1שדה זה שלא היו בעליה פורעין את הטסקא שמכרוה אותם הבעלים בעצמן הואיל וחק ידוע למלך שלא יחזיק בקרקע מי שאינו פורע הטסקא אין זה שלו לגמרי וכל שקנאו ולא הגיע השטר לידו עדין הואיל ופרע הדמים הרי הוא כהפקר להיות המחזיק זוכה בו למדת שהדין שהמלך חוקק בפרט בנימוסיו על הכל בשוה ואינו מחדשו לאחד בפרט דרך תואנה וכעס וכן שאינו בא עליו מחמת ספריהם אלא מחמת דין גמור הוא סתם הדברים הרי הוא כקבלוה עליהם ואפילו חקק להיות דין חזקה לזמן ידוע הן בפחות משלש הן ליתר מיכן הולכין אחר דינו וכן מאחר שחק המלך ידוע שכל שאינו פורע את הטסקא גזברים שלו הממונים לגביית הטסקא והם הנקראים זיהרורי מוציאין אותו מן הקרקע ומוכרים אותו לאחרים ממכרן ממכר ואין נדנוד עברה או סרך גזל אצל הקונה כלל שהרי דין המלכות ידוע בכך אע"פ שלא חדשו מלך זה בפרט וזהו לשון דינא דמלכותא ולא אמרו דינא דמלכא אלא שאף הדין כן במה שיחדש הוא על הדרכים שביארנו אבל הכרגא והוא מס המוטל על כל גלגולת וגלגולת אין לו למכור נכסים על כך אם ברח או מת כך הדבר ידוע כרגא אקרקפתא דגברא מנח ואין הנכסים משועבדים בו ואם מכרו על כך הרי הוא גזל ביד הקונה הא שאר מסים וארנוניות המוטלות על הממון ממכרן ממכר שאף המטלטלין משועבדים להם לאותם שפרעו עד שיפרעו הרי זה חזר לדין שאר מסים וארנוניות וממכרן ממכר:2כל שמת והיו נכסיו משועבדים למלך על צד שהוא רשאי לירד לנכסיו כגון טסקא ושאר ענינים המוטלים מצד המלך על ממונו של זה מן הדין הרי אותם הנכסים כמוחזקים ביד המלך ואע"פ שפרעוהו בניו אח"כ מ"מ כשמת אביהם נקראו כל נכסיו ראוי אצל היורשים ואין הבכור נוטל בהם פי שנים וכשפרעוהו הרי הם כזוכים בנכסיהם מתחלה ויראה שאם לא היה חק האדון לירד לנכסיו עד שיעכבהו שני פעמים או שלש אין זה ראוי אא"כ עכב עד זמן שממנו ואילך רשאי לירד לנכסיו ומעתה נשתעבדו לו מחמת הכרגא הואיל ואקרקפתא דגברא מנח ואין ממנו שעבוד אצל הנכסים אין זה ראוי הא כל שהנכסים משועבדים לו מן הדין הרי הם בחזקתו ויש דנין כן אף בחוב שיש למלך אצל אביהם ומ"מ בזו דוקא בכדי החוב שאין דינו לירד אלא בכדי חובו... בטיסקא שדינו לירד בכל אותו קרקע שעכב טסקא שלו ואף בטסקא כתבו גאוני הראשונים שאם היו שם בשדה פירות ליפרע הטסקא מהן אין הקרקע משועבד לכך ומ"מ חוב של אחרים או כתבת אשה הואיל ומחסר גוביינא אינו עושה את הנכסים ראוי אפילו בכדי החוב:3גזבר המלך שהיה גובה את המס והיה שם אדם בטל ושאינו מתעסק בישובו של עולם ואין לו ריוח בכלום והוא הנקרא פרדכת והוא נוטריקון כלומר פוריא דוכתיה כלומר שאינו עושה כלום אלא ששוכב על מטתו והניחו הגזבר אם היה המס נגבה לחשבון בני אדם והיה הגזבר מבקש ממנו עד שבני העיר מליצים בעדו ומצילים אותו אם היה דרכו לגבות מכלם סך ידוע עד שאם יחסר הסך מצד ענין של אחד יטיל חלקו על האחרים הרי זה משועבד לקהל ליתן להם כפי מה שיראו ומ"מ אם הניחו הגזבר דרך שכחה ולא מחמת הלצתם אע"פ שירד מסו על קדקדם אין להם אצלו כלום הואיל ואין לו ריוח בעיר מן השמים סייעוהו ואין צריך לומר אם לא היו ערבים זה בזה שאם ניצל זה אין להם עליו אפילו דברים:4כבר ביארנו ששתי שדות בנכסי הגר ומצר אחד ביניהם והחזיק באחד לא קנה חברו שהמצר מפסיק ביניהם אף החצב והוא עשב גדול וקשה שיורד ויונק בעמק כנגד עצמו ואינו משתרש אילך ואילך והעידו גאוני הראשונים שהיא נקראת בלשון ערבי כתב אלתיל והוא שתחם בו יהושע את הארץ מפסיק בנכסי הגר ולא קנה אלא עד החצב וכל שאין שם לא מצר ולא חצב וחרש שם כשיעור הנזכר למעלה בקניית כל השדה אם היה שדה גדול או בקעה גדולה אע"פ שהיה חלוק אצל בעליו רוח זה לחטים רוח זה לשעורים רוח זה לקטנית ובסימן בין זה לזה קנה כל שהוא נקרא על שם אחד בשמו כגון שיאמרו בקעה של פלני או בית הזריעה של פלני ויש מפרשים זה בענין אחר וזה נראה לי ואף גדולי המחברים רמזוהו וגאוני ספרד פירשו שזו אף בשדה אחד הוא ואמר שלא קנה כלו אלא כל שגרגושתא אחת מספקת להשקותו וענין זה בבית השלחין והוא שאמרו בי גרגותא דפלניא וזה שאמרו למעלה שקנה כלו בחרישת צמד בקר הליכה וחזרה פירושו בבית הבעל ואין הדברים נראין:5גדולי המחברים כתבו שכל המפסיק לפאה כגון נחל ושלולית וכן כל המפסיק לענין שבת כגון שהיתה בין שתי השדות רשות היחיד או כרמלית וכן כל שחולק לענין גטין וכן כל שחולק לענין טומאה על הדרך שיתבאר כלם מפסיקין בנכסי הגר וסוגיית הגמ' אינה מוכחת כן אלא שהמצר והחצב כשם שמפסיקין לנכסי הגר כך מפסיקין לשבת ולפאה ולטומאה ולגט ומ"מ הדברים נראין:6התבאר במקום אחר שהמחזיק בשטר של נכסי הגר על דעת קניית הקרקע לא קנה אלא השטר בלבד לצור על פי צלוחיתו ואף בזו ביארנו בבבא קמא שאם תפשה המחזיק בקרקע מידו אין מוציאין אותה מידו שלא קנאה אלא מספק הואיל ועל דעת הקרקע זכה בה וכן התבאר במקום אחר שהמחזיק בנכסי הגר שלא על דעת קניה לא קנה וכן אם עדר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו לא קנה אבל אם עדר בנכסים של גר אחד וכסבור שהם של גר אחר הואיל ונתכוון לקנות מן ההפקר קנה ודין משכונו של ישראל ביד הגר או של גר ביד ישראל ומת הגר כבר ביארנוהו במקומו בבבא קמא פרק הפרה:7כבר ידעת שכל אדם חייב להניח פאה בתוך שדהו ואם היה בתוך השדה דבר המפסיק ביניהם מאותם הראויים ליקרא מפסיקים הרי הפסק זה דינו כשתי שדות וחייב להניח פאה בסוף כל אחד ואחד ואינו רשאי להניח מן האחד על חברו ועל זה אמרו אלו מפסיקין לפאה הנחל והוא מקום שאין ראוי לזריעה והשלולית והוא אמת המים ודרך היחיד והוא של רוחב ארבע אמות ואין צריך לומר דרך הרבים שהוא של רוחב שש עשרה אמה ושביל הרבים והוא שביל העשוי לרבים לילך ברגליהם לבקעותיהם ולשדותיהם אע"פ שאינו רחב אפילו ארבע אמות הואיל ורבים דורסין בה ובלבד שיהא אותו שביל קבוע אפילו בימות הגשמים שאינו זמן זריעה וחרישה ולפי שטתנו יראה שאף המצר והחצב מפסיקין בה:8הנכנס לבקעה והיא שדות הרבה זו אצל זו בימות הגשמים שהיא מוכנת לזרוע אע"פ שלא היתה מוקפת גדר דינה כרשות היחיד לטומאה מעתה הנכנס לבקעה ויש בה שדה טמאה ואמר נכנסתי לבקעה זו ואיני יודע אם נכנסתי לשדה שיש בה טומאה אם לאו ספקו טמא אע"פ שרוב שדות טהורים ושאין כאן אלא ספק ביאה ר"ל ספק נכנס לאותה שדה אם לאו וכל שכן בספק מגע כגון שאמר נכנסתי לשדה שיש בה טומאה ואיני יודע אם נגעתי בה אם לאו לפי שטתנו אם היה שם מצר וחצב בין קצת שדות הבקעה ולא נודע השדה שבו הטומאה אלא שהדבר ידוע שיש בבקעה זו שדה טומאה אין מה שמן המצר והחצב ולהלן בכלל חזקת הטומאה ואי אתה קורא שדות אלו על שם בקעה זו אלא עד המצר או החצב לשטת גדולי המחברים כל מה שהוא בחזקת טומאה נדון כרשות בפני עצמו ואף לענין נכסי הגר כן ומ"מ יש מפרשים שאי אתה יכול לפרש ענין זה לענין הפסק אלא לדעת ר' אליעזר שהיה מטהר בספק ביאה ולא היה מטמא אלא בספק מגע ואלו מצר וחצב מפסיקין בתוך שדה זה ואין ידוע הטומאה באיזה רוח הרי זה ספק ביאה ומ"מ הלכה שאף ספק ביאה טמא:9המוציא אוכלין ברשות הרבים בשבת שיעורן כגרוגרת ואם הוציא חצי שיעור פטור הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד אם לרשות אחד חייב והרי זה כמו שהוציאה כאחת הואיל והוציאם בהעלם אחד וברשות הרבים אחד הא אם הוציאם בשתי רשויות חצי גרוגרת ברשות זו וחצי גרוגרת ברשות זו פטור שהרשויות מחלקות ואף רשות הרבים אחד אם היה מפסיק ביניהם רשות שחייבין ממנו לרשות הרבים חטאת כגון רשות היחיד הרי זו הפסק וכל שהוציא גרוגרת מרשות היחיד לרשות הרבים שבצפון בית זה ואח"כ הוציא חצי גרוגרת לרשות הרבים שבדרום בית זה פטור רשות מחלקת אבל אם היה ביניהם כרמלית כגון בקעה אינה מפסקת ואין צריך לומר שאין פיסלא מפסקת ופיסלא זו לענין שבת הוא חתכת עץ או עמוד שאין בה גבה עשרה או רוחב ארבעה שמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לתוכו ודין הוא שלא תפסיק אע"פ שלענין גיטין אינה מתבארת כן כמו שיתבאר למטה ומ"מ יש כאן מקום עיון שהרי אמרו כאן שהפיסלא אינה מחלקת לענין שבת אבל מחלקת לענין גיטין ומי שאמר שמחלקת לשבת לא אמרה אלא מדמיון שבת לגיטין כמו שאמר רשות שבת כרשות גיטין ופיסלא שבגיטין כבר נתפרשה בהדיא שאינה מחלקת אלא או בעשרה גובה או בארבע אמות רוחב כמו שיתבאר בסמוך וכל שהוא פחות מזה אינה מחלקת בגיטין ומתוך כך יראה לפרשה כן אף לענין שבת לפי שישנו אף מצר וחצב מפסיקין לענין זה לשטת גדולי המחברים כל שיש רשות היחיד בנתים מפסיק לענין נכסי הגר והם פסקוה אף בכרמלית אע"פ שלענין שבת אין מפסיקין אף לדעתם והוא תמה:
