מאירי על בבא בתרא קמ״ד א

« מאירי על בבא בתרא קמ״ג ע״ב מאירי על בבא בתרא קמ״ד ע״ב »

1 בבא בתרא פתח ↗

וְאִם אָמְרָה: ״רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לִי בַּעְלִי, הֲרֵינִי עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת״ – הִשְׁבִּיחָה לְעַצְמָהּ. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דִּשְׁבִיחָא לַהּ מִילְּתָא, דְּאָמְרִי: קָא טָרְחָא קַמֵּי יַתְמֵי – אַחוֹלֵי אַחֲלָה; קָא מַשְׁמַע לַן.

2 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַמַּשִּׂיא אִשָּׁה לִבְנוֹ גָּדוֹל בַּבַּיִת – קְנָאוֹ. וְדַוְקָא גָּדוֹל, וְדַוְקָא בְּתוּלָה, וְדַוְקָא אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, וְדַוְקָא שֶׁהִשִּׂיאוֹ רִאשׁוֹן.

3 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר מָר זוּטְרָא, הָנֵי תְּלָת מִילֵּי שַׁוִּינְהוּ רַבָּנַן כְּהִלְכְתָא בְּלָא טַעְמָא: חֲדָא – הָא, אִידַּךְ – דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ – לֹא עֲשָׂאָהּ אֶלָּא אַפּוֹטְרוֹפָּא. אִידַּךְ – דְּאָמַר רַב: מָנֶה לִי בְּיָדְךָ, תְּנֵהוּ לִפְלוֹנִי; בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן – קָנָה.

4 בבא בתרא פתח ↗

1 זה שביארנו במשנה באלמנה שהשביחה בנכסי בעלה אחרי מותו שהיא כאחר היורד לשדה חברו יראה שאם היא אמן של יתומים דינה כיורד ברשות ואם היא אשת אב דינה כיורד שלא ברשות ומ"מ אם היתה נזונת יראה שאין שמין לה כלום שהרי מעשה ידיה שלהם ואע"פ שהם מלאכות שאינה חייבת בהם מ"מ אם עשאתם הרי הם בכלל ידיה ואם לא היו שם אלא מטלטלין שאינה נזונת מהם הרי מעשי ידיה משועבדים לכך ונזונת מהם בכדי שכר טרחה ולא מן השבח כלל ואם תפשה האשה מטלטלין ואמרה בעדים שהיא תופשת על דעת ליפרע שתפיסה בלא עדים אינה כלום להוציא הנכסים מחזקת יורשים אבל אם תפשה בעדים הדבר תלוי בתפישה זו אם מועלת אם לאו שהתפיסה לכתבה אינה מועלת אלא מחיים ולמזונות מועלת אף לאחר מיתה ואחר התקנה מועלת תפישת מטלטלין אף לכתבה וכל שתפיסתה מועלת אם לכתבה כל השבח שלה ואם למזונות נזונת היא מהם אבל אין לה בשבח כלום אלא שנזונת ממנו מתורת מעשי ידיה לא מדין השבח שהרי מזונות האשה והבנות אין נוטלין מן השבח כמו שהתבאר בבכורות נ"ב א' וכל שכן שאין לה בשבח כלום שתפישה למזונות אינה מוציאה הנכסים מחזקת היתומים ולעולם כל שאין תפישתה מועלת אין לה בשבח לא למזונות ולא לכתבה לא במקרקעי ולא במטלטלי בין עיקר כתבה בין תוספת בין נדוניא בין השביחה היא בין השביחו אחרים אלא שבהשביחה היא נזונת ממנו מתורת מעשי ידיה ואם תפשה בעדים לא לכתבה ולא למזונות אלא דרך גזלה או גנבה כל השבח שלה שכל תפישה המוציאה את הנכסים מחזקת היתומים עושה את השבח שלה ומעתה תפשה שטרות אינו כלום שהרי אין תפישתן אלא כעין משכון כמו שיתבאר במקומו:

2 המשיא אשה לבנו בבית מיוחד שאין לו שם דירה קנאו הבן ודוקא בבנו הגדול ושהשיאו בתולה ושהיא אשה ראשונה לבן זה ושלא השיא עדין האב שום בן קודם לזה ושלא נשתמש האב בבית זה בכלום הא אם נשתמש שם בכלום אפילו לא נשתמש שם אלא שתלה כלי אחד קטן לא קנאו ייחד לו בית וכלי בית קנה כלי הבית אבל לא הבית ייחד לו בית ועליה קנה הבית ולא קנה העליה בית ואכסדרה או שני בתים זה לפנים מזה הדבר בספק אם קנה שתיהם אם לאו ומתוך כך פסקו גדולי המחברים שלא קנה אלא אותו שנשא בו ודבר זה כבר עשאוהו כדבר שאין לו טעם אלא שמתוך רוב שמחתו אנו אומדין דעתו שגמר והקנה:

3 מי שאמר לחברו מנה לי בידך תנהו לפלני במעמד שלשתן קנה ויש בדין זה הרבה דברים וכבר כתבנו קצתם במציעא פרק המקבל אלא שעיקר ענינם יתבאר בשלימות במסכת גיטין פרק ראשון בע"ה:

4 הכותב כל נכסיו לאשתו בלא שום שיור לא עשאה אלא אפטרופא וכבר ביארנוה בפרק יש נוחלין:

1 בכורות פתח ↗

וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ, וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן, וְלֹא אֶת הַיָּבָם, וְכוּלָּם אֵין נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח וְלֹא בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק. גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״וְלוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה״ — מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לָאִישׁ, וְאֵין מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לָאִשָּׁה. וְאֵינוֹ נוֹטֵל בַּשֶּׁבַח. דִּכְתִיב: ״בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ״, וְלֹא בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק, דִּכְתִיב: ״בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ״. וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ. אִינִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה אֶת הַשֶּׁבַח! אָמַר רַבִּי אַבָּא: מִקּוּלֵּי כְתוּבָּה שָׁנוּ כָּאן. וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן. מַאי טַעְמָא? תְּנַאי כְּתוּבָּה כִּכְתוּבָּה דָּמֵי. וְלֹא אֶת הַיָּבָם. מַאי טַעְמָא? ״בְּכוֹר״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים בֵּין מִיתָה לְיִבּוּם, אֲבָל דְּבֵין יִבּוּם לַחֲלוּקָּה — שָׁקֵיל. מַאי טַעְמָא? ״יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת״ אָמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי קָם. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ דְּבֵין יִבּוּם לַחֲלוּקָּה נָמֵי לָא שָׁקֵיל, מַאי טַעְמָא? כִּבְכוֹר, מָה בְּכוֹר אֵין לוֹ קוֹדֶם חֲלוּקָּה, אַף יָבָם נָמֵי אֵין לוֹ קוֹדֶם חֲלוּקָּה. וְכוּלָּם אֵין נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח,

3 גיטין פתח ↗

גּוּפָא – אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: ״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ, תְּנֵהוּ לוֹ לִפְלוֹנִי״, בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן – קָנָה. אָמַר רָבָא: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב בְּפִקָּדוֹן, אֲבָל בְּמִלְוָה – לֹא.

« מאירי על בבא בתרא קמ״ג ע״ב מאירי על בבא בתרא קמ״ד ע״ב »