מאירי על בבא בתרא ע״ח ב

1 המשנה הרביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה המוכר את החמור מכר את הסייח מכר את הפרה לא מכר את בנה מכר אשפה מכר זבלה מכר בור מכר מימיו מכר שובך מכר יונים מכר כוורת מכר דבורים אמר הר"ם זהו כשאמר פרה מיניקה אני מוכר לך חמור מיניקת אני מוכר לך וידוע שחלב האתון לא יצלח לכל אם כן לאי זה תועלת אמר חמור מיניקה אלא כדי שימכור הסייח עמה ואמרו מכר בור מכר מימיו הוא דעת יחיד והוא דיחוי:

2 אמר המאירי המוכר את החמור ר"ל נקבה מכר את הסייח היונק ממנה וכרוך אחריה אבל מכר פרה לא מכר את בנה ופירשו בגמ' שאם אמר חמור ופרה ולא הזכירו את הסיח ואת בן הפרה אין הסיח והבן מכורים כלל ואם הזכירו את הסייח ואת הפרה הרי הם מכורים וא"כ מה הפרש בין חמור לפרה בשהזכירו שם מניקה ר"ל חמור מיניקה ופרה מיניקה ואמרו על זה שבפרה לא מכר את הבן שלא כיון להזכיר עליה שם מיניקה אלא לחלבה אבל החמורה שאין חלבה ראוי לו ודאי לא הוזכר אלא לכלול את הסייח בכלל האם מכר את האשפה מכר את זבלו הכנוס לתוכה מכר את הבור של מים מכונסים מכר את מימיו אע"פ שהם מים שהובאו ממקום אחר ומכנסים לשם מכר את השובך מכר את היונים מכר את הכוורת מכר את הדבורים אבל מכר את הדבורים לא מכר את הכוורת יונים לא מכר את השובך המים לא מכר את הבור והסייח לא מכר את החמור וכן כלם:

3 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא חוץ מן הבור שפסקנו בגמ' שאם מכר את הבור לא מכר את מימיו שהבור מימיו עומדים לתוכו להסתפק והרי הם כיין ותבואה בתוך האוצר אבל האחרים הנזכרים כאן כלם מקום גדילתם הם לפרות ולרבות לשם וכן האשפה בכל יום ויום מטילים לשם שופכיהם ועפר ביתם וקש וגבבה כדי להרבותו ולא כן במי הבור שאדם ממלאן ואין מחזיר לתוכו עד שיכלו כל המים ומ"מ חכמי הצרפתים פסקו כסתם משנה ומכר את הבור מכר את מימיו ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' אלו הן:

4 בתוספתא התבאר המוכר שפחה לחברו מכר לו כלים שעליה אפילו שוים מאה מנה אבל לא מכר את השירין ולא את הנזמים ולא את הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה ואם אמר לו שפחה וכל מה שעליה אפילו היו עליה כלים שוים מאה מנה הרי כלם מכורין שפחה מעוברת או פרה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד שפחה מיניקה אני מוכר לך לא מכר את הולד:

5 התבאר גם כן בתוספתא שהמוכר את העול מכר את הפרה אבל מכר את הפרה לא מכר את העול מכר את העגלה מכר את הבקר אבל מכר את הבקר לא מכר את העגלה וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שגדולי המגיהים כתבו בה שאין לסמוך עליה וכן הדברים נראין:

6 לעולם יהא אדם מתמיד לעסוק בתורה ולא יהא פוסק ממנה כדי לעסוק בדברי שיחה דרך הערה אמרו שאם עשה כן אש גיהינם באה ומקדירתו שנאמר מהאש יצאו והאש תאכלם כלומר הם יצאו להם מאש של תורה ואש של גיהינם אוכלתם ולעולם יהא אדם כסיח שה שמהלך אחר שיחה נאה ר"ל כשקורין לו בנחת ואינו צריך מרדע כך יהא אדם מקבל תוכחת בדברים מועטים ולא יהא צריך גערה והכאה ולעולם יהא אדם מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה כלומר שאם יגיע דבר מצוה לידו ויגיעהו בסיומה איזה הפסד יעריך ההפסד ההוא אל הגמול שיגיעהו מן המצוה ואז יהיה ההפסד קל בעיניו וכן יהא מחשב שכר עברה כנגד הפסדה ר"ל שאם יגיע דבר עברה לידו ויגיעהו איזה ריוח בעשייתה יעריך הריוח ההוא אל העונש שיגיעהו ממנה ואז יהיה הריוח ההוא נמאס בעיניו על דרך אמרו ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ וכבר פירשו רבים בזה המאמר דברים אחרים כבר ביארנום בילדותנו בחבור התשובה: