מאירי על בבא בתרא פ״ג ב

1 המשנה השביעית והיא גם כן מענין החלק הראשון ואמר על זה המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים מכר את הרגלים מכר את הראש מכר את הקנה מכר את הכבד מכר את הכבד מכר את הקנה אמר הר"ם בהמה גסה הבקר בלבד:

2 אמר המאירי המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים וכל שכן שאם מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה והיא הריאה עם האמות והאונות והלב לא מכר את הכבד וכל שכן שאם מכר את הכבד לא מכר את הקנה אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים אבל מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה מכר את הכבד אבל מכר את הכבד לא מכר את הקנה ופירשו בתוספתא שדברים אלו כלן במקום שאין שם מנהג אבל מקומות שיש להם מנהגות ידועים בענינים אלו הולכין אחר המנהג וכן בכלן:

3 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

4 המשנה השמינית והכונה לבאר ענין החלק השני במקח שנמצא בו צד אונאה או טעות על איזה צד יכולין לחזור ועל איזה צד אין יכולין לחזור ואמר על זה ארבע מדות במוכרין מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אין אחד מהם יכול לחזור בו שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית עצים של זית ונמצאו של שקמה של שקמה ונמצאת של זית יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהם אמר הר"ם שחמתית חטים אדומים והטעם בזה כי כשיהיו רעות ואמר לו הלוקח אני מתרצה בו ואין המוכר יכול להחזירם אבל חומץ ונמצא יין יין ונמצא חומץ יש לכל אחד מהם לחזור בו לפי שיש בני אדם שרוצים ביין יותר מחומץ ואפשר שיהיה המוכר יצטרך לחומץ ולא יצטרך ליין:

5 אמר המאירי ארבע מדות במוכרין ר"ל שחזרתם מצויה על ארבעה פנים האחת שהלוקח יכול לחזור ולא מוכר והשנית שהמוכר יכול לחזור ולא לוקח השלישית שאין אחד מהם יכול לחזור הרביעית ששניהם יכולים לחזור וכבר ידעת מה שכתבנו בפרק הזהב שדיני האונאה חלוקים על שלשה פנים שהאחד נקרא מחילה והוא פחות משתות והשני נקרא חזרת האונאה והוא השתות המצומצם והשלישי נקרא בטול מקח והוא היתר משתות וכן שאר דינין הכתובים שם בעניני האונאות וכן ביארנו שם שמקח טעות אינו בדין אונאה ומשנה זו היא שנויה באונאה יתר משתות ושבשתות ושבפחות משתות וכן הוזכר בה דין מקח טעות בחלק האחרון שנאמר עליו ששניהם יכולים לחזור בהן ואע"פ שיש כאן שנוי השם בין יפות לרעות והיה לנו לומר מקח טעות שהרי יפות התנה ורעות מכר יפות ורעות אין בהם צד מקח טעות שכל הדברים יפים כשתעריכם אצל רעות מהן וכן הם רעות כשתעריכם אצל יפות מהם ואין הענין חוזר אלא לאונאת דמים וחזר הדין לדין אונאה לימחל בפחות משתות ולהחזיר אונאה בשתות מצומצם וליבטל מקח ביתר בשתות ואמר עכשו שאם התנה לו ביפות ומתוך שהתנה לו ביפות נתן לו זה דמי יפות ונמצאו רעות עד שיש בדמיהן אונאה ביתר משתות הלוקח יכול לחזור בו שהוא המתאונה ואפילו היה המוכר רוצה להחזיר לו אונאתו אינו מקבלה על כרחו ומ"מ אם הלוקח רוצה באונאתו ואינו תובעה כלל ואח"כ הוקרה אין המוכר יכול לחזור הא אם הלוקח היה תובע אונאתו אף המוכר אומר לו או מחול או בטל המקח רעות ונמצאו יפות כגון שהיה הלוקח מחזר על לקיחת חטים ומצאו זה ואמר לו שיש לו חטים וראה ממנו שהוא תובען בדמים קלים ואומר לו יש לי חטים רעות שאני נותן לך בדמים אלו ונתן לו ונמצאו יפות עד שיש בדמיהן אונאה למוכר ביתר משתות המוכר יכול לחזור שהוא המתאונה ואפילו היה הלוקח רוצה להחזיר אונאתו אינו מקבלה בעל כרחו ומ"מ אם המוכר רוצה באונאתו ואינו תובעה ואח"כ הוזלה אין הלוקח יכול לחזור ואלו רצה התנא לקצר את דבריו היה יכול לכלול שתי חלוקות אלו באחת ולומר המתאונה יכול לחזור ולא המאונה אלא שרוב חלוקות עשויות על ארבעה פנים וכן שרצה להזכיר חלוקה במוכר וחלוקה בלוקח:

6 רעות ונמצאו רעות כלומר שהתנה לפי ערך הדמים למכור לו רעות ונמצאו יותר רעות ממה שאמר עד שיש כאן אונאה או בשתות או בפחות וכן ביפות ונמצאו יפות אין אחד מהם יכול לחזור לא מוכר אם הוקרו ולא לוקח אם הוזלו אלא אם פחות משתות נמחל אם שתות מצומצם המתאונה מכריח את חברו להחזיר לו אונאתו ואפילו נתיקרה או הוזלה עד שחזרה האונאה על ראש המאונה שהכל הולך אחר שעת המכר אבל אם הזכיר לו שם פרטי ונשתנה השם כגון שקבל עליו למכור לו שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שכל אלו אצל מכירה מינין חלוקין הם אע"פ שהם מין אחד אצל תרומה ואין צריך לומר אם נשתנה המין מכל וכל כגון חטים בשעורים ועצי זית בשל שקמה כל אלו מקח טעות הם ושניהם יכולין לחזור אף בפחות משתות ואפילו לא היתה שם אונאה כלל ושערכו של זה כערכו של זה כל שאחד מהם שמחזיק עצמו במתאונה על אותה מכירה ושרוצה באחר חוזר ואין זה כדין מכר לו ונמצא בו מום שבזו אותו דבר שהתנה מכר לו והאונאה ללוקח וכל שמקבל מומו רשאי הא אחר שרצה ליתן פחת מומו אין זה מקבל על כרחו ומ"מ אם זה תובע פחת מומו הלה אומר לו או מחול או בטל מקח:

7 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: