמוך שלא כדין ומתורת חזקה ומ"מ אע"פ שאין דעתנו מתישב על דבריהם מה שאמר דוושא דהכא מעלי להתם נוח לישבו לפירושם יותר מבפרושנו ואף גדולי חכמי הצרפתים פירשוה בדרך אחרת ומ"מ ענינים אלו אינן דברים המצויים אלא על צד רחוק ואין להאריך בהם ומ"מ עיקר הדברים בה לדעתי הוא מה שפירשתי:

5 וזה שאמרנו שאין הדברים מצויים אלא על צד רחוק הוא לשתי סבות הראשונה הוא מה שאמרו בגמרא שלא נאמרו דברים אלו אלא בכותלי גנות שהיה המנהג אצלם לדעתי שכל גנה וגנה היתה מופרשת מחברתה מכל צד ברשות הרבים באמצע ומתוך שאין ההלוך מצוי בפנים צריך לעשות להם מקום מבחוץ להלוך בני אדם לחזוק כותלי הטיט שהיו רגילים לעשותם ביסוד חלוש וכן נאמרו הדברים בכותלי חצר או בתים בעיר חדשה שלא נידושה עדין אבל כותלי בתים ובעיר ישנה אין בהן דין דוושא כלל והסבה השניה הוא דעת ראיתיו לחכמי הדור והנאני והוא שזה ממה שלא מצינו בשום מקום להיות קרקע משתעבד לדוושא ופירשו שאף בכותלי גנה או חצר ובתים שבעיר חדשה לא נאמר בקרקעות הסמוכים זה לזה שאין קרקעות משועבדים זה לזה לדוושא ואילו כן היה לו לשנות לא יעשה אדם כותל סמוך לקרקע חברו אא"כ הרחיק שתי אמות ושירחיק חברו שתי אמות ונמצאו ארבע בנתים אלא שלא נאמרו דברים אלו אלא בכפר הנעשה מחדש והמלך נותן רשות לירד בחורבות כל אחד כרצונו כדי ליישב את המקום ולהעלות לו מס מן הבתים או הגנות ואמר כשירד אחד בתחום מן התחומים זכה בארבע אמות סביב הכל כדי להרגיל רגל הבריות לשם ויראה לי סעד לדבריהם מה שאמר בעיר חדשה ולא אמר בכותל חדשה ויש גורסין מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו ונפל ופירשו ונפל כותל הראשון ואמר שאעפ"כ לא יסמוך לו כותל אלא ברחוק ארבע ממקום הכותל וכן יש שפרשו בה ענינים אחרים ולא נתנו ליכתב זהו ביאור המשנה ועל הצד שביארנוה הלכה היא:

6 ומה שאמר אחר זה החלונות בין מלמעלה בין מלמטה בין מכנגדן ארבע אמות אף היא הלכה היא וכבר ביארנו הענין בה בפרק ראשון בשני מקומות כראוי האחד בסוגית הלכה ראשונה והשני בסוגית ההוא דהוה בני אשיתא אחורי כוי דחבריה ומה שנכנס תחת משניות אלו בגמרא ממה שלא ביארנו במשנה כך הוא:

7 זה שביארנו במשנה שהבונה בית כנגד חלון של חברו צריך להרחיק כנגדו ארבע אמות דוקא כשהוא בונה אורך כותלו כנגד ארך כותל חברו והוא הדין לדעתי אם בנה מן הצד והוא שכותל חברו הולך בקו ישר ממזרח למערב וזה בונה ארך כותלו מצפון לדרום אע"פ שאין כנגד כותלו של חברו אלא ארך רוחב הכותל אחר שרוחב הכותל מ"מ כנגד החלון אבל אם לא בנה כנגד החלון אלא מצד החלון לצדה שבמערב או לצדו שבמזרח דיו שירחיק שיעור חלון ר"ל שלא יכנס עובי הכותל כלל כנגד החלון אלא יניח החלון לצד מזרח ויבנה לצד המערב או יניחה מצד המערב ויבנה למזרח ונמצא כותל בנוי בצד זה ואורה באה מצד אחר לתוך החלון ואף במקום שיש לחוש לדוושא אין כאן חשש שאין כאן אלא עובי הכותל ודבר מועט הוא ושיעור חלון זה יש אומרים שאינו צריך כלום אלא שיניח החלון לצד אחר ויש אומרים שצריך הרחקה טפח ויש אומרים אמה ויש אומרים כשיעור רוחב אותו חלון בעצמו לפי מה שהוא ומ"מ בכיוצא בזו אע"פ שהגביה את הכותל ארבע על החלון הואיל ואין החלון כנגדו אלא מצדו יכול הוא להציץ ומתוך כך צריך שיהא משפע את כותלו עד שלא יהא באפשר לעמוד עליו ויש שפירשוה דוקא בלא הגבהת ארבע הא בהגבהת ארבע אין צריך כלום ואין אנו צריכים לכך:

8 ואם בנה שני כותלים זה מצד המערבי לחלון וזה מצד המזרחי לחלון הואיל ואורה מתעכבת מכל צד צריך להרחיק את שתיהן ארבע אמות ויש אומרים בו שיהא בין שתיהן ארבע אמות לבד וכן כתבוה גדולי המחברים ויש בסוגיא זו פירושים אחרים מפרשים הרחקה זו מכנגד החלון ולא מצדה ועיקר הדברים לדעתי הוא מה שכתבתי ולדעת המפרשים שבהגבהת ארבע אין צריך כלום ולא נאמר שפוע הכותל אלא כשלא הגביה מ"מ צריך שיזהר שלא יניח נסרים בין כותל לכותל וכל כיוצא בזה אלא שמן הסתם אין חוששין לכך שהרי שני בתים בשני צדי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו וכו' ואין חוששין שמא יעקם ראשו ויראה שלא הזקיקו רבותינו על השכנים להרחיק אלא בכדי שלא יהרסו לראות בדרך הליכתן ולא שיהא אדם משתדל לראות על כל פנים וכן אם הגביה ארבע לא יסכך מזו לזו אלא ברחוק ארבע מכנגדה כדי שלא יאפיל:

9 כשתפרש שמועה זו על פי מה שאתה רואה בפסק שלנו אפשר שיהא קשה לך מה שאמרו הכא במאי עסקינן מן הצד ואחר כן שאלו וכמה והלא על משנתנו הוא מוסב וכבר כתבו בה בפירוש ומכנגדן ארבע אמות תדע שלא על המשנה הוא מוסב אלא על הבריתא והוא מה שאמרו תני עלה וכו' מכנגדן שלא יאפיל ולא נתן שיעור בבריתא לאחת מהן ושאל בכנגדן אחר שאתה מפרשו מן הצד אינו כאותו שכנגדן השנוי במשנה ואחר שכן צריך אתה לחדש בו שיעור שאי אפשר להיות ושיעור בונה מן הצד ושיעור בונה כנגד החלון שוים ומה ששאלו אח"כ והא אנן ארבע אמות תנן פירושו ושהבריתא אינה אלא כמפרשת למשנה כלומר ארבע אמות שאמרו במלמעלה שלא יציץ ויראה ובמלמטה שלא יעמוד ובשכנגדן שלא יאפיל ופירש לו שאפילו כן אפשר לפרש אף של משנתנו במן הצד ובשתי רוחות ומ"מ כנגדן ממש לא זזה ממקומה ואין ספק ששיעורה בארבע אמות כמו שכתבנו והוא עיקר הביאור במלת שכנגדן וביאורה במן הצד אינו אלא דחייה אלא שמ"מ אף במן הצד הדין פסוק בו על הדרך שכתבנו:

10 מרזב גדול ההולך על פני ארך כל הכותל ומימי הגג נשפכין לתוכו והוא קולטן ונשפכין מצד ראשו האחד לרשות הרבים והוא הנקרא בתלמוד מזחילה ובא אחד לבנות כנגד הכותל שהמרזב הולך על פני כלו צריך להרחיק מן המרזב ארבע אמות כדי שיהא לבעל המרזב מקום לזקוף שם סלם בשפוע ולעלות ולתקן את מרזבו ואפילו לא היה מרזב זה דבק בכותל אלא בולט חוץ ממנו על ידי יתדות גסות ותקרת הגג משפעת ויוצאה חוץ לכותל ארבע אמות והמרזב אחריו אעפ"כ צריך להרחיק עוד ארבע אמות שיהא מ"מ ארבע אמות מן המרזב לכותל והוא הדין לנטפי עצמן אם היו לו על חברו שפיכת מי גגו שצריך להרחיק עוד ארבע אמות מן הנטפי:

11 המשנה הששית והיא גם כן מענין החלק הראשון ואמר מרחיקין את הסלם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה ואת הכותל מן המזחילה ארבע אמות כדי שיהא זוקף את הסלם אמר הר"ם שובך מגדל היונים ומזחילה צנור גדול שיורדין בה מימי הגשמים:

12 אמר המאירי מרחיקין את הסלם מן השובך ארבע אמות ר"ל שאם יש לאחד שובך בחצרו וכותל שבין חצרו לחצר חברו ובא חברו והעמיד סלם בחצרו צריך שירחיק הסלם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה מן הסלם לשובך ותהרוג היונים ונמייה היא חיה קטנה וקורין לה מרטינא"ה וכן מרחיקין את הכותל מן המזחילה על הדרך שביארנו למעלה וענין סלם בשובך פרשו בגמרא שאף הוא גירי ומתוך כך צריך הרחקה וזה שנקרא גירי הוא שפעמים שבשעה שהוא מניחה עומדת לשם וקופצת שאלמלא כן לא היה זה גירי הואיל ואין גוף המעשה מזיק ואף בזו הוצרכו לשאול בגמ' שהרי גרמא הוא כלומר שאין גוף המעשה מזיק שאין הסלם מזיק אלא שהוא סיבה לנזק בסבה הבאה חוץ ממנו ותרצו בה שגרמא בנזקי אסור ואסור זה פירשו שהוא יכול לעכב אע"פ שפטור מלשלם ונמצא מ"מ שאם לא הרחיק פטור מלשלם אע"פ שבשאר הרחקות חייב:

13 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: