1שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי ושניהם בטענת בריא נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונה עד שיבא אליהו או שיתפשרו ביניהם או יודו זה לזה ומ"מ דוקא כשהפקידום בכרך אחד אבל בשני כרכים היה לו לנפקד לכתוב שם כל אחד מהם על כיסו וכשלא כתב נעשה פושע וכל אחד משניהם נשבע שהמאתים שלו ונותן לו ונמצא מפסיד מביתו מנה וכבר ביארנוה במקומה בפרק המפקיד:2שטר שיש בו רבית והוא שכתוב בו בפירוש פלוני לוה מפלוני מנה במנה וסלע גובה את הקרן אף מן המשועבדים ואינו גובה את הרבית אף מבני חורין ויש מפקפקין בביאור זה שכתבנו במשועבדים ובני חורין בקצת דברים וכבר כתבנום במקומה בפרק נשך:3מי שאמר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר אפילו הותיר או פיחת בית רובע לסאה שהוא אחד מעשרים וארבעה הגיעו הא יתר מיכן יחזיר ולא את היתר על בית רובע לסאה בלבד הוא מחזיר אלא אף הרובעים שכל שהוא צריך להחזיר מחזיר את הכל ודבר זה יש בו פירושים אחרים כמו שיתבאר בפרק בית כור ומ"מ לשטה זו שכתבנו עכשו הגירסא הנכונה בזה הכי השתא התם בית כור עפר אמר ליה כלומר ולא היתה הכונה אלא לבית כור וזה שאמר הן חסר הן יתר לא אמר אלא שלא לדקדק הוא על המוכר ביתר ולא המוכר עליו בפיחת ומ"מ אומר זה עד רובע והוא שגורסין עד רובע לא חשיב יתר מרובע חשיב ואין גורסין יתר מרובע הואיל ותשעת קבין היא ארעא באפי נפשה היא שאף בפחות מתשעת קבין אנו דנין כן ויש גורסין כן ומפרשים בדרך אחרת ובפרק בית כור יתבאר:
