1כשם שביארנו בירשת האב והאם שהבן קודם בהם לבת כך בכל צדדין שבירושה הן בירושת אחים הן ירושת אחי האב הן איזה שהוא מוריש בכלן בן קודם לבת וכן כל יוצאי ירכו של בן קודם לבת:2חלוקת הנחלה אינה כחלוקת השתפין שהשתף חולק לעצמו בדבר שאין צריך שומא או שבית דין שמים להם אף בלילה אלא הרי הוא כדיני ממונות וכל שלא נתרצו ביניהם בחלוקתם ובאו עליה לבית דין נוהגין בה כדיני ממונות שלא להתחיל בדינם בלילה וכמו שאמרו כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום דכתוב וביום הראות וכו' אף דינים ואע"פ שנאמר ושפטו את העם בכל עת כבר פירשוהו בסנהדרין על גמר דין שהוא נעשה אף בלילה:3מעתה שלשה שנכנסו לבקר את החולה וצוה החולה בפניהם כמו שצוה רצו לעשות עצמם עדים עושים וכותבין הצואה על הדרך שחלק בה נכסיו וחותמים עליה בלשון עדות וכשתבא הצואה לידי בית דין צריך שתבא לידי בית דין אחר ויקבלו עדות שנים מהם או יקיימו חתימתם והדיינין עושין דין או אם רצו אלו השלשה עושין עצמם דיינין וכותבין וחותמין בלשון דיינין ואין צריכין לבא על עניניה לפני בית דין אחר אלא חותכין הם את הדין באותה צואה שנצטוית בפניהם על הדרך ששאר דיינין חותכין את הדין במה שבעל דין מודה בפניהם ודוקא ביום שהיא שעה הראויה לדין אבל אם צוה בפניהם בלילה הואיל ואין שעה זו ראויה לדין לא עשאם אלא עדים וצריכין לכתבה בלשון עדות או להעיד בה בפני בית דין אחר ואין הם עצמם נעשים דיינים עליה אף ביום אחר שמאחר שבתורת עדות נזדמנה לידם וחתמוה לשם עדות אין עד נעשה דיין הא אם לא חתמוה יכולין להיות בה דיינין על פי עדות אחרים וזה שאמרו במוחלט אין עושין דין מפני שמן הסתם אין כאן אחרים שיעידו והם צריכים להעיד הואיל ושעת שמיעה שלהם לא היתה שעת דין:
